סיפורים אישיים
בזכות סטודנט פלסטיני – עשיתי תשובה
בקהל השתררה דממה. טענתו של אהרן הייתה משכנעת. נדמה היה שהוויכוח יסתיים בניצחונו הברור. אבל אז חייך הסטודנט הערבי, והצביע לעבר ספר התנ"ך שבידו. "קראת בפנינו שלושה פסוקים", אמר הסטודנט. "האם תואיל להקריא בפנינו פסוק אחד קודם לכן, את פסוק כ"ב?"
- הידברות
- פורסם י' אלול התשע"ה
בקהילתו של ר' אהרן כהן, הוא יהודי אהוב ומוכר. אהרן הוא בעל תשובה, שעוסק בקרוב רחוקים. כששואלים את ר' אהרן כיצד התקרב לתורה, הוא מחייך ואומר: "אתם יודעים מי החזיר אותי בתשובה? קשה להאמין, אבל זה היה... סטודנט פלסטיני".
אהרן לא גדל בבית שומר תורה. כבר בתור ילד ניכרו כשרונותיו המיוחדים, הוא נשלח לבית ספר למחוננים ובגיל 22, החל ללמוד פיזיקה גרעינית באוניברסיטה בגרמניה. המדינה מימנה את לימודיו, מתוך כוונה להשתמש בכישוריו כשיחזור לארץ.
באוניברסיטה הגרמנית היו סטודנטים מארצות רבות, ואלו הערבים נהגו להתנכל לאלה היהודים. שם בגרמניה, אהרן וחבריו חשו על בשרם את שנאת ישראל, אפילו שלא היו דתיים ולא שמרו מצוות...
כחלק ממאמציה להרגיע את הרוחות, יזמה האוניברסיטה ויכוח פומבי, והזמינה סטודנטים יהודים וערבים להשתתף. אהרן נבחר להיות ראש הקבוצה הישראלית. הוא חשב שהיוזמה היא עניין פנימי של האוניברסיטה, אולם יום אחד הוא הופתע לקבל הזמנה מהשגרירות הישראלית בבון, אז בירת גרמניה.
השגריר קיבל את פניו של אהרן, והסביר לו שמשרד החוץ הישראלי מייחס חשיבות לא מועטה לדיון שעתיד להתקיים. הוחלט להעמיד לרשותו שורה של מומחים – היסטוריונים, מזרחנים, דיפלומטים ומומחים לאמנות הוויכוח ("דיבייטינג") – שהכינו אותו לוויכוח מכל הצדדים. הם דימו ויכוחים ואתגרו את אהרן, כאשר "וכחנים" מנוסים מגלמים את הצד הערבי, משיבים על טענותיו של אהרן ומציגים בפניו טענות הפוכות. על אהרן הוטל להשיב להם תשובה ניצחת.
יום הוויכוח התקרב, ולאהרן הייתה תחושה טובה. המומחים שסיפק לו משרד החוץ אתגרו אותו היטב והוסיפו לו ידע רב, וגם כל האנשים בסביבתו עודדו אותו ואמרו שהם בטוחים בהצלחתו. בערב יום הוויכוח, האולם היה מלא מפה לפה. סטודנטים מכל העולם הגיעו לשמוע את הדיון המסקרן, וגם אנשי הצוות של האוניברסיטה.
החלק הראשון של הוויכוח עבר בהצלחה. אהרן הביס בקלות את יריביו הערבים, והקהל הריע לתשובותיו המדויקות והמחכימות. ההכנה שעבר הוכיחה את עצמה. בשיא הוויכוח, פתח אהרן את ספר התנ"ך שהעניק לו אחד מאנשי השגרירות, והחל להקריא בפני יושבי האולם את החלק שסימנו עבורו.
אהרן הקריא פסוקים מתוך פרשת עקב, בהם הקב"ה מבטיח לעמו את ארץ ישראל. את כל הגויים, כל כתוב, יוריש השם מפני עמו, וכל מקום שבו תדרוך כף רגלם – ממדבר הלבנון ועד היום האחרון – יהיה שלהם. איש לא יתייצב בפני עם ישראל, והם יטילו את פחדם ומוראם על פני כל הארץ.
"גם אנחנו וגם אתם מאמינים בתנ"ך", אמר אהרן ליריבו הערבי, בשעה שסגר את הספר והישיר אליו מבטו. "אם כך, אולי תוכל להסביר לי, מדוע אתם מבקשים לעצמכם את אותה הארץ, שאלוקים הבטיח לעם ישראל?"
בקהל השתררה דממה. טענתו של אהרן הייתה משכנעת, ודרך הצגתה טובה ומדויקת. נדמה היה שהוויכוח יסתיים בניצחונו הברור.
אבל אז, חייך הסטודנט הערבי, והצביע לעבר ספר התנ"ך שבידו של אהרן. "קראת בפנינו שלושה פסוקים", אמר הסטודנט. "האם תואיל להקריא בפנינו פסוק אחד קודם לכן, את פסוק כ"ב?"
אהרן חזר לפסוק המדובר, והקריא: "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ, לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְדָבְקָה בוֹ".
הסטודנט הערבי חייך. "זה התנאי בו אלוקים נתן לכם את הארץ. אם כך, לפני שקיימתם את התנאי, את מצוות דתכם, איך אתם באים בטענות אלינו?"
"בחסדי שמיים", מספר היום ר' אהרן, "הצלחתי להסיט את הדיון, ולפוגג מעט את הרושם שדבריו עשו על הקהל. אבל הוויכוח נגמר, חזרתי הביתה, ובאותו לילה לא הצלחתי להירדם. דבריו של הסטודנט הדהדו בראשי, ושאלתו הציקה לי: מדוע באמת אנחנו דורשים זכות על ארץ אבותינו, אם איננו מקיימים את התנאי שהוצב לנו?
"כך החל התהליך שבסופו זכיתי לחזור בתשובה", מסיים ר' אהרן. "ואתם רואים שצדקתי: אני באמת חזרתי בתשובה בזכות סטודנט פלסטיני".