האם עדיף לא להנות מהעולם הזה?

שלום. אם אדם הולך לטייל ולראות נחלים או נופים זה גם מנקה מהזכויות? כי זו גם הנאה רוחנית, אז זאת אומרת שעל פי התורה בן אדם צריך להפחית ממש את ההנאות שלו בעולם הזה ולא ללכת לטייל וכו', כי זה יפגע לו בזכויות? או אם למשל אדם שומע מוזיקה שזו גם הנאה רוחנית או מנגן, זה למעשה פוגע לו משמעותית בזכויות כי הוא נהנה הנאה רוחנית? עם כך על פי התורה אדם צריך למעט בהנאות שלו בכלל וזה הופך אותו לאדם מדוכא בתודה לכל תשובה.

* * *

שלום וברכה,

ה' ברא יופי וריח וטעם בעולם כדי שנהנה מהם, ונוכל להתחזק בזכותם. לכן היהדות אינה מתנגדת להנות מן העולם הזה. וכפי שאמרו חז"ל:"עתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול, דכתיב (קהלת ב). וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם". (ירושלמי קדושין פד).

מה שנאמר "מנקים לו מזכויותיו", נאמר רק ביחס למקרים שבהם נעשה לאדם נס הצלה מיוחד. על כן אמרו חז"ל שאסור לאדם לסמוך על הנס.

יש לדעת שההנאה החומרית יכולה להיות אף מנוף להישגים רוחניים. כי אם ההנאה היא חיובית - אז לא רק שהיא לא מנקה מן הזכויות, אלא היא אף מוסיפה לאדם זכויות!

לדוגמה, אם אתה אוכל ושותה כדי שתהיה בריא ויהיה לך כח לקיים את רצון הבורא, אז אתה מקיים בכך מצווה. וגם כאשר אתה שומע מוסיקה, אם אתה יודע שאתה עושה זאת גם כדי להרגיע את נפשך ולשמחה - למען שתוכל אחר כך ללמוד תורה ולקיים מצוות בשמחה - אז הרי שהפכת הנאה זו לחיובית. וכן אם אתה נהנה מטעם וריח נפלאים ומברך עליהם את הברכות בכוונה להודות לבורא על עולמו הנפלא - הרי שאתה מקיים בכך מצווה. 

כך ביאר הרמב"ם את המטרה הנעלה הזו (הלכות דעות פרק ג, ה):

"צריך האדם שיכוון כל מעשיו, כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא, בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר... וכן כשיאכל וישתה ויבעול, לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות; אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד... מצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל - מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'"

גם כאשר אתה מביט בשדות ופרדסים יפים כדי לשבח בלבך את הבורא שיצרם בחכמתו ואהבתו הרבה - הרי שזה לשבח והודיה, כדי להגדיל אהבתך לבורא, ויש בכך מצווה גדולה ומוסר גדול. וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ב, א): "והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לא-לוהים לאל חי""

אך אדם שאוכל ושותה רק בשביל הנאתו האישית, והוא רודף כבוד ותאוות, והכל רק מתוך מטרה אנוכית שאינה מכירה כל טובה לבורא עולם, אז הרי שיש בכך מידה שלילית, כמו גם חוסר תועלת רוחנית וכפיות טובה. אולם כאשר האדם מכיר בבוראו, ומודה לו על הנאותיו, ומכיר בדברים החשובים ביותר בחיים - התורה והמצוות, אז הנאות העולם הזה יכולות אף לקדם אותו, ולהיחשב לו כזכויות.

בברכה,

דניאל בלס