תוכו רצוף אהבה: מה פירוש "מלאים מצוות כרימון"?

אחת הבקשות המעניינות שאנו מבקשים בליל ראש השנה, היא "שנהיה מלאים מצוות כרמון". באחת השיחות בראש השנה בישיבה, הקשה מורנו המשגיח הגאון רבי מיכאל סגרון שליט"א, וכי שייך במצוות לשון מילוי וגמר, הרי כמה שאדם יעשה מצוות לעולם לא יברך על המוגמר (מלא אינו לשון הרבה כפי ששגור היום: מלא מלא... אלא מלשון שלם, מלא עד אפס מקום, ראה רש"י ויקרא ח, כ"ב)?

חשבתי ליישב בהקדים הידוע שבלבו של האדם אין מצב של 'חלל ריק'. במקום שנוצר חלל וריקנות, אם לא נכניס במודע ובמאמץ תוכן חיובי, יחדור לשם באופן אוטומטי תוכן שלילי. "וכל הפורק ממנו עול תורה - נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ" (אבות ג', ו').

לא שייך שעולמו הנפשי והרוחני של האדם, יהיה ריק מתוכן, השאלה היא במה הוא ממלא את החלל. בלי ליצוק תוכן רוחני, לא שייך להישאר בעל תכונות חיוביות. כל אחד יכול לבדוק את הדברים על עצמו, כאשר ראשו מלא במחשבות רוחניות והוא עסוק במצוות, הדברים החיצוניים סרים מאליהם.

ולכן ישנה עצה טובה שכאשר היצר מושך את האדם לתאוות העולם הזה, פשוט יפתח ספר וילמד, וממילא התאוות יעלמו. וכמו שאמרו חז"ל: "אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא - נימוח, אם ברזל הוא - מתפוצץ" (סוכה נ"ב ע"ב). ולכן על כל מקרה שלא יבוא, כדאי לקחת לכל מקום ספר תורני קטן, ולשמור אותו לרגעי הצורך. במקרים כאלו, פותחים את הספר לכמה דקות, לומדים בו, ומופתעים לגלות את עצמת הכוחות המחודשים שמקבלים.

הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", בספרו "אור לציון - חכמה ומוסר" (עמ' רמ"ה) ממשיל זאת לכלי שלעולם לא יכול להיות ריקן. אם הוא מלא בקמח למשל, אז כאשר נשפוך את הקמח, ייכנס מיד אוויר אל הכלי. כך הלב, תמיד הוא מלא בתאווה, ולא יתכן שיהיה ריק. השאלה היא באיזו תאווה ממלאים אותו? אם הוא מלא בתאווה לקב"ה ולתורתו, אזי לא יישאר מקום לתאוות העולם הזה.

ולכן לא ימָצֵא עם הארץ שיאמר כי חופשי הינו מתאוות העולם הזה, ואם יאמר שנקי הוא מאלו התאוות, ברור במאת האחוזים כי שקר הינו דובר.

אגב, רעיון זה מתגלה גם בחיינו האישיים. אין דבר כזה "להיות ניטראלי". תמיד יהיה משהו שיהפוך להיות מתווה דרכנו. השאלה היא: מהו? האם נמלא מראש את החלל בדרך חיובית וטובה, או שניתן לדבר אחר כלשהו - אולי שלילי - לקבוע את תפיסותינו והרגלינו.

לפי כל האמור תובן הבקשה "שנהיה מלאים מצוות כרימון", שאנו מבקשים שמה שימלא את חיינו יהיה רק מצוות, מבלי לתת מקום לדברים אחרים. וזה בדומה לרימון, שתוכו רצוף ומלא רק בגרעינים (בשונה משאר פירות), ולא עוד אלא שגרעיניו צמודים אחד למשנהו מבלי שום ריוח וחלל, וגם הגרעינים עצמם מלאים (זה מדויק יותר מלשון המדרש בשיר השירים רבה (פרשה ד' ג'): "אפילו ריקנין שבכם רצופין מצוות ומעשים טובים כרימון הזה").

אז בואו ניתן לחיוב ולטוב לכבוש ולמלא את משכן לבבנו, ומעט מן האור ידחה הרבה מן החושך!