איך לאבחן קושי אצל הילדים?

ילדתי בת ה- 7 מתחילה ללמוד בכתה א'. היא הולכת לשם מרוגשת ושמחה, אבל אני פוחדת שהיא לא תצליח. בבית, היא לא יושבת בשקט אפילו רגע אחד. היא מאד פעילה וזזה כל הזמן. אני רוצה רק לציין שהיא ילדה מאד חכמה, אבל אם לא תתרכז בלימודים איך תלמד?

מנוחה פוקס משיבה:

ביתך  היא ילדה תזזיתית, כפי שאת מציינת, אבל איננו יודעים למה בדיוק את מתכוונת. ודאי שאם תושיבי אותה ליד שלחן ותאמרי לה לצייר כשלא מתחשק לה - היא תקפוץ ממקומה כבר ברגע הראשון. בוודאי שאם תשלחי אותה לישון שעה לפני שהיא אמורה להיות עייפה ותצווי עליה לבל תצא מהמיטה – היא תנדנד ותצא משם מיד. השאלה מה זה נקרא 'פעילה'? ומי אמר ש'פעילה' זו מילה בעייתית המובילה לחוסר ריכוז?

השאלה הראשונה שצריך כל הורה לשאול את עצמו: מה אומרת הגננת? הגננת לוותה את הילדה במשך שנה תמימה, לפעמים אפילו יותר. היא בוודאי יודעת איך מתנהגת הילדה. איך היא הקשיבה בריכוז, כמה זמן היא הייתה מסוגלת לשבת, איך היא תפקדה בשעת היצירה, איך היא הגיבה כשהגננת דברה אליהואיך היא תקשרה עם הילדים האחרים.

גננות יכולות לאבחן בגן הילדים בעיות קוגניטיביות ובעיות רגשיות. אם תדברו אתן על חששותיכם ותדעו דברים מראש, תוכלו לעקוב אחרי התופעה.

אם מטפלים בקושי בתחילת הדרך –אפשר לפתור את הבעיה בקלות יחסית,אם לא מטפלים -הקושי יתעצם, בעקבות התייחסות המורה שאינה יודעת להתמודד עם הבעיה, בעקבות התנהגות החברים שבגיל זה אינם יודעים להתייחס לילד מתקשה, ובעקבות אי הבנת החומר הנלמד שעשויה להחמיר את המצב.

איך באמת נוכל אנו, ההורים, לאבחן בעיה אצל ילדנו, עדיין ללא התערבותו של איש מקצוע?

1. הורים רבים נושמים לרווחה עם התחלת הלימודים, הם אינם מודעים לכך שהעבודה האמתית עדיין לפניהם. הם אינם יודעים שחובתם ללוות את הילד במיוחד בתחילת השנה. ללכת באופן פיזי לכתה, לדעת מי החברים שלו, להכיר את המורה שלו, לדעת מה הדרישות של המורה מהילדים ולשמוע כל מה שקורה בכתה מכלי ראשון.

2. כל ילד רוצה ומצפה שההורה יקשיב למה שיש לו לומר. אם נקשיב לילד- נדע אם הוא פוחד ללכת לכיתה, או אוהב ללכת לכיתה. מוצא מקומו בקרב החברים, או להפך.פוחד מהמורה, או אוהב אותו מאד. כל אלו חשובים ביותר לפענוח בעיותיו של הילד אם יש כאלו. יש לדעת להקשיב לילד בכבוד. לא לזלזל ברגשותיו, לייחס משמעות לשאלותיו ולבטיו וגם להראות לו שאנו פה בשבילו.

3. ישנם ילדים שאינם ששים לשתף את ההורה במה שקורה. האם נגזר עליהם שההורים לא ידעו מה עובר עליהם? לא. ילדים כאלו זקוקים עוד יותר לחוויית 'הורה – ילד', כלומר, הםזקוקים עוד יותר להתעניינות שלנו. אבל יש לעשות זאת בחכמה רבה.ככל שיותר "נחפור", כך הם פחות ידברו. לעומת זאת, אם  נספר להם מה עבר עלינו, יחד עם סיפורי 'אי הצלחה' שלנו, הם ילמדו מאתנו בסופו של דבר לדבר ולספר.

אם האחים שלהם כן מדברים ומספרים -  נשתדל שזה יהיה לפניהם, כדי שילמדו מהם לדבר, להיפתח ולהשמיע.

4. ישנם ילדים שלא מספרים להורים דבר, וזאת מכיוון שהם ביישנים, או מופנמים באופן יוצא דופן. בכך שנזהה את הילד בקטגוריה הזו, כבר נעשה חצי דרך. ייתכן שגם בכתה הילד בישן כזה, לכן הוא לא מוצא מקומו בקרב הילדים האחרים, לא מתקשר עם המורה וכמובן צריך התערבות חיצונית שתעזור לו.

לפעמים הילד לא מספר לנו דברים, כי הוא חושש מפני תגובותינו הקיצוניות. אם נבין שכך הדבר – נרפה, ונלמד את עצמנו להגיב במתינות ובהבנה.

5. חשוב מאד לאבחן קושי חברתי של הילד. קושי חברתי עלול להביא גם לקושי למודי. ילד שנכשל בחברה - ראשו אינו פנוי לחשוב על הלימודים. הוא חושב כל הזמן כיצדלהציל את עורו מהחברה שאינה מבינה אותו. ייתכן שאם נפתור את בעיית הקושי החברתי תיפתר גם בעייתו הלימודית.

6. בעיית קשב וריכוז היא בעיה המאובחנת כבר בתחילת השנה. הילד שזז ונע כל העת ושאינו מצליח להתרכז - בולט לעין המורה.

אצל הבנים, שאמורים לשבת משך שעות וללמוד ביובש, באופן יחסי לבנות, הדבר בולט יותר. אצל הבנות - הלימוד יותר חווייתי ומשחקי, ובכל זאת, הילדות חסרות הסבלנותלא תצלחנה לשרוד את השיעור.

כאן המורה ישתף את ההורה במה שקורה בכתה ומה שיישאר להורה זה לנסות ולראות האם גם בבית הילד חסר סבלנות? האם זה קורה רק כאשר הוא משתעמם, או גם בזמנים כתיקונם? ואם אכן נראה להורה שהילד קופצני מדי, ידע לקבל את הקושי ולא לתקוף את המורה שרק רוצה לעזור לו.

7. בעיית קשב וריכוז לא תמיד מאובחנת בקלות, לעיתים הסימפטום הוא אחר. הילד יושב לו שקט במקומו, לא מפריע למהלך השיעור, לא זז ולא נע ואיש לא יודע ולא מכיר בכך שיש  לו בעיה.  השקט הנורא מצביע על בעיה לא פחות גדולה. מורה בכתה יתקשה למצוא כבר בתחילת השנה את הבעיה בילד הזה, אבל אתם, ההורים, יכולים לכוון אותו ולבדוק את הדבר יחד עמו.

8. שגיאות כתיב, עריכת חשבונות שגויים, קשיים בחשיבה – כל אלו אמורים להיראות בכתה, אם המורה פנוי לשמוע ולראות, והם אמורים לבלוט גם בבית: בהכנת שעורי הבית, בחזרה למבחן, בשינון השיעור, ובעוד אופנים שההורה עלול להיתקל בהם.

9. כיום,עם ההתפתחות הרבה, לכל קושי ישנה תשובה, לכל בעיה כבר מוכן הפתרון, השאלה רק אם מגלים את הבעיה בזמן המוקדם, אם אין מתביישים בה, אם לא משכנע ההורה את עצמו שאינה קיימת, ואם עושים ההורים יד אחת עם המורה בעד התלמיד. ילד לא תמיד יאהב ללכת לאבחון. אם אתם רואים שיש משהו חריג בהתנהגות הילד, אל תאמרו זאת לילד הרך, אל תשאלו אותו: למה כל הזמן אתה זז? או: מדוע אתה לא מקשיב בשיעור? הוא לא ידע לספק את התשובה. במקום זה – קומו, עשו מעשה, בררו מי יכול לבדוק זאת בקרבתכם ואבחנו את ההתנהגות.

10. אני במקצועי מכירה מקרים שבהם הורים 'חשדו' לשווא.הם ביקשו לאבחן את הילד שלדעתם היה בעייתי, והתברר שהילד מעט ביישן, שאינו חברותי באופן מיוחד, שהוא לא מפגיז באצבע מורמת כל העת, שהוא לא אוהב להתבלט, אבל הוא תלמיד רגיל, בעל ציונים ממוצעים, סבירים, ויש לו חבר."חשד שווא" כזה אינו בעייתי. להפך, הוא מרגיע ומיצב.

רוב הפעמים מתברר שהילדדומה באופיו לאחד ההורים, ואין הדבר מורה על בעיה כלשהי הדורשת טיפול. אבל גם כדי לשמוע שהכול בסדר ושאין בעיה מיוחדת - שווהלגשת לאיש מקצוע  מוקדם ככל האפשר עם כל שאלה או חשד.

כלל ברזל

החופשה מאחורינו, המלאכה עדיין מוטלת על שכמינו. בכתות גדולות ועמוסות לא תמיד המורים יתפסו את הבעיה של ילדנו. שווה לבדוק ולאבחן בעצמנו את ילדינו עד כמה שניתן. נעשה זאת לטובתם ונקדים רפואה למכתם. 

לרכישת ספרי מנוחה פוקס לילדים בגיל הרך חייגו להידברות שופס: 073-2221250

יש לכם שאלה למנוחה פוקס? שלחו לפקס 02-5712112, או למייל c5712111@gmail.com