פליטי ריאליטי מספרים: כך נהרסו חיינו

מה עושה אדם שקם בבוקר, והחיים שלו הם לא גן של שושנים? הכל בסדר בגדול, אבל החיים פשוט משעממים. יש לו עבודה קבועה, אותה בת זוג כבר הרבה שנים (יקר מידי להחליף אותה), אותם ילדים (אי אפשר להחליף אותם), שום דבר מעניין לא התרחש בחייו לאחרונה, ופיו מלא בטעם חמוץ של בנאליות.

פעם, אנשים כאלה אולי היו הולכים לפסיכולוג, משנים תספורת או נרשמים לחוג חלילית. היום? פתרון הפלא למצבי 'אוף, החיים האלה' הפך להיות, כנראה, השתתפות בתכנית ריאליטי.

מאז נחתה תופעת הריאליטי באזורנו בתחילת שנות האלפיים, צולמו כאן לא פחות משישים תכניות ריאליטי שונות. במקרה הטוב, אנחנו זוכרים במעורפל את אלה שזכו בהם. אבל איזה מחיר הם שילמו? ומה קרה לכל אלה שלא התמזל מזלם, והפרס הגדול חמק מהם?

הסרט 'מציאות נושכת' של גיא פינס מנסה לספק תשובה בדיוק לשאלה הזו. פינס התחקה אחרי מספר פליטי ריאליטי – בין אם בילו את זמנם על המרקע בבית סגור, באי מבודד או בתחרות כישרונות – וביקש לשמוע את סיפורם. אחרי שעברו שנות השתיקה, להן הם התחייבו בחוזה עם תכנית הריאליטי, כמה פליטים כאלה ניאותו לדבר. כדאי להכריח כל משתוקק-לריאליטי לצפות בהסרטה שבה הם מדברים על החוויה המפוקפקת שעברו. לפחות זה ימנע ממנו לצעוק אחר כך 'לא ידעתי, לא אמרו לי, ומי ישלם עכשיו את החוב שלי לפסיכיאטר'.

"כולם רוצים לפצח את השיטה, אבל לעתים השיטה פיצחה אותם", מסביר הקריין בקול מבשר רעות, שמהווה פרומו לסיפורים האישיים הכאובים. דורין סגול, שהשתתפה בעונה החמישית של האח הגדול, מספרת שההשתתפות בתכנית והפרסום הפתאומי סחררו אותה כל כך שהמשפחה שלה כמעט נהרסה. "את מרגישה אהובה ורצויה כל הזמן, בחצי השנה הראשונה", היא מספרת. "ואת מתמכרת לזה. קראו לי להשָקות, שילמו לי כסף...אבל אם אתה נותן לאגו להשתלט עליך, זה פוגע בך, ואני נתתי". אימה ובעלה מתארים לצידה איך הילדים חיכו לאימם שעות ארוכות, איך הכל הוזנח בעוד דורין נהנית מחמש עשרה דקות התהילה שלה. "זה יצא מפרופורציה", היא מודה. "בתקופה הזו את לא מרגישה רגש אימהי, לא רגש לבעלך, לא לאימא שלך". אולי לא פלא שכה הרבה משתתפי ריאליטי התגרשו בעקבות התכניות: ביניהם נעמה קסרי, אירית רחמים ודנה ספקטור. סגול כמעט והצטרפה לסטטיסטיקה הזו. "כשבעלי אמר שהוא רוצה להתגרש, אמרתי לו: בבקשה, קח מזוודה ולך, ותעזוב אותי בשקט".

המשפחה שלה ניצלה כשדורין החליטה ללכת בעצמה לרבנות ושם ישבה וחשבה אם באמת שווה לה להפסיד את הנישואים שלה. "התחלתי לחשוב: אז תתגרשי ויהיה לך את כל הבלגן ועוד קצת תקשורת: זה הדבר האמיתי?"

לנטלי תורג'מן, שהשתתפה ב'רווק', היתה תקופת פוסט-תכנית קשה עוד יותר. היא הרגישה חולה כל הזמן ורצה מרופא לרופא. "ניסיתי להבין מה זה הווירוס המוזר הזה, בסוף את מבינה שזה משהו נפשי". אימא שלה מקוננת בסרט: "התכנית השפיעה עלייך לרעה. היית בחורה עם עמוד שדרה, אבל אחרי התכנית הדימוי העצמי שלך נפל". קל להבין את האם, שביתה חזרה מהתכנית והתחתנה עם עבריין מורשע היושב בכלא – ממנו הספיקה להתגרש מאז. "התכנית הזו ריסקה אותי", אומרת תורג'מן בעצב. "לפני התכנית ידעתי מה טוב בשבילי, אחרי זה הלכתי לאיבוד. אז את מתחתנת סתם".

צליל סלע היא אחת הדמויות הנוגעות ללב במיוחד, ולו משום שהשתתפה באחת מתכניות הריאליטי הברבריות ביותר שנהגו אי פעם, 'הדוגמניות'. בתור ילדה בת 19 אחרי צבא, היא קיבלה פנייה מהפקת התכנית והחליטה ללכת על זה. בבית הנעול של התכנית היא מצאה את עצמה הדמות השנואה, שכולן מציקות לה ומנסות להזיק לה. "יצרו לי דמות של יהירה, שלא אכפת לה כלום, עסוקה בעצמה. אבל ההתעסקות שלי הייתה בגלל הכאב שלי: הכאב שאיתו הגעתי והמשיך בתכנית". היא מתארת כאב פיזי חזק, בלתי אפשרי להכיל: "כמו אגרוף". היחס הסביבתי והביקורת המכוערת של צוות התכנית אליה שברו אותה כל כך, שהיא ניסתה להימלט מהתכנית: רק שההפקה, כמובן, עצרה אותה ונופפה בחוזה עליו היא חתמה.

צליל סלע

ההשפעות השליליות, כך נראה, מתחלקות כמעט בשווה בין הזוכים בתכנית ובין כאלה שלא הצליחו לכבוש את המקום הראשון. ישראל בר און אולי זכה בעונה השישית של כוכב נולד, אבל הוא מתאר את התקופה המטורפת שעבר אחר כך, עת הריצו אותו מהופעה להופעה בלי לאפשר לו לנשום. "אומרים לך: השקענו בך, אתה חייב להחזיר את ההשקעה". אחרי שלוש שנים, הוא אומר, הוא הגיע לקריסה נפשית שבקושי נחלץ ממנה.

למה אנשים מוכנים להגיע בכלל לתכניות ריאליטי? התשובה, כאמור, נעוצה ברצון לזרות קצת אבקת זוהר על חיים, שנראים פתאום משעממים, כובלים ועצובים מידי. אלכס מץ, שהשתף ב'הישרדות' בתור מורה להתעמלות בשנות הארבעים לחייו, אומר בגלוי: "החיים שלנו בנאליים, שבלוניים, כל הזמן רוטינה, כל יום אתה כמו עכבר שמסתובב על הגלגל. פתאום אתה שובר את הגלגל ויכול לצאת החוצה".

גם אנשים כמו מץ, שהגיעו לתכניות ריאליטי בגלל תחושת שעמום, חווים אומללות קשה בתכנית (הוא מתאר תחושת בדידות קשה וכאבים בחזה שהקשו עליו לנשום). אבל הסיפורים המקוממים ביותר הם אלה שהגיעו לתכנית בשלהי טראומה כלשהי: דורין חוותה תקופה קשה אחרי הלידה השלישית שלה, נטלי תורג'מן עמדה להתחתן אך הארוס ביטל אתה החתונה 5 ימים לפני המועד, צליל סלע עברה תקיפה בהיותה בצבא. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין את פוטנציאל ההרס העצמי באדם שנמלט מטראומה אל חיקו החם של עולם הריאליטי.

אלכס מץ, הישרדות (צילום: אייל נבו / יח"צ)

לא סביר לקוות, שצוותי ההפקה של תכניות ריאליטי יהפכו להיות חומלים יותר בעתיד. תהליכי בחירת המועמדים עדיין לא יתחשבו במצבם הרגשי, ההקרנות לציבור יכללו שפע רגעים משפילים וביזיונות, ואף אחד לא יהיה שם עבור הפליטים ביום שאחרי התכנית. אבל אולי סרט דוקומנטרי כמו 'מציאות נושכת' יגרום לחולם הבא לחשוב פעמיים, לפני שהוא מתכנן פרסום מיידי והוספת עניין לחיים דרך תכנית ריאליטי.

הצמא לפרסום הוא מחלה מודרנית. בעבר, גם אנשים עם זכויות מלאות לפרסום שמרו על פרטיותם: סופרים ידועים העדיפו להוציא ספריהם בעילום שם, ואמנים גוננו על חייהם האישיים כמיטב יכולתם.  היום, משהו בצייטגייסט גורם לנו להאמין – ולו בתת מודע – שמה שאנחנו צריכים כדי להשיג אושר, כדי למלא את החלל העקשן בתוכנו, הוא פרסום. אם יש משהו, שווידוייהם הכנים של פליטי הריאליטי בראיונותיו של גיא פינס מוכיחים, הוא שתכניות ריאליטי הן הדרך הבטוחה ביותר להפוך כל שריטה אישית למכתש שקשה מאד לטפס ממנו.