יביע זמנים: הלכות לשבים בתשובה

חילוקי כפרה

· מצות עשה. עבר על מצוות עשה, אם עשה תשובה נמחל לו מיד, אך זה דוקא בפעם ראשונה ושניה ושלישית, אבל בפעם הרביעית אין נמחל לו עד יוה"כ. [חזו"ע ימים נוראים רטז בהערה].

·  אם עבר על מצוַת עשה אחת הרבה פעמים, נחשב לו כאיסור כרת ומיתה. [מאור ישראל דרושים עמ' נ]. 

· מצות לא תעשה. עבר על לא תעשה, אם עשה תשובה, התשובה תולה ויוה"כ מכפר, ואם זה בפעם הרביעית, אינו מתכפר עד שיבואו עליו יסורים. [חזו"ע שם].

· כרת ומיתת בי"ד. עבר על עשה או לא תעשה שיש בהם כרת, או מיתות בית דין, תשובה ויוה"כ תולין, ולעולם אין מתכפר לו אלא ביסורים. אמנם אם עבר עליו שני יוה"כ והוא עדיין בתשובתו, די לו ביסורים קלים. [מאור ישראל דרושים עמ' נט].

·  יסורים. היסורים מכפרים בין אם באו אחר יוה"כ, ובין אם באו קודם יוה"כ. [שם עמ' ס].

·  מניעת היסורים. הרוצה להפטר מן היסורים, יקבל על עצמו תעניות והורדת דמעות, ומניעת התענוגים, ויסורים אלו מועילים לכפר כפרה גמורה. [שם סא].

· אאמנם אם הוא תלמיד חכם, לא יקבל על עצמו תעניות וסיגופים, כדי שלא יתבטל מתורתו. [מאור ישראל ח"ג עמ' כז].

· חילול השם. עבר על עבירות שיש בהם חילול השם, אינו מתכפר לו אלא במיתה. אמנם אם עושה פעולות שיש בהם קידוש השם, נמחל לו בזה, ואינו צריך למיתה. [רבינו יונה שער א או' מז].

· שוגג. כל חילוקי הכפרה נאמרו לעושה במזיד, אבל אם עשה בשוגג, נמחל לו ע"י התשובה. [מאור ישראל דרושים עמ' יט, סב].

· תשובה מאהבה. כל חילוקי הכפרה נאמרו בעושה תשובה מיראה, אבל העושה תשובה מאהבה, נמחל לו מיד. [חזו"ע שם ריב בהערה, וע"ע במאור ישראל דרושים עמ' נא].

· החטיא אחרים. העובר על כריתות ומיתות בי"ד, אף אם החטיא אחרים בעבירות אלו, תשובה ויוה"כ ויסורים מכפרים לו לגמרי, ולא כמי שאומר שאין מתכפר לו עד שימות. [מאור ישראל שם סג].

· צדקה וגמ"ח. אף מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין שאין נמחל לו אלא ע"י יסורים, מכל מקום הצדקה וכן גמילות חסדים מגינים מן היסורים. [חזו"ע שם עמ' ריח].

· ללימוד תורה. כמו"כ אף מי שעבר על העבירות החמורות, התורה מכפרת על כל העוונות, וע"כ יוסיף בלימודו יותר ממה שהיה רגיל עד עכשיו. [שם].

· שמירת שבת. כמו כן אם שומר שבת כהלכתה, מועיל לו שיהא נמחה עוונו לגמרי, ואינו צריך ליסורים. [מאור ישראל ח"ג עמ' כז].

· תשובה מאהבה – מצות לא תעשה. אם עשה תשובה מאהבה, כל העוונות שעשה במזיד נהפכים לו לזכויות, ואם עשה תשובה מיראה, זדונות נהפכים לשגגות, וזקוק ליוה"כ.

· תשובה מאהבה – מצות עשה. דוקא במצוות לא תעשה שעבר עליהם בקום ועשה, העוונות נהפכים לו לשגגות, אבל במצוות עשה שעבר עליהם בשב ואל תעשה נמחל לו מיד. [מאור ישראל דרושים עמ' מט].

· עבר לתיאבון. יש מי שאומר דוקא בעבר להכעיס ושב מיראה נהפכים לו העוונות לשגגות, אבל אם עבר לתיאבון אף שב מיראה, נהפכים לו עוונות לזכויות. [שם סב].

· לפי זה אף בעבר עבירות שיש בהם כריתות ומיתות בי"ד, אם עשה כן לתיאבון ועשה תשובה, יוה"כ מכפר ואין צריך ליסורים, [ואפשר לפי זה לפטור סתם עוברי עבירה מן היסורים והתעניות, וצ"ע]. [שם].

· ציבור. תשובת ציבור אפילו שהיא מיראה, נחשבת כתשובה מאהבה של יחיד, ונמחק העוון לגמרי. [שם נב].

· נעילה. בשעת הנעילה הקב"ה דן יחידי, ואם יתחנן ויבכה על נפשו, ויבקש סליחה גם על העוונות שיש בהם כריתות ומיתות בי"ד, גם עוונות אלו נמחלים, כי מי יאמר לו מה תעשה. [שם ע].

· עבירות שבין אדם לחבירו כל שלא פייס את חבירו, אף החלק של בין אדם למקום שבעברה זו אינו מתכפר לו, אבל שאר עבירות שבין אדם למקום מתכפרים לו אם עשה תשובה. [חזו"ע שם רכ בהערה].

· ומכל מקום אף שפייס את חבירו ומחל לו, עדיין צריך לעשות תשובה על החלק שבין אדם למקום. [רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א].

· מידות רעות. אף ממידות ודעות רעות כגאווה וקנאה וכעס צריך לעשות תשובה, ואדרבא הם קשים יותר מעבירות שיש בהם מעשה. [חזו"ע שם ימים נוראים עמ' רי].

· זריזות לתשובה. מי שיש בידו עבירות ולא הספיק לעשות עליהם עדין תשובה, מכל מקום אל יתעצל מלעשות מצוות ומעשים טובים, כדי שאח"כ כשיעשה תשובה וימחלו לו העוונות, יתקבלו למפרע כל המצוות שעשה. [מאור ישראל דרושים עמ' סד].

סליחות (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

החייבים בפיוס

· פיוס חבירו. עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל בחבירו, או שגזל ממנו או שהקניטו בדברים, וכ"ש אם הלבין פני חבירו ברבים, אין התשובה ויום הכיפורים מכפרים, ואע"פ שהשיב הממון אינו נמחל עד שירצהו ויבקש ממנו שימחל לו. [רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ט].

· גזל ממון. בגוזל ממון מחבירו, דוקא אם הזיק לו בכוונה אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו מחילה אף ששילם, אבל אם הזיק ממונו שלא בכוונה, כיון ששילם לו ממונו נמחל לו, ומכל מקום מצוה לבקש ממנו מחילה. [מאור ישראל ח"ג עמ' כח].

· תאונה. לפי זה אדם שעשה תאונה ופגע ברכבו של חבירו שלא במתכוון, כיון ששילם לו נמחל לו, ומכל מקום מצוה שיבקש ממנו מחילה. [ע"פ הנ"ל].

· תבע בערכאות. מי שתבע את חבירו בערכאות [ללא היתר רב], והוציא ממנו ממון ע"פ הפסק שלהם, כל מה שנטל גזל גמור הוא בידו, ואין יוה"כ והתשובה מכפרים לו עד שיחזיר לו הממון ויפייסו. [חזו"ע שם עמ' רמ].

· הטריף בשר כשר. חכם שהטריף בהמה כשירה בשגגת הוראה, הרי זה בכלל עבירות שבין אדם לחבירו, וצריך לרצותו ולפייסו בממון, כדי שיסלח לו. [רמג בהערה].

באופן הפיוס

· פיוס בעצמו. מי שחטא כלפי חבירו, עליו ללכת בעצמו לפייסו, ולא ע"י שליח, וכן לא ע"י מכתב. [רמב בהערה].

· שליח לפייס. אם הוא חושב שיהיה לחבירו יותר נוח להתפייס כאשר ישלח אליו תחילה איש מכובד שירצהו, יעשה כן, ולאחר מכן יבוא אחריו וימלא את סליחתו. [שם].

· מכתב פיוס. אם חבירו אינו גר בעיר שלו, יקבל על עצמו לפייסו כשיפגוש אותו, ובינתיים ישלח לו מכתב התנצלות, וכאשר יפגשנו יבקש ממנו מחילה כדת, ובזה יוה"כ מכפר לו. [שם, ובעמ' רמד].

· כמו כן אם חייב לו ממון ואינו גר בעירו, יקבל על עצמו שכאשר יפגוש אותו ישלם לו הממון ויפייסנו, ובינתיים ישלח לו מכתב התנצלות, ובזה יוה"כ מכפר לו. [רמד בהערה].

· אינו מתפייס. אם חבירו אינו מתפייס, יקח עמו ג' אנשים ויחזור ויבקש ממנו שיסלח לו, וכך יעשה ג' פעמים, ויותר אינו זקוק לו. [רמג].

· פיוס רבו. אם הוא רבו, אפילו אינו רבו מובהק, אלא ששמע ממנו דברי תורה, צריך ללכת אליו אפילו אלף פעמים עד שיסלח לו. [שם].

· פיוס נפטר. אם מת האיש אשר חטא לו, מביא עשרה אנשים על קברו ומבקש ממנו מחילה, ובדיעבד סגי בעשר נשים. [רמד].

· אם הוא קבור בעיר אחרת, די שיבקש מחילה בפני עשרה, ואם יש לו ידיד או קרוב שגר בעירו, ימנה אותו שליח שילך על קברו בפני עשרה. [שם].

· נוח להתפייס. לא יהא אדם אכזרי מלמחול, שזהו דרך הגויים, אלא אם ביקש ממנו פעם ראשונה ושניה, ורואה שהוא שב מחטאו וניחם על מה שעשה, ימחל לו, וכל הממהר למחול הרי זה משובח. [שם בהערה].

· אם ביקש סליחה ג"פ כדין, אין צריך יותר לפייסו, ויוה"כ מכפר לו העוון לגמרי. [כה"ח או"ח תרו סקכ"ב]. 

· הוצאת שם רע. אם הוציא עליו שם רע, אינו חייב לסלוח לו, אך מכל מקום רשאי הוא לסלוח לו. [רמ"א או"ח תרו ס"א, ובכה"ח שם סקל"א].

· לשון הרע. אם דיבר לשון הרע על חבירו ואין חבירו יודע מזה, אין צורך להודיע לו שסיפר עליו לשון הרע, כי אז יחרה אפו ויגדל צערו, אלא יבקש ממנו מחילה סתם. [רמד בהערה].

· פגיעה בחבירו. אם פגע בכבודו של חבירו, וחבירו אינו יודע שהוא זה שפגע בכבודו, ואם יספר לו יקפיד עליו, אין צריך לספר לו, אלא יבקש ממנו מחילה סתם. [שם].