"ה' לא נתן לי להרחיק לכת עד כדי כך"

קולות רבים ליוו את השחקנית והזמרת יסכה נרקיס בחייה, והיא השתדלה להיות קשובה לכל אחד מהם – אך לא תמיד הצליחה להבין מיהוא זה שמסתתר מאחורי הקול. מיהוא זה שקורא לה. היום, היא עומדת בראש הרכב מוזיקלי חדש של נשים בלבד: 'לראות את הקולות', זהו שמו.

יסכה נרקיס נגר, 33, נשואה ואם לילד,גדלה והתחנכה בבית בעל צביון דתי, אולם בגיל 23 החליטה לוותר על הכל ולאמץ לעצמה אורח חיים חילוני. לאחר שירותה הצבאי טסה לדרום אמריקה 'לנקות את הראש' בטיול של פוסט צבא. כשחזרה, שכרה דירה בתל אביב, נרשמה ללימודי משחק בבית הספר למשחק 'יורם לוינשטיין', ונטמעה כליל באורח החיים החילוני – עד לקריאתו של הקול הבא. "לימודיי בבית הספר למשחק פתחו בפניי צוהר לחיי הברנז'ה התל אביביים ועד מהרה מצאתי את עצמי עובדת עם אחד המפיקים היותר מוערכים בתחומו על אלבום שירים שכתבתי באנגלית", משחזרת יסכה נרקיס, "רגע לפני סיבוב הופעות, שנייה לפני הוצאת האלבום – החלטתי לטוס להודו".

אמרה ועשתה. אבל אף אחד מהקולגות, כולל המפיק - עוד לא חשב שהיא השתגעה. "הודו הפכה לי את הראש ב-180 מעלות. תחושת הנירוונה שהיתה לי שם היא בלתי ניתנת לתיאור. למרות שאני מגיעה ממשפחה מאוד חמה, אוהבת ותומכת, בהודו הרגשתי שאלו החיים שאני רוצה. פשוט התאהבתי בה. ומתוך כך החלטתי להפוך את עורי, ולהיות הודית".

מה פירוש להיות הודית? אבל את לא.

"תתפלאי לשמוע, אבל אפילו ההודים לא האמינו לי שאני מישראל. נראיתי בדיוק כמותם, התלבשתי כמותם, אכלתי מה שהם אוכלים ואפילו... לא נעים להגיד, השתתפתי בטקסים הפולחניים שלהם. אבל אל תדאגי", מחייכת יסכה נרקיס ואומרת, "ה' לא נתן לי להרחיק לכת עד כדי כך. אחרי חודשים ספורים בלבד, גנבו לי את כל הכסף ונשארתי עם 20 רופי בכיס (שזה בערך כמו שווי של קופסת סיגריות אצלנו, ש"כ). אבי שיחיה, נאלץ לשלוח לי כסף לחודשיים נוספים, אבל מיד אחרי זה – חזרתי. לאן אם לא הביתה – אל הארץ שמקבלת אליה את כל הנידחים, מכל מקום אליו הגיעו".

זכרתי לך חסד נעורייך

בארץ, קיוותה יסכה נרקיס להמשיך כרגיל בתעשייה המוזיקה והמשחק, אולם כל הדלתות שניסתה להיכנס דרכן, נסגרו בפניה. ברוב ייאוש, הלכה לחוף הים כדי לנסות לדבר עם הקב"ה. "הגעתי לים בפעם הראשונה עם גוש של מרירות בגרון. ניסיתי לדבר, אך לא הצלחתי להוציא מילה. בפעם השנייה, אותו הדבר. אך בפעם השלישית, הדמעות ירדו מאליהן. צעקתי לה' ואמרתי לו: 'אבאל'ה, איפה אתה? ואיפה אני? אתה לא רואה מה קורה בחיים שלי? לא אכפת לך ממני'?".

אבל לקב"ה היה אכפת ועוד איך. עוד באותו שבוע קיבלה יסכה נרקיס טלפון מדודה דתיה שהקשר עמה הלך ודעך עם השנים, ובקשה בפיה: "בואי איתי לסמינר יהדות". "עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שאני צריכה לתת לזה צ'אנס. הכל בעצם התחיל בהידברות, כי בתוך כל זה פתאום נזכרתי איך בדירה הקטנה שלי בשינקין, כשחזרתי מבילויים בשלוש לפנות בוקר – נהגתי לצפות מדי לילה בטלוויזיה שלא קלטה כלום חוץ מערוץ מקומי שבו שידרו גם את ההרצאות של הרב זמיר כהן. הדברים ששמעתי חדרו לי מאוד ללב, וכבר אז הנשמה שלי אמרה לי שזו האמת שאני מחפשת בדרכי, אבל לא הייתי מספיק אמיצה לקום ולעשות מעשה. גם חודש לפני שיצאתי להודו, כל מה ששמעתי היה הרצאות של הרב זמיר כהן – אז אולי בזכות זה ה' זכר אותי".

בסמינר הכירה יסכה נרקיס מדריכה בשם מיכל, והשתיים מצאו שפה משותפת וחיבור חזק ביניהן. "מיכל היתה שליחה מאוד טובה בשבילי, ובלעדיה אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לעבור את המסלול שעברתי. עוד באותו שבוע נסענו יחד לטיול צדיקים בצפון. אז, לא תיארתי לעצמי כמובן ש'על הדרך', בביקור שגרתי אצל חברותיה של מיכל בצפת – אכיר את מי שתהפוך ברבות הימים לרבנית שלי – הרבנית שרה לוי ממדרשת 'נוה הדסה' בצפת, שגם איתה היה לי חיבור יוצא דופן מן הרגע הראשון", מחייכת יסכה נרקיס. "שבוע אחרי כן, עם הגיטרה, ה'רסטות' בשיער והג'ינס הנצחי – התייצבתי בביתה של הרבנית שרה ללא הודעה מוקדמת. לא הייתי צריכה להגיד שום דבר. היא הבינה לבד, חיבקה אותי חיבוק מכיל ומאז נשארתי במדרשיה".

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il