איך מנחילים אמונה פשוטה לילדים?

אמונה היא אושיית יסוד קשר בין היהודי לבוראו. אמונה - הבסיס להיותנו, לקיומנו, לכל המציאות שלנו עלי אדמות. אמונה - ידיעה שאופפת אותנו בכל הליכותינו, מבוקר עד ליל, בכל צעדינו ומחשבותינו, בכל רגע מחיינו.

כנשים, כאמהות, נשאלת השאלה, מהו החלק שלנו בכך? כיצד נחדיר את האמונה בה' בילדינו? כיצד ניטע את היסוד האמוני בליבותיהם הרכים? הרי מדובר ברגש דק מן הדק, שאי אפשר להוכיחו בצורה מוחשית.

כדי להשיב על שאלות היסוד הנ"ל, פנינו לכמה אמהות במגוון גילאים וממגוון עדות וחוגים, וביקשנו מהן לשתף אותנו בתובנות החינוכיות שלהן.

האם את חושבת שנושא האמונה הוא נושא שיש להחדיר בילדים בצורה מכוונת או שהדבר נעשה מעצמו, דרך התבוננות הילד בהוריו ובמעשיהם, דרך סיפורי פרשת שבוע, גדולי ישראל?

חני: "ברור שהחינוך לאמונה, כמו כל עניין חינוכי אחר, משפיע באופן הטוב ביותר כשהוא עובר מעצמו, כחלק מהחיים. הורים שמדברים אמונה, חושבים אמונה ומתנהגים כך, וחשוב להדגיש - לא באופן מלאכותי - לעיני הילדים - כדי לחנך, אלא כי זו דרכם הטבעית, ילדיהם יגדלו כשהאמונה היא חלק מהם. עם זאת, כתוספת, אפשר בהחלט למצוא הזדמנויות שבהן החדרת האמונה תתבצע באופנים נוספים, מעבר למה שמכונה 'דוגמה אישית'".

השאלה המציקה לי

ברכי בלומנברג, אמא, עיתונאית וסופרת, מחכימה אותנו אף היא בזוית ראייתה: "אני לא אשת חינוך, וזו בהחלט שאלה חינוכית שדורשת הבנה וידע. התשובה שאני יכולה לתת היא חלק מהשקפת העולם שלי, שלפיה אני משתדלת לחנך את ילדיי.

"בעיניי, 'גאוות יחידה' יהודית היא קשר עמוק ומשמעותי עם הקדוש ברוך הוא. וכן, גם כשמדובר בילדים קטנים, אפשר וצריך לפתח קשר כזה. כששני הגדולים שלי היו עוד ממש קטנים, שאלתי את עצמי יום אחד: האם הם מכירים את בורא העולם?

"מצד אחד, זו נראית שאלה מיותרת – איזה ילד שגדל בבית חרדי לא שמע על בורא העולם? הרי אצלנו מזכירים את ה' כמעט על כל צעד ושעל! מצד שני, זו נראתה דווקא שאלה משעשעת – מה הקשר בין המחשבה הזו לבין קטנטנים שעוד אפילו לא ממש יודעים לדבר.

"אבל השאלה בכל זאת הציקה לי, העסיקה אותי. שאלתי את עצמי, מתי מגיע השלב שבו ילד לומד לדעת שיש לו אבא בשמים שאוהב אותו ושומר עליו?

"אנחנו מדברים הרבה עם ילדינו על מציאות ה' בעולם, אבל מאיזה מקום זה מגיע? האם כשילד לא שומע בקולנו ואנחנו אומרות לו ש'ה' אמר שצריך לשמוע בקול אמא' – זו אמירה שמחברת אותו לבורא? האם כשאנחנו אומרות לו ש'אם תאסוף את כל הצעצועים תהיה לך מצווה' – הוא ילמד לאהוב את אלוקיו? האם כשילדה בוכה בלילה כי היא חלמה שהחתול אוכל לה את הבובה, ואנחנו אומרות לה 'ה' שומר עליך ועל הבובה' – היא לומדת להכניס אותו לחייה?

"הייתה לי הרגשה שהתשובה לכל השאלות האלו היא 'לא'. סיטואציות כאלו מקנות לילדים הרגשה שהקב"ה דורש מהם לעשות דברים לא נחמדים, ושהוא נמצא במקומות שמפחידים אותם.

"בשעתו, אחרי כל המחשבות והתהיות האלו, החלטתי שאני רוצה שילדיי יכירו את ה' כאבא אוהב שרק רוצה בטובתם, וכדי להביא אותם להרגשה הנפלאה הזו אני משתדלת להכניס את הקב"ה לשיח של היום-יום שלנו בצורה מוארת ואוהבת. 'אתה יודע שה' מאוד אוהב אותך? הוא עזר לי למצוא בחנות בדיוק את העיפרון מהסוג שביקשת!' או: 'אני ממש אומרת תודה לה' שנתן לי כזו ילדה מקסימה, את פשוט מתנה שהוא יתברך שלח לי!' ואפילו: 'אני בטוחה שה' כל כך שמח עכשיו, כשהוא רואה כמה אתה ילד טוב!'

"כשילד מרגיש שהוא בן של בורא העולם, ושבורא העולם רוצה בו ומשגיח עליו במיוחד – הוא ירגיש שטוב לו לעשות את רצון הבורא ולהיות קשור אליו.

ו-טוב, בטח כל אימא יודעת את זה, אבל אני לא מצליחה לגמור לכתוב על הנושא החשוב הזה בלי לומר את המשפט המובן מאליו: תפילה, זה הדבר הכי מעשי שאנחנו יכולות לעשות בשביל הרוחניות של ילדינו. להתפלל עליהם שיגדלו ליהודים מאמינים ויראי ה'".

מירי: "אין ספק שדרך ההתבוננות בהורים ובמעשיהם, דיבוריהם וכו' אפשר מאוד להתחבר לנושא האמונה, אך כמובן, הדבר תלוי במידת האמונה הטבועה בהורים, וזה נושא שלא ניתן 'לשחק' ולהציג אותו.

"בית שמושתת על אמונה, מעביר את העניין בגנים ובדם הילדים באופן טבעי, בית כזה 'מדבר/ חושב/ ונושם אמונה' על כל צעד ושעל, בעיקר בעתות מצוקה. יחד עם זה תמיד מומלץ להוסיף ולכוון דרך סיפורים/ חוויות/ דוגמאות/ מעצם החיים על עצמינו, על גדולי ישראל וכו'".

כיצד תחדירי את האמונה בליבות ילדיך?

חני: "אמונה היא נושא רחב מיני ים. כללית, כשאומרים 'אמונה' הכוונה היא להפנים את מציאות ה' כאחד שאין זולתו, והשגחתו התמידית חופפת עלינו, כשהדגש הוא על מה שמעבר להבנה השכלית האנושית. במילים מעשיות, לחיות בדרך האמונה פירושו לחוש את יד ה' בכל מקרה ומצב. ההמחשה היא באמצעות שיחה, כמו שנאמר 'האמנתי כי אדבר' - הדיבור מעורר ומחזק את האמונה.

"עם ילדים קטנים חשוב לשוחח על המציאות הזו בגובה העיניים, כיוון שהיא לא נתפסת בחושים. משפטים כמו 'תראו איך ה' אוהב אותנו, מצאנו ליוסי נעלים מצוינות בחנות שהכי קרובה לבית, בלי שהיינו צריכים להתרוצץ ולחפש הרבה!' או 'עדיין כואב? אני בטוחה שהשם רואה ומצטער יחד אתך', ימחישו זאת בצורה ברורה. גם לגבי הילדים הבוגרים, חשוב להמשיך ולהכניס את הקב"ה למציאות חייהם המורכבת יותר, באופן טבעי ונכון. לדבר - גם לעצמנו, כדרך חיים - על מה השם רוצה ממני עכשיו, איך הוא שמח במעשים שלי, לעודד אותם לשוחח עם אבא שבשמים על כל בעיה וגם סתם כך, כדי לחוש את הקשר הטבעי ביתר עוצמה (מובן שחשוב להתחיל בכך כבר בגיל צעיר, על מנת שיהפוך לטבע)".

על מי, לדעתך, מוטלת האחריות להחדיר את האמונה בה' בליבות הילדים? האם על ההורים בלבד, או גם על המערכת החינוכית?

מירי: "לדעתי המקור הכי מוסמך להחדרת האמונה – זה הבית, את האמונה יונקים באופן התחלתי דרך חלב האם, ומשם מטפס והולך בבחינת מוסיף והולך, כל השאר בבחינת וכל המרבה הרי זה משובח".

אתי, אם למשפחה ברוכה: "לדעתי, התשובה היא גם וגם. היות שהאמונה היא משהו כה בסיסי ויסודי אצלנו, יש לה מקום בכל המסגרות, הן הביתית והן הבית ספרית.

"כפי שלא ניתן להיות מבלי לנשום אפילו רגע, ולא תשמע לעולם שאלה - היכן מתאים יותר לנשום? בבית או בעבודה? ברכב או בגינה? כך עם אמונה. אמונה זה דבר שלוקחים לכל מקום ונמצא בכל מקום ובכל זמן. אשר על כן, חובת החדרת האמונה מוטלת הן על ההורים והן על המחנכים".

מהי אמונה? כיצד תמחישי זאת לילדים רכים בשנים ולילדים בוגרים יותר?

מירי: "יש אמונה ויש ביטחון – אמונה זה להאמין שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ויעשה לכל המעשים. ביטחון הוא הביטוי המעשי של האמונה. זה להאמין ללא ספק שכל מה שקורה בעולם זה ממנו יתברך ולטובתנו. אפשר להמחיש את המסר לילדים בכל הגילאים, בכל גיל ובכל שפה ולכל רמה, בצורה המתאימה כמובן. אך לדעתי ההמחשה הטובה ביותר היא בזמן אמת".

למשל?

מירי: "למשל, ההורים מתבשרים בבשורה לא כל כך טובה. מהי תגובתם הספונטנית? עצב, רוגז, תסכול, האשמות, או קבלת הדין מתוך אמירה 'זה מאת ה' וזה לטובה'? ילד שמתרגל לראות שוב ושוב את הוריו כשהם עומדים במצבים לא קלים, ומקבלים באהבה את גזרת עליון, מפנים אמונה וביטחון".

אבל אנחנו לא מלאכים! ואם הורה שגה, היה 'בקטנות דמוחין', ולא הגיב באמונה כמצופה, מה זה יעשה לילד?

אתי: "אין אדם מושלם. כולנו מועדים לטעויות, לכולנו יש חלישות הדעת, אך מה שצריך לראות הוא מה התגובה הרווחת ביותר בבית? זה כמו מה שהזכירו מקודם, שבנושא אמונה, שלא כמו בשאר מידות, אי אפשר לעשות 'הצגות'. אדם שלא מאמין באמת, שלא מחזק את האמונה שלו על כל צעד ושעל, יתקשה מאוד לעמוד במבחני הפתע של החיים, לעיני ילדיו".

האם לדעתך יש לייחד זמן לדיבורים על אמונה, או שזה צריך להיות משהו ספונטני?

מירי: "ודאי שיש לייחד זמן ומקום לדיבורים על אמונה, 'וכל המרבה הרי זה משובח'. לדעתי זה מעלה את רמת המפגש, הופך את סעודת השבת וכו' לאירוע משכמו ומעלה, ומרומם.

אומרים בשם הצדיקים – שבדור שלנו יצטרכו 'לטפס על הקירות' כדי להחזיק באמונה.

"ועוד אומרים – שבדור עקבתא דמשיחא, ישלשלו משמים כעין חבל ארוך, מלמעלה עד למטה ורק מי שיאחז בחבל ינצל מכל הניסיונות, הקשיים, והגזירות ל"ע, אבל החבל לא יהיה יציב, הוא יתנועע כל הזמן, ויהיה צורך בהרבה מסירות נפש להחזיק בו, וד"ל. על כן חשוב מאוד להחדיר את האמונה בלב ילדינו. הרי זה כנכס צאן וברזל שילווה אותם לאורך כל חייהם".

מהי אמונה?

פנינו לגב' חנה גולן, מנחה במודעות עצמית, שתעשיר אותנו בשאלות שעסקנו בהם: ראשית נתחיל מהשורש - אמונה, משורש 'א. מ. ן' - נגזרות משורש זה, המילים להתאמן, אימון, אמן.

מפני שהאמונה דורשת אימון תמידי. אי אפשר להיות בעל אמונה חזקה מבלי להתאמן על כך תמיד, בכל זמן ובכל מצב.

אמונה זה גם אמון בה', כמובן, אך האם נחדש משהו אם נאמר שזה גם אמון באדם עצמו? כי אם אדם מאמין בה', הוא גם מאמין שה' מאמין בו, ונותן לו הכוחות להתמודד עם האתגרים שעומדים לפניו. כמו שאומרים בתפילת 'מודה אני' – רבה אמונתך - האמון שאתה נותן בנו, רב מאוד.

אמונה היא קניין עמוק שרכישתו איטית ויסודית, תוך כדי התנסויות בחיים. אך יחד עם זה, שלא כבקנייני הנפש האחרים, כמידות שונות, שלאחר שהאדם תרגל, הסתגל וקנה אותן עד שהן הפכו לנכס שלו, אף אחד אינו יכול להיות בטוח באמונתו עד סוף ימיו, כמו שמסופר על יוחנן כהן גדול שבסוף ימיו, לאחר ששירת 70 שנה בהיכל, יצא לתרבות רעה. ועל זה אומרים חז"ל - אל תאמן בעצמך, עד יום מותך.

אומר הרב איינהורן שליט"א: אמונה אינה כקניין המידות. מידה שאדם עמל לקנותה, הופכת לשלו, ואף הופכת לחלק מההווי שלו, עד שמעבירה לדורות ממש, כחלק מהדי אן איי הרוחני שלו! אך אין זה כך עם אמונה.

אדם יכול להגיע לדרגות של אמונה, לעמול על עצמו, אך אם לא טורח לחזקה תדיר, ברגע של חולשה, היא לא תעמוד לו.

אמונה היא דבר שטעון חיזוק ואימון כל העת, ללא הפוגה. מדובר בעבודה עמלנית שעליה מושתתים חיינו, מרגע היוולדנו, ועד לזיבולא בתריתא.

בכלל, האמונה היא עבודת היסוד של הדורות האחרונים. כדי להגיע לקרבת ה', לקשר אליו, מה שפעם יכלו להגיע דרך קיום כל מצווה, צריך לחזק את האמונה. ועל זה בא הנביא חבקוק והעמידן (את תרי"ג המצוות) על אחת - וצדיק באמונתו יחיה. שכן בדורות האחרונים, רוב רובה של עבודת ה' והקרבה אליו מושתת על יסוד האמונה.

חשוב אפוא שאנו, כמחנכים, הדואגים לנפש ילדינו, נמצא תדיר את ההזדמנויות להחדיר בהם אמונה. והרווח הוא כפול - גם נגדל יהודים מאמינים וחזקים בקשר שלהם עם ה', וגם נגדל ילדים שמחים ובריאים בנפשם. ילד מאמין הוא שליו ושמח יותר. יודע שיש מי שמשגיח עליו בעינא פקיחה מתוך אהבת אמת. יש מי ששומע לתפילתו בכל עת ובכל מצב. ובעיקר יודע שכל מה שהוא עושה לו, הוא לטובה! וכי יש מצב אידיאלי יותר מזה?

מחקרים שנעשו ונעשים כל העת, מוכיחים שלאדם המאמין, איכות חיים טובה בהרבה מאשר למי שאין האמונה טבועה בלבו. שוב, כמו שאמרנו, תחושת השלווה, הרוגע, הביטחון של מי שחש שהוא נתון באופן תמידי בידיים טובות, מלווים אותו כל העת.

אך לא רק על איכות חיים אנו מדברים, כי האמונה, היא מצווה ככל המצוות. אנו חייבים להאמין בבורא, כך שמי שמאמין זוכה בזה ובבא. שהרי נאמר - והבוטח בה' חסד יסובבנו. מסביר הנפש החיים - שמי שחי בביטחון בה', גם אם דינים היו צריכים לבוא עליו, הרי מכוח הביטחון שלו בה', חסד יסובבנו! גם רבנו יונה, בפירוש שלו על ספר משלי, על הפסוק ותוחלת צדיקים שמחה - מבהיר יסוד עצום - שעצם העובדה שהצדיק מאמין מייחל לישועת ה', גורמת לו (לצדיק) שמחה, כי בכך הוא זוכה לחזק את הביטחון שלו בה'. אבל לא זו אף זו, שגם אם לא הגיעה לו הישועה המיוחלת, לה ציפה, הרי מכוח בטחונו בה', הוא זוכה לדברים גדולים ונכבדים יותר ממה שלהם ציפה! מבהיל על הרעיון!

האמונה היא עבורנו כמו הנשימה. כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך - מהי הודאה? תכלית בריאת העולם, כמאמר הרמב"ן - "ואין קל עליון חפץ בתחתונים, מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו...".

היינו שכל החפץ של ה' בבריאת העולם, הוא שהאדם ידע שיש בורא לעולם, ויודה - מלשון הודאה וגם לשון הודיה - לאלוקיו.

האמונה מתחלקת לשלוש דרגות:

א. אמונת יסוד שה' ברא אותנו ואת העולם ומקיים מאז הבריאה את העולם.

ב. אמונה בהשגחה פרטית על כל יהודי ויהודי.

ג. אמונה שהכול לטובה.

הביטוי המעשי של האמונה הוא הביטחון בה'. כשלאדם יש אמונה פנימית חזקה, הוא יחוש ביטחון מוחלט, יהיה שליו, שמח בחלקו ויזכה לחיים טובים.

האמונה היא קניין שקשה להשיגו, שדרושה עבודה פנימית רבה פנימית ליישמו.

כיצד קונים אמונה?

על ידי קריאת מאמרים, ספרי אמונה וביטחון - שער הביטחון ב'חובות הלבבות', 'בגן האמונה' להרב הרוש שליט"א, שמיעת שיעורים בנושא וכו'.

על ידי דיבורים על אמונה - בבחינת – 'האמנתי כי אדבר'. על ידי שמדברים אמונה מתחזקים באמונה, וגם אם בתחילה קשה לנו אמנם לקבל את המצב באמונה, הרי שעצם הדיבור מחזק.

על ידי 'תרגול למעשה' - בשעת מבחן, לזכור גם אם זה קשה, שהאמונה היא האמת, והשאר רק אשליה.

כיצד עוזרים לילדים לרכוש מבט של אמונה?

על ידי ה'שפה המדוברת' בבית. כשאבא ואמא מזכירים שוב ושוב את ה', בהצלחות שלהם, ובסייעתא דשמיא שלה הם זוכים, וגם בדברים הפחות טובים, כאשר שם ה' שגור בפיהם - הרי שהם מחדירים את האמונה בצורה טבעית וחלקה בליבות הילדים. הצלחת במבחן? חסדי ה'! הגרלת פרס גדול בהגרלה? בוא נודה ביחד לה' על המתנה שנתן לך! אתה מחפש את הנעל (יש בית שזה לא קורה בו?) הבה נבקש מה' שיעזור לנו למצוא את הנעל!

וכן על זו הדרך. העיקרון, ככל שהורים 'חיים' יותר את מציאות ה', כך הם יעבירו את האמונה בו לילדיהם. כמובן, הדבר צריך להיעשות בצורה חיובית, ולא להפוך חלילה את חווית האמונה למשהו שלילי ומרתיע, שאז הפסדנו את הכול. למשל, לומר לילד - תקבל עונש נורא משמים על כך שעשית כך וכך. אנו לא מצויים בבית דין של מעלה, וחשבונות שמים לא נהירים לפנינו, אנו לא ה'מזכירים' של ה', רק יכולים לזכות להיות 'שגרירי האמונה שלו', אם נחיה את רוב טובו.

מסופר על המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין, שהיה מדרבן את בנותיו לספר סיפורים על השגחה פרטים שארעה להן, בכך שהיה מעניק להן פרוטה על כל סיפור. גם אנו הקטנים יכולים 'לחקות' הנהגה מופלאה זו, ולומר לילדים שמי שיש לו סיפור של השגחה פרטית יקבל פרס\ ממתק\ מטבע קטן.

אגב, הכוונה היא לא לגילויים גרנדיוזיים, אלא השגחה פרטית כפשוטה. בדיוק הייתי בדרך ללכת לחברה פלונית, להביא מחברת, ובאותו רגע דפקה חברה אחרת והמחברת המבוקשת בידה. או – לא למדתי היטב למבחן בדקדוק, התפללתי לה' שיעזור, והמורה נתנה דחיה לכל הכיתה.

העיקרון המנחה הוא שנלמד את ילדינו לראות את יד ה' בכל דבר, נרגיל אותם לפקוח את עיניהם למציאות האמתית שהקב"ה משגיח על הכול. ובכך, נגדל דור של ילדים מאמינים בני מאמינים, שאין להם על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.