סמטאות הסליחות: סיור מרגש בצפת

קַמְתִּי בְּאַשְׁמורֶת, לְבַקֵּשׁ עַל עֲונִי. וְנַפְשִׁי שְׁחַרְחורֶת מִפְּנֵי רוב זְדונִי.                                                                      

בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.

 04:15 לפנות בוקר.

 הילד אור נגר, חבוש כובע טמבל אפרפר, נראה לתומו בכניסה לבית הכנסת הצפתי העתיק 'אבוהב'. הוא בן "עשר ושלושת'רבעי", כלשונו, וחרף גילו הצעיר הוא הגיע הנה יחד עם שארי בשרו מהמושב מבוא דותן שבצפון, לשפוך שיחה ולדרוש סליחה  בכל-לב מאדון האדונים. "נעים לראות את כולם יחד מתפללים", הוא מסביר לי את פשר ביקורו בבית הכנסת העתיק.

ולא קשה לך, אור, לקום בשעה כה מוקדמת – טרם יפציע האור?

"התעוררתי כבר בשעה 3 וחצי לפנות בוקר", הוא מספר-משיב. "כמה שיותר קשה לקום – זה יותר חוויה".

הסמטאות הצרות והמפותלות כל-כך של צפת העתיקה, כמו מרבית תושביה, נמות את שנתן העמוקה. אין לילה עמוק כלילה צפתי. העלטה ניתנת ממש למישוש. הרי להבדיל בין תכלת לכרתי גם אי אפשר עדיין. אולם כשם שכך, גם אין אשמורת הבוקר כזו הצפתית. אין מרהיבה הימנה. חתולי רחוב מפוחדים-משהו נראים מהדסים להם מהוססים, תרים אחרי שאריות אשפה לרפואה.

אשמורת הבוקר בסמטאות העיר העתיקה בצפת בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.

אני פוסע לאיטי בסמטאות הנוסטלגיות, חולף בסמטת תרפ''ט, סמוך ל'כיכר המגינים', מקום שיודע תסיסה לעיתים, אך הנה גם כאן דממת אלחוט לילית.זכר לחיים אין. גם מהחורבה הנטושה שמתחת ל'קרית האמנים' כמו גם מחברותיה הרבות שבאזור, לא נשמע קול. אפילו רוח הפרצים החמה שנשבה בלילה, כך דומה, נדמה לה. החיים כמו עוצרים מלכת.

'מרכולית העתיקה' לפניי. לאחר צעידה בת דקות ספורות בסמטת אלקבץ (סמטת 'הגלריות') ולאחר ירידה קלה בגרם מדרגות, אני מגיע ל'סמטת אבוהב' בטבורה מצוי בית הכנסת 'אבוהב' הנודע בישראל.

אך טרם לכן, הנה קורטוב של היסטוריה על בית הכנסת היותר-נודע בצפת וגלילותיה: בית הכנסת 'אבוהב', השוכן כבוד בלב העיר העתיקה שבעירו של מרנא הבית יוסף זיע"א, נוסד כבר במאה ה-16. על פי המסורת, בית הכנסת קרוי על שמו של רבי יצחק אבוהב, מחבר הספר מנורת המאור, אולם סביר יותר כי בית הכנסת קרוי על שם רבי יצחק אבוהב מקסטיליה, שבין תלמידיו היה רבי יעקב בירב שעלה לארץ והתיישב בצפת.

בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, ממוקמים שלושה ארונות קודש. בארון הימני נמצא ספר תורה אשר נכתב על פי המסורת על ידי רבי יצחק אבוהב, ותלמידיו העלוהו לצפת. הספר, אגב, הנו אחד מהעתיקים שבספרי התורה המצויים בצפת, ומוציאים אותו לקריאה בשלושה מועדים: ראש השנה, יום כיפור ושבועות. ספר נוסף אשר נמצא בבית הכנסת הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, מקובל שעלה לצפת מפאס שבמרוקו והתחבר עם גורי האר"י. ספרים אלו העניקו לבית הכנסת משנה חשיבות, ולכן נהגו יהודי צפת לחגוג בו את ליל חג מתן תורה.

הנוסע שמחה בן יהושע מזאלאזיץ שביקר בצפת בשנת 1764, כתב כי עד לרעידת האדמה שהתרחשה ב-1759, שכן בית הכנסת במבנה אחר, צמוד לבית הכנסת האר"י הספרדי. בית הכנסת חרב לחלוטין ברעש, ומחוסר אמצעים לא שוקם. "ספר אבוהב" הועבר לבית הכנסת הגדול של קהילת הספרדים שנותר על תילו. למשימת העברת הספר נבחרו עשרה מבני הקהילה, ועל פי האגדה, איש מהם לא השלים את שנתו. במרוצת הדורות נשתכח מקומו של בית הכנסת המקורי, ושמו של בית הכנסת הגדול הוסב ל'בית כנסת אבוהב', וכך נקרא עד היום הזה. ברעידת האדמה בצפת שהתרחשה בשנת תקצ"ז (1837), חרב בית הכנסת, ורק הכותל הדרומי נותר בשלמותו; יהודי העיר ייחסו זאת לקדושתו של "ספר אבוהב". כיפת בית הכנסת מעוטרת בסמלי שנים עשר השבטים, בציורים של כלי נגינה ששימשו בבית המקדש, וכן בחמישה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, כתר שם טוב, וכתר ייחודי; כתר קרובה הישועה.  

בית הכנסת שם ועבר מבחוץ בשעת אשמורת הבוקר

כאן בבית הכנסת, הסליחות נאמרות באיטיות רבה. שעת בוקר מוקדמת עתה, ולמהר אין לאן. "אנחנו מקיימים את מנהג הסליחות המקורי - 'קמתי באשמורת'", יאמר לי עם תום הסליחות הגבאי והחזן המיתולוגי של בית הכנסת העתיק, הרב שלמה חדד, בגאווה יהודית ניכרת. "אנחנו אומרים את הסליחות לאט, בדיוק כמו ביום כיפור. לא רצים כדי להספיק. מי שקם באשמורת משך 40 יום כדי לומר סליחות, הוא חש יום כיפור אחר".

וההגדרה של יום כיפור כה קולעת. אכן, חום מלאכי-משהו בחלל, כזה שלא ניתן לפרשו במילים. אווירה של טוהר וזוך קדומים, כמו שרק צפת יכולה להביא. שקט של הוד, של 'עת רצון', שורה על הכול. עשרות מתפללים נמצאים כאן, ממללים בענווה ובהשתפכות את מילות הסליחות. ואם ברחוב אין זכר לחיים – כאן יש ויש.

נוסח הסליחות בבית הכנסת, כפי שיציין בפניי לאחר-מכן החזן-גבאי הרב חדד, הנו "ספרדי ירושלמי, אך יש בו הרבה מוטיבים של וותיקי היישוב בצפת – נוסח טורקי. מי שלו אוזן רגישה יקלוט זאת בהאזנה קלה. אנחנו משתדלים לזרום עם הנוסח", מדגיש הרב חדד. "אנחנו לא מחפשים להילחם עם הבאים – כל אחד ונוסח בית אבא בידו".

המציאות אכן מוכיחה זאת. האורחים המשכימים מתכבדים בקריאת קטעי סליחות, גם אם הנוסח שלהם לא תואם להפליא את נוסח בית הכנסת.

בסליחות בבית הכנסת ויזניץ' טוניס

אָתָאנוּ לְחַלּות פָּנֶיךָ. כִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ. נָא אַל תְּבִישֵׁנוּ. נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.

קצת אחרי תקיעת שופר שנשמעת משיפולי בית הכנסת כשמבע פנים עטוף ארשת חיל נראה על פני המתפללים, תם מעמד הסליחות הנרגש ורווי ההוד-קדומים.

בשיפולי חצר בית הכנסת, ובעוד ישנם שכבר עוטים על עצמם טלית גדול לקראת תפילת הנץ כוותיקין, אני פוגש את ר' דוד, יהודי צפתי חם. "תראה", הוא מסביר לי את יקיצתו בשעה מוקדמת כל-כך, "אנחנו, כמי שגדלנו בבתי הכנסת הצפתים העתיקים, יקשה עלינו מאוד לומר סליחות בחצות ועל אחת כמה וכמה בשעה 7 בערב. השעה 4 נחשבת דווקא לשעה מאוחרת בעיניי. זכורני, שכילד קט הייתי משכים עם אבי ז"ל לסליחות בבית הכנסת המרוקאי שבדרום העיר כבר בשעה 2 וחצי לפנות-בוקר, והיינו אומרים את הסליחות ובקשות נוספות בבכייה ובתחנונים".

450 שנה אחורה

מה מיוחד בסליחות ב'אבוהב' יותר מכל בית כנסת צפתי אחר – למשל ברחוב רמז דוד שבדרום העיר? אני תוהה. מה מושך אותך לטרוח ולהגיע ברכב דווקא הנה?

"תשמע, באמת נוסח הסליחות כאן זהה לכל בית כנסת שבכל אתר ואתר. אין כאן תוספות מיוחדות. אולם אין ספק, כי המקום גורם. אתה פוסע בסמטאות העתיקות ושב 450 שנה אחורה לרבותינו הקדושים האר"י הק', האלשיך זיע"א ועוד, שצעדו ממש בסמטאות אלו והספיגו בהם מהוד קדושתם ויראתם. הסליחות בבית הכנסת 'אבוהב'", ממשיך דוד, "זהו סיפור אחר לגמרי. זה לא משהו רגיל. ממש לא".

ולא רק הילד אור נגר ובוגרים ממנו כמובן ביקשו כאן סליחות. "ברבות השנים", מספר הגבאי והחזן הרב שלמה חדד, "אמרו כאן סליחות חכמי צפת של מעלה, דוגמת חכם שלום אוחנה זיע"א וכן חכם שמעון הרוש זיע"א. לפני 30 שנה בכלל לא היה כאן מניין לשחרית והיו נזקקים ללקט אחרי עשירי לתפילה. היה זה משום שכבר בשעה 3 החלו הסליחות ובשעה 5 כבר תמה לה התפילה, בהיות והכול נחפזו לעבודת יומם – מי בקק"ל ומי במע"צ. ברבות השנים, המצב השתנה בעליל. כיום מגיעים הנה תלמידי בתי ספר מלווים ברבה של קצרין. כמו כן מגיע הנה חכם יוסף לוי, ועוד חכמים אחרים שמאצילים מהודם עלינו".

בקשת סליחות בבית הכנסת העתיק 'אבוהב'. מבט מהחלון

למעשה, הרב חדד לא מכיר את בית הכנסת מהיום. כבר בהיותו ילד הוא זוכר את בית הכנסת. "התחלתי לשמש חזן בבית הכנסת כבר בגיל בר מצווה", הוא מספר. "היה זה בשבת פרשת חיי שרה כאשר נקראתי לקרוא בתורה מתוקף החגיגה של הגעתי לגיל מצוות, והגבאי הרב פארש כהן ז"ל מאוד התפעל מהקריאה. מיני-אז ביקש ממני כי אשמש חזן מידי שבת בשבתו בתפילת המנחה. מכאן, איך אומרים, הכול היסטוריה". הוא מציין שבשעתו, הרב דוד דיין, הרב הראשי לצפת, ביקש מרשויות הצבא כי ישחררו אותו מהבסיס מידי שבת כדי שיוכל לשמש חזן בבית הכנסת.

בגיל 18 הוא נקרא לשמש חזן בבית הכנסת ביום הכיפורים, אך כבר באותה שנה חווה חוויה מסעירה. "בעיצומה של תפילת מוסף של היום הקדוש איבדתי את ההכרה", הוא משחזר. "מתפלל אחד, רבי שלמה כהן זיידה שמו, נחלץ חיש לעזרתי ועורר אותי. בהיות ולא היה לי 'סומך' שימלא את מקומי. המשכתי לשמש שליח ציבור בכל תפילות היום הקדוש עד תומם".

כשאני מבקש מהחזן-גבאי לשמוע על סודות החזנות בימים הנוראים, הוא משיב מיד, כמו מסר חד אצור בגרונו ומחכה לפליטה: "אינני רואה בחזנות מלאכת התפייטות בפני הרבים כדי למשוך תשומת-ליבם. אני הולך על קו של רגש. לתת לכל מילה  שירגישו אותה קהל השומעים היטב. התפילה איננה פסטיבל", הוא חוצץ.

תה מהביל לתלמידים החילונים

"כעת מתפללים כאן עשרות, אולם בעוד שבועות אחדים – בואכה הימים הנוראים, מתברר, יגיעו לכאן המוני יהודים של כיפות לבנות כדי להריח ואולי לטעום מהניחוח הרוחני החריף שישנו כאן. "בעיניי", מפטיר המתפלל דוד לנוכח שאלתי, "זה משהו חיובי. אלפי התלמידים החילונים שמגיעים הנה מקבלים תזכורת רוחנית. תראה, הרי זה תפקידו וייעוד של השופר – להזכיר לנו להתעורר ולשוב בתשובה. זה לא אומר שמחר תראה את אותם תלמידי בתי הספר הממלכתיים ב'כולל', אבל מכל מקום זה מצית אש בנעורת".

הרב חדד הגבאי, לעומתו, מתייחס לתופעת 'סיורי סליחות' במבט מורכב מעט: "תראה, יש כאלו שכאשר הם רואים את התוקע בשופר, הם מסתכלים עליו כאילו הוא נפל מהירח. הם מביטים על מבקשי הסליחות כאל אנשים קדמונים שממלמלים, וכאשר הם יצאו החוצה, מדריך התיירים יספר להם בחמש מילים סליחות מה הם. זה לא זה. פולקלור בלע"ז.

גם ילדים מגיעים לסליחות ב'אבוהב'

"אני רוצה לומר לך, מאידך, שאני לא מזלזל בתופעה באורח מוחלט. לעיתים זה מוסיף לבאים קדושה. אנחנו, מצדנו, גם משתדלים להגיש להם תה מהביל כדי לחמם את ליבם. אבל עדיין אני חושב כי החסרונות רבות על היתרונות. אחד מאלו זה גם ההפרעה הרבה שנגרמת בעילת הביקורים הללו לשכנים – רבים מהם בעלי משפחות ברוכות ילדים. אוטובוסים שלמים פורקים נערים  בעיצומו של ליל ואלו מבכרים לדבר בקולניות ולהרעיש כאילו מדובר באמצע היום. הם צריכים לבקש סליחות על הסליחות".  

והוא מייחל בכל-לב שהמבקרים יהיו כאלו שירצו באמת לבקש סליחות. כמו זה שהתקשר אליו השבוע. "התקשר אליי אמש קבלן ידוע מקיבוץ 'הגושרים' הסמוך לקריית שמונה. הוא שח לי שהוא מגיע לנפוש בצפת משך מספר ימים והוא רוצה לומר סליחות בבית הכנסת שלנו. הכמיהה בימי אלול היא עזה", מציין איש-שיחנו.

בתי הכנסת העתיקים האחרים באזור, כמו 'אלשיך' ואחרים, נעולים כעת. רק בימי שבתות וחגים ייפתחו שעריהם וככל הנראה גם בימי הסליחות של טרום הימים הנוראים, אז הביקוש יהיה רב.

הגבאי בבית הכנסת הקדום, מבקש להעביר מסר לסיום לציבור הקוראים: "יש לראות את תקופת אלול כ'צו 8'. זהו מצב חרום במסגרתו אנחנו נדרשים להתגייס כדי לומר סליחות וגם לחיות מצב של סליחות וויתור לאחר. אם רק נהיה מוכנים באמצעות זאת, ברי לי שיהיה לנו יום כיפור אחר".

'חטאנו לפניך' ליד מערת 'שם ועבר'

4:30 לפנות-בוקר. בית הכנסת 'שם ועבר' – רחוב הפלמ"ח, העיר העתיקה, צפת.

"בשעה 4:20 סליחות, לא לשכוח לקום", מכריז הגבאי האנרגטי של בית הכנסת 'שם ועבר' במהלך אזכרה שנערכת באחד מערבי ימי הסליחות. התזכורת הזו, מתברר למפרע, לא נופלת על אוזניים ערלות.

אנו מגיעים לכאן בשעה 04:30 ומסכיתים לקולות. "חטאנו לפניך". נאמרות הסליחות בניגון המסורתי על ידי עשרות המתפללים, הנמנים על כלל גווני הקשת של בני עדות המזרח. בית הכנסת מלא מפה לפה, כאילו לא לילה עכשיו, ועוטה על עצמו ארשת של סליחות. הסליחות נאמרות כמונה מעות. מילה אחרי מילה. כל מילה מלאת התרפקות לקל חי. כאן, בעירו של מרנא הבית יוסף זיע"א, מקיימים ברוב-עם את אשר חקק הוא בספרו השולחן ערוך (אורח חיים סימן תקפ"א, סעיף א'): "נוֹהֲגִים לָקוּם  בְּאַשְׁמֹרֶת לוֹמַר סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים  מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וָאֵילָךְ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים".

דוד, ממשכימי בית הכנסת 'אבוהב', בשיחה עם כתב יום ליום מיד עם תום הסליחות

בית כנסת 'שם ועבר' ממוקם ליד מה שנקרא בפי כל 'מערת שם ועבר'. "לאחר תקופת קום המדינה", מספר ל"יום ליום" חוקר בתי הכנסת בצפת, הרב ברלינסקי, "נטשו ערביי העיר העתיקה את מקום מגוריהם ובבתיהם הנטושים התיישבו יהודים. משחיפשו להם מקום תפילה מצאו מסגד שהיה ממקום בטבורו של רחוב הפלמ"ח והסבו אותו לבית כנסת. שמו נקרא 'שם ועבר' על שם 'מערת שם ועבר' הנמצאת בסמוך ממש, לפי המסורת למד שם יעקב אבינו בשעתו 14 שנות התמדה תמימות".

מתפללי בית הכנסת דנן הממוקם,  למי שלא יודע, מעל המדרחוב, מחפשים את הצנעה ואינם פותחים את פיהם.

סליחות בין לילה לבוקר

 אַשְׁרֵי יושְׁבֵי בֵיתֶךָ. עוד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּו... 06:15 בבוקר.בית הכנסת 'ויזניץ' טוניס' – רחוב דרך החסידים, צפת.

"תישאר פה, אולי תשלים לנו מניין", מבקש ממני אחד המתפללים ברגע של לילה-בוקר. השמש כבר הפציעה, האור אט אט מתפשט על הסמטאות הצפתיות והרי הגליל נשקפים לפניך במלוא זיוום הבוקרי מבית הכנסת ויזניץ' טוניס'. הערפל הלילי אט-אט נמוג והולך לו. אתה תוהה אם עיניך צופיות על הרי שוויץ או על הרי צפת.

בית הכנסת דנן, כך לפי רב בית הכנסת הרב צבידן, הוקם לפני כ-100 שנה על ידי חסידי ויזניץ'. אולם משביקשו לעזוב את העיר העתיקה, ובו-בזמן הייתה עליית יהודי טוניס לצפת, ביקשו המה את בית הכנסת החסידי לנחלתם. החסידים ניאותו אך בתנאי מפורש כי שמו של בית הכנסת לא יישאר על כנו. כך יצא אפוא התמהיל שרק צפת יודעת: 'ויזניץ' טוניס'.

"לפני 40 שנה – עת כיהן האדמו"ר רבי שרגא פיטוסי זצ"ל רב בית הכנסת", שח הרב צבידן, "התקיימו כאן מידי בוקר סליחות בשעת אשמורת הבוקר. אלא שעם השנים, ובייחוד עקב פטירתם של זקני טוניס הצפתים, בית הכנסת כמעט ולא ראה מניין בתפילת שחרית. בעשור האחרון השתנתה התמונה כאשר הקמנו את מניין הסליחות בשעה 6:00 בבוקר, דבר שלבסוף גרם גם לתחיית המניין בשחרית".

הילד אור נגר בכניסה לבית הכנסת 'אבוהב' אחרי הסליחות

אמנו מניין, אולם עדיין לא ניתן להתמוגג מול התמונה שנחשפת למול עינינו: רק מניין וחצי של אנשים השכימו לסליחות. המניין הזה מורכב מכמה יהודי צפת ותיקים לצד תלמיד ישיבה מהאזור שאזר חלציו והשכים קום.

"אשרי יושבי ביתך", נפתחות הסליחות, והבוקר הצפתי הקסום כבר מתחיל לחשוף את עורו. הנוסח כאן הוא ירושלמי קלאסי עם תיבולים טוניסאים עדינים. רב בית הכנסת ינווט את הסליחות.

עם תום הסליחות שנאמרות בחום ובזוך של בוקר, הוא יבקש לקרוא לי. "תראה", הוא מצביע על מודעה סתמית שנתלתה על הקיר, "תראה מה כתוב במודעה: מי שמדבר דברי חולין בבית הכנסת – ישלם קנס 10 ₪ לקופת בית הכנסת". תקוותו שהיוזמה הזו תכה הדים ותהווה אך פיילו לשאר בית הכנסת בארץ הקודש.

איש צפתי אוטנטי הוא הרב צבידן. כל הליכותיו אומרות צפת. שיחתו בנועם ובחן של פשטות. הוא מתפלל בבית הכנסת עוד מימי טל ילדות וברבות הימים נקרא לכהן כרבו. כיום הוא משמש ראש כולל 'כותאב' (כיתה בטוניסאית - א.י.פ) הסמוך לביתו.

לסיום: יש לרב מסר להעביר לציבור?

"בהחלט. אנחנו מצליחים, כפי שראית, לעקוף קמעא את המניין, אך לא די בכך. אמנם מגיעים מעט אורחים שבאים להשתתף באירועים שנערכים בעיר, אבל אנו לא מסתפקים בכך. אני מצפה, בעזרת הקוראים, שבית הכנסת יתמלא". יישמעו הדברים באוזניים הנכונות.

* * *

אנחנו נפרדים מהסליחות בסמטאות העתיקות ועמוסות המסתורין בעירו של מרנא הבית יוסף זיע"א ויורדים לעבר צפת של מטה – רחובות הרצל וקרן היסוד.

עם חתימת הסליחות המרוממות, מבליח במוחי ספונטנית המשפט הבא:

עשרה קבין של טוהר וזוך-קדומים ירדו לעולם. הרבה מהם נטלה עיר המקובלים והסוד!

סליחות בצומת ויצמן - לוחמי הגטאות

מָרום מִמְּרומִים. רַחֵם עַל עֲגוּמִים. וְעַל זֶרַע רְחוּמִים. יְלִידֵי יְדִידֶיךָ. 00:40. חצות ליל.

הלילה כבר מזמן ירד על בירת הגליל. האוטובוסים העירוניים חדלו זה מכבר לנוע ברחובות העיר.  וכבר אמר מי שאמר, כי לפי אמנת העיר צפת, מוגפים תריסי הבתים כבר בשעה שמונה בערב.   

אולם כאן, בצומת הרחובות ויצמן-לוחמי הגטאות, בציונו הקדוש של התנא בנימין הצדיק, רוחשת המולה רבתי. עשרות מתפללים, המכילים פסיפס רחב ומגוון של ציבור, בינותם כאלו שלא נראים נטועים בבית ה', יגיעו הנה ויאמרו את הסליחות בלב נשבר. בהעדר מקום, אני מוצא צעיר עטוי צמידים שעומד בכניסה לבית הכנסת. בקבוקי קולה של חברת ''RC מחכים לבאים להשתטח על הציון הקדוש.

"מרום ממרומים, רחם על עגומים", נשמע הקול הרם מתחנן, כוסף. מי שמשמש כאן חזן הנו רבי יעקב מזור, בנו של הרב אברהם מזור - האיש וציון בנימין הצדיק. הנוסח מרוקאי.

בדרך לסליחות בעוד ליל בסמטאות צפת העתיקה

זה כ-15 שנה מתקיים מניין הסליחות הזה. "לקראת הימים הנוראים עשויים להשתתף בסליחות מאות בני אדם שמגיעים מכל יישובי הסביבה – דלתון, אספסופה ועוד", יציין בפניי הגבאי הנמרץ של הציון, הרב מזור.

יש לכם מסר להעביר לציבור? חסר לכם משהו לשם קיום הפעילות השוטפת של הציון?

"אכן. חסר לנו אברכים שימסרו שיעור במקום בין מנחה לערבית".

"אנחנו הראשונים בצפת שהתחלנו עם יוזמת קיום הסליחות בשעת חצות", יאמר לי לאחר הסליחות, שלמה, אחד המתפללים הקבועים, במין גאוות-יחידה.  

בדרך חזור, סמוך לשעה 01:30 לפנות בוקר, אני פוגש בדרכי שלושה כלבי רחוב משוטטים בפראות ליד סניף 'הכי זול' בקרן הרחובות ויצמן-שפרינצק. הנה עוד סימן ניכר שצפת, כאמור, כבר מזמן הלכה לישון.

אולם צפת של לילה, בימי הסליחות נראית בוקרית מתמיד.

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com