אם הכל תלוי במזל, אז במה אשם האדם?

זהבה שואלת: "שלום רב! רציתי לשאול כיצד ובאיזה אופן ה' יתברך מנהיג את העולם, אחרי שכבר קבע מזלות וגורלות לכל בני האדם. כי אם כך, במה אשם אדם שנולד במזל רע? כלומר, איזה בחירה חופשית יש לאדם שנברא עם יצר גדול מחבירו? ושאלה נוספת שנראית כמו סתירה: למה אמרו חז"ל שאדם שנכנס למקום סכנה יכול למות לפני זמנו? האם הסכנה חזקה יותר משעת-מותו שנקבעה לו בשמים?"

* * *

שלום וברכה זהבה, ותודה על שאלותיך.

אמרו חז"ל שעוד לפני שאדם יורד לעולם, נאמר עליו אם יהיה: "גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני. ואילו רשע או צדיק - אינו אומר" (נידה דף טז, עמוד ב). מכאן אנו למדים שכל קורות האדם מרגע לידתו ועד מותו נקבעים משמים. עם זאת האדם יכול לנתב את חייו ע"י אמצעים חומריים אלו - ולהיות לצדיק או רשע בכח בחירתו החופשית, כפי שאמרו: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות דף לג, עמוד ב).

ובנוגע לשאלתך על המזלות, ובכן: כל אדם נולד בתנאים מיוחדים רק לו (עם יצרים, נסיונות ואתגרים שנקבעו לו משמים) לפי מעשיו ורמת תיקונו הנדרשת מגלגול קודם. זו הסיבה שכל אדם נולד עם נסיונות אחרים משל חבירו, כי הוא ירד לעולם לתקן תיקונים אחרים משל חבירו. וכאן חשוב להדגיש, כי מזלות יכולים אך ורק ללמד על "תנאי התחלה" שנקבעו לאדם, אך בחירותיו של האדם בעולם הזה יקחו אותו למסלולים שונים מאוד. כך לדוגמה, הגמרא מספרת שדוד המלך נולד במזל מאדים, ולפיכך היה צריך להיות שופך דמים, אך הוא ניתב את דרכו כדי להילחם באוייבי ישראל, והיה לצדיק גדול וקדוש מאין כמותו. למרות שהיה אפשר לחשוב שבמקרה נדיר ומיוחד שכזה אין לאדם כל בחירה, לימדונו חז"ל שאפילו אז יש לאדם בחירה חופשית מלאה ומוחלטת לאן לנתב את יצרו: הוא יכל לחטוא ביצר שפיכות הדמים שלו, ובו-בעת ביכולתו לקיים מצווה קדושה מהתורה על ידי יצר שפיכות הדמים שלו! כל אדם יכול להיות צדיק או רשע, ויש בידו בחירה חופשית מלאה - גם באותם מקרים מיוחדים שבהם הוא נברא עם נסיון קשה. חז"ל מלמדים שאדם שנולד במזל מאדים לא חייב להיות רוצח, הוא יכול להיות מוהל או שוחט, ולקיים מצוות של הצלת חיים (ההיפך הגמור מנטילת חיים!) בזכות הכוחות החזקים שקיבל. כן בכל תכונה, גם כאשר אדם קיבל יצרים קשים, ביכולתו לבחור לאן לנתב אותם. התורה היא ספר הוראות היצרן של הבורא, באמצעותה הוא יתברך מלמדנו כיצד לנתב את כל יצרינו לעבודתו.

יתר על כן, לימדו חז"ל: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, עמוד א), ופירוש הדבר שנשמה אשר קיבלה נסיונות גדולים יותר בעולם הזה, גם קיבלה עימם כוחות נפש גדולים יותר, המאפשרים לה לעלות גבוה מאוד, בהתאם לגודל האתגרים שקיבלה. אמרו חכמים שטוב לקיים מצווה אחת בצער יותר ממאה פעמים שלא בצער, כי "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג) - כלומר, כגודל הקושי והנסיון כך גם גודל השכר בשמים.

(צילום: shutterstock)

למרות שהגורל נקבע משמים, גורלו של ישראל הינו שונה משל גוי - כי בעוד הגוי תלוי בגורלו לגמרי ולא מסוגל לשנותו, הרי שישראל יכולים לשנות את גורלם ולבטל גזירות, כך לימדונו רבותינו ש"תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".

ישראל הם מעל המזל, ומסוגלים לשנות את גורלם על ידי מעשיהם הטובים והרעים. הגמרא מרבה בסיפורים המוכיחים זאת, כגון הסיפור המפורסם על בתו של רבי עקיבא, אשר הצופים בכוכבים חזו את מותה מראש ביום חתונתה, אך היא ניצלה מהכשת נחש בזכות מעשה צדקה שעשתה (שבת דף קנו, עמוד ב). סיפורים רבים מהמקורות מעידים על כך שבני ישראל יכולים לשנות את מזלם ואף להינצל מגזירות.

לגבי שאלתך השנייה:

אדם שנכנס למקום סכנה עלול למות - בראש ובראשונה מכיוון שהוא עבר על רצון הבורא שציווה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו) - והחטא של רשלנותו עלול להמיתו. כדי להוכיח שהחטא הוא שממית ולא הטבע, הלך ר' חנינא בן דוסא, שהיה נקי מחטאים, והכניס את ידו לתוך מאורה של נחש מסוכן וארסי במיוחד שנקרא ערוד, והנחש מת! נטל רבי חנינא את הנחש המת על כתפו, ואמר לתלמידיו: "ראו בני, אין ערוד (נחש) ממית, אלא החטא ממית" (ברכות דף לג, עמוד א).

הטבע אינו חזק יותר משמים, אלא בדיוק להיפך, ה' פועל באמצעות הטבע ומנהל אותו, והטבע הוא שמסתיר את חשבונות שמים האמיתיים. ולכן, בכל מקרה שבו אדם מכניס את עצמו למקום סכנה, הוא מעמיד את זכויותיו למשפט בשמים. ואם יש לו זכויות, אז מצילים אותו מן הסכנה - אלא שאז "מנקין לו מזכויותיו" (שבת דף לב, עמוד א). לכן הדריכו חז"ל שאל יסמוך אדם על הנס, ולא יכניס עצמו למקום סכנה, שהרי בכל מקרה יפסיד מכך: אם עוונותיו יגברו על זכויותיו ייהרג, ואם זכויותיו יגברו על חטאיו אז יינצל אך אז יאבד חלק משכרו לעולם הבא [ואין להקשות מדוע רבי חנינא בן דוסא הכניס את ידו למאורת נחש, שהרי עשה זאת במטרה לקדש שם שמים ולהורות את תלמידיו תורה].