סיפור לשבת: סעודת שבת עם הגאון

פסוק יש בפרשתנו שעליו ברצוננו לכתוב את הסיפור לשבת השבוע: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יגידו לך תעשה":

אשת החייט בעיר וילנא נתקפה בהלה, העוף שבישלה והכינה לסעודת השבת נתגלה כעוף בעל רגל עקומה והיא חששה שמא הדבר מורה על כך שהינו טרף. שלחה האשה את בעלה אל הגאון רבי שמואל, אב"ד וילנה המתגורר בקצה השני של העיר שיגיע טרם הדלקת נרות וישאל מה דינו של העוף.

לאחר כמה דקות נזכרה שלחינם הטריחה את בעלה. הן בשכנותם גר הגאון החסיד רבי אליהו מווילנא זי"ע, ויכולה היא לשלוח את אחד הילדים שישאל את השאלה בעל פה ויקבל תשובה. וכך עשתה.

הילד חזר עד מהרה ובפיו תשובת הגאון: העוף אסור באכילה.

בליל שבת לאחר התפילה שב החייט לביתו ובפיו תשובתו של רב העיר: העוף מותר באכילה – יאכלו ענווים וישבעו...

מה עושים? שב החייט לביתו של רב העיר וסיפר לו שהגאון מווילנא פסק לאיסור. והרי לא ידע שאשתו שלחה אליו את אחד הילדים. רבי שמואל שמע את דבריו, התעטף במעילו ויצא עימו לעבר ביתו של הגאון.

כאשר הגיעו יחד לבית הדל של אחד מענקי הרוח היהודים, נקש רבי שמואל בדלת הבית. הגאון שהופתע לראות את רב העיר בליל שבת בביתו מיהר להכניסם. רבי שמואל התנצל על השעה, ואף התנצל על כך שהפריע בעת סעודת השבת.

"בתור מרא דאתרא (רב העיר) הכשרתי את העוף שהביא לפני החייט. הן אמת שאתה, רבינו, גדול ממני בחכמה ובהוראה, אך חייבים לעשות גדר לתורה וסייג לה, ועל כן, כמרא דאתרא מבקש אני שיבוא כבודו עימי לביתו של החייט ויחד נאכל מן העוף".

הגאון מווילנא בענוותנותו הסכים. יחדיו פסעו לביתו של החייט שנרעש מהעובדה ששני הצדיקים הגדולים יתארחו בביתו של איש פשוט כמוהו.

בעלת הבית הלכה למטבח על פי בקשתו של בעלה, בעוד הילדים מצטופפים ביראת כבוד בצד החדר ומזינים עיניהם בהתרגשות בצדיקי הדור שבאו בצל קורתם.

הדבר אירע כאשר שבה בעלת הבית מן המטבח ובידה קערה – המכובדת ביותר שמצאה – ועליה נתחי העוף מסודרים למופת ומדיפים ריח נפלא. כאשר עברה תחת המנורה התלויה בתקרה ובה נרות חֵלֶב ניתק אחד מן הנרות במפתיע וגלש היישר לתוך קערת העופות...

החלב הינו אסור באכילה מדאורייתא, ולכן אין לאכול מן העופות גם לו היו כשרים למהדרין, שכן כרגע החלב נטף על העופות ואסרם לגמרי.

הגאון רבי שמואל נרעש ופנה אל הגאון מווילנא: "ימחל לי רבינו שהטרחתיו. הן יודע הוא שרצוני הוא רק להעמיד הדת על תילה. כעת נוכח אני לדעת שהלכה כמותו ומיצר אני על שטרח לחינם".

הגאון מווילנא חייך בטוב לב והרגיע אותו: "רבי שמואל, יירגע נא מר. נהגת כדת של תורה וכפי חובתך כמרא דאתרא. האמת היא שהעוף הינו כשר לאכילה לחלק מן הדעות וכפי שפסקתם. אלא שאני נוקט במקרה הנ"ל שראוי להחמיר.

כעת, כיון שאני פסקתי עליו לאיסור, הרי שהדבר נקרא כלפי איסור גמור ואסור לי באכילה. מן השמים שומרים את צעדי לבל אכשל בדבר שאסור לי באכילה, ולכן נפל הנר לתוך העופות..."