הפרשה שהסעירה את ישראל: עזאם עזאם, 18 שנים אחרי

במשך יותר משמונה שנים שנדמו כנצח, שהה עזאם עזאם, אזרח ישראלי ערבי, בתא מעצר מצרי מבודד בקוטר של שלושה מטרים רבועים. הוא ישן על מזרן בלוי שהיה מונח על הרצפה בתאו, קיבל ארוחות רעב והשתמש במים דלוחים שהגיעו בדליים על מנת לרוות את צימאונו. מהיום שנודע על מעצרו באשמת ריגול לטובת ישראל, התפרסמו דיווחים שונים, חוזרים ונשנים, על עסקאות כאלה ואחרות שנרקמות לשחרורו, אך אלו התבררו כאופטימיות מדי, עד לרגע המיוחל שבו שוחרר סוף-סוף בדצמבר 2004.

במהלך כל שמונה השנים שבהן שהה עזאם בכלא במצרים נמשכו מגעים גלויים וחשאיים לשחרורו בין ירושלים לקהיר. כאשר הוא שוחרר לבסוף בחמישי בדצמבר 2004, אמרו גורמים מצריים, כי המהלך הדרמטי בסדר גודל כזה הוא תולדה של מגעים ישירים שהיו בין ראש הממשלה דאז, אריאל שרון לבין נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק. גורמים אלו דיווחו באותה עת, כי בביקור האחרון של שרי החוץ והמודיעין של מצרים בישראל כשבוע לפני שחרורו, נשאר שר המודיעין המצרי עומר סולימאן, לפגישה בארבע עיניים עם אריק שרון. להערכתם, בפגישה זו נסגרו כל הקצוות בעסקה ושני הצדדים נתנו אור ירוק למימושה.

סביב העסקה דובר המון על הסיבות שבגינן ניאות מובארק לשחרר את עזאם עזאם: גורמים מדיניים בישראל אמרו, כי סיכום עקרוני על הוצאתו לחופשי של עזאם כבר היה קיים זמן מה בטרם שוחרר, אולם מה שתרם למימוש העסקה נבע משילוב של שני דברים: האחד, הסכמה לשחרר את ששת הסטודנטים המצרים שהיו כלואים בישראל, והשני, שיפור היחסים באותה תקופה עם הרשות הפלסטינית לאחר מותו של ערפאת.

מנגד, מקורות מצריים סיפרו, כי הדיל שנסגר עם ישראל היה עניין גדול הרבה יותר מעסקה של חילופי אסירים גרידא. לטענת אותם מקורות, מדובר היה בחבילה מדינית גדולה שבמסגרתה הסכימו ישראל ומצרים על סידורי גבול חדשים ביניהן, לקראת נסיגה אפשרית של ישראל מהרצועה.

השבוע לפני כ-18 שנה נידון עזאם עזאם ב-15 שנות מאסר עם עבודות פרך, לאחר שהורשע בניסיון לגייס אזרח מצרי לרגל לטובת ישראל. בשורות הבאות נשוב לימים הראשונים של הפרשה שהעסיקה את ישראל קרוב לעשור, וגם נבדוק לאן בדיוק נעלם עזאם מאז יצא לחופשי.

המעצר והתעלומה

תחילתה של פרשת 'עזאם עזאם', בפברואר 1996. מפעל טקסטיל ישראלי ושמו 'תפרון', קלט באותו זמן 14 מנהלי עבודה מצרים חדשים ושלח אותם להשתלמות בת חודשיים בתעשיית הטקסטיל בישראל. אחד מתוך ארבעה עשר האזרחים המצריים שעשה את ההשתלמות בישראל, היה עמאד א-דין איסמאעיל, שעם הזמן התיידד עם עזאם עזאם הישראלי, שהיה מכונאי בהכשרתו, וכחלק מעבודתו בחברת 'תפרון' נהג גם לבקר במצרים במפעלים ששימשו קבלני-משנה של 'תפרון'.

בחמישי לפברואר 1996, בעת אחד הביקורים שלו במצרים, חזר עזאם עזאם לבית המלון בקהיר, כאשר שמונה מצרים לבושים בחליפות כחולות של שירותי הביטחון המצריים שאלו אותו לשמו, ומיד לאחר מכן ביקשו ממנו להתלוות אליהם. נהג החברה מיהר כמובן להתקשר לסמיר ריאד, מנהל החברה בקהיר, ודיווח לו כי עזאם נעצר על ידי כוחות הביטחון של מצרים.

למחרת, בשישי בפברואר, הועבר המידע באופן בהול לידי מנהלי החברה בישראל, והם פנו מיד למשרד החוץ. השלטונות במצרים מסרו למשרד החוץ הישראלי, כי לא רק שלא ידוע להם על אדם בשם עזאם עזאם שנעצר, אלא שאדם בשם כזה אף אינו מוחזק על ידי השלטונות במצרים. דקות אחדות לאחר מכן ביקש מנהל החברה הישראלית, נחום פלג, ממנהל החברה המקבילה במצרים, לחזור ולבדוק האם עזאם עצור במצרים, והבדיקה העלתה כי אמת הדבר והוא אכן מוחזק בידי השלטונות.

בשעתו, קבל מר פלג לעיתונות בישראל על הסתירה בדבר מעצרו של עזאם, וטען כי מדובר בתעלומה גדולה. "אני לא מבין למה במצרים אומרים לי שהוא עצור, ואילו במשרד החוץ לא יודעים על זה שום דבר", אמר מנהל החברה בישראל לידיעות אחרונות, והוסיף: "כל העניין הוא תעלומה גדולה".

יומיים אחר כך, בשמיני לפברואר, נפגש סמי, אחיו של עזאם, עם יועץ ראש הממשלה דאז לענייני דרוזים, אסאד אסאד, וביקש ממנו מידע על אחיו, אך לאסאד לא היה כל מענה בעניין.
יום למחרת, בתשיעי לחודש, פנו בני המשפחה של עזאם לשר החוץ דאז, דוד לוי, שדאג לפנות אל השלטונות במצרים, אך אף הוא לא קיבל כל מידע בנושא. למורת רוחם, יצאו בני משפחתו להיפגש עם שגריר מצרים בישראל, מוחמד בסיוני, שהבטיח להם כי בתוך 24 שעות יקבלו מידע על עזאם, כאשר במקביל יצאו גם שני אחיו של עזאם לקהיר כדי לבדוק מה עלה בגורלו.

עזאם עזאם (צילום: יח"צ)

באותו היום פרסם העיתון 'אל-חייאת' שיוצא לאור בשפה הערבית בלונדון, כי עזאם נעצר באשמת ריגול עבור ישראל, כאשר בתוכן הדברים נמצאו מקור משפטי מצרי שאישר את הדיווח וגם אישור של דובר שגרירות ישראל בלונדון, שאימת אף הוא את הידיעה.

רק ב-11 בפברואר דיווחה ממשלת מצרים לראשונה באופן רשמי, שעצרה 'מרגל של המוסד'. במצרים טענו כי המרגל עזאם עזאם, ניצל את עבודתו במפעל הטקסטיל 'תפרון' ככיסוי למשימת ריגול. כמו כן, דיווחו המצרים כי עזאם הודה בחקירתו שגויס למוסד לאחר בחירתו של בנימין נתניהו לראש הממשלה, וכי גם קיבל כסף רב תמורת גיוסו. אולם בישראל חזרו וטענו שמדובר בעלילה שאין לה שחר.
יממה חלפה מאז הצהרתה הרשמית של מצרים על מעצרו של עזאם וראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, העביר מסר חריף לנשיא מצרים חוסני מובארק. נתניהו נקט במהלך זה לאחר שקיבל הבהרות חד משמעיות מקהיליית המודיעין הישראלי ולפיה לא היה לעזאם שום קשר עם המוסד או עם כל גוף מודיעיני אחר. נתניהו הביע תמיהה על המהלך המצרי ומתח ביקורת קשה על שלטונות מצרים.

ישראל אמנם יצאה מגדרה בהתקפותיה החריפות נגד השלטון המצרי בעקבות מעצרו של עזאם, אך לא ארכו הימים כאשר התברר שתגובותיה המוגזמות של ישראל רק גרמו למצרים להקשיח עמדות. ב-18 בפברואר האריך בית המשפט בקהיר את מעצרו של עזאם עזאם ב-45 יום, כאשר במקביל גם הוארך מעצרו של עימאד איסמאעיל, שהואשם בשיתוף פעולה עם עזאם. מקור ישראלי בכיר טען בשעתו כי אלמלא נכנסה ישראל לפעילות נמרצת ומיותרת מיד בהתחלה, ייתכן שהדברים היו נראים אחרת.

מסרים ב'דיו סתרים'

בראיון שהתקיים עם עזאם עזאם בפעם הראשונה מאז נעצר, סיפר עזאם כי הוא היה המום ונדהם כשנעצר, ואמר לחוקריו שאין לו שמץ של מושג על מה הם מדברים. בראיון שהתקיים עמו כשהובל ללשכתו של ראש פרקליטות ביטחון המדינה המצרי, כשהוא כבול באזיקים, הוסיף עזאם ואמר, כי החוקרים סיפרו לו שקלטו שיחת טלפון של ערביה ישראלית עם עימאד איסמאעיל, מי שהואשם בשיתוף פעולה עמו. בשיחה נשמעה הערבייה אומרת לאיסמאעיל: "אתה זוכר את חליפת בגדי הגוף שקיבלת מעזאם עזאם בישראל? אז שמור עליה היטב, שלא תלך לאיבוד". מבחינת החוקרים המצריים, שיחה זו הייתה האקדח המעשן שהוכיח כביכול את הקשר של עזאם לפרשיית הריגול.

ביום ה-19 לפברואר 1996, התבטא לראשונה נשיא מצרים, חוסני מובארק, לפרשה ואמר, שעזאם עזאם הודה שריגל לטובת ישראל: "ישראל מכחישה שהיא קשורה אליו, אך המרגל הודה בכל", אמר הנשיא.

בערך כשנה מאוחר יותר, ב-24 לרביעי 1997, החל משפטו של עזאם עזאם בבית המשפט בקהיר, כאשר לראשונה הציגה התביעה את ה'ראיות' (כביכול) נגדו. היו אלה שני בגדים לבנים ושתי שפופרות צבע - כחולה ואפורה שנלקחו ככל הנראה מהאסיר עימאד איסמאעיל. התביעה ביקשה באמצעות הבגדים ושפופרות הצבע להוכיח את טענתה, כי עזאם העביר דרכם לנאשם המצרי עימאד איסמעיל, מסרים מהמוסד הישראלי, שהיו כתובים לכאורה ב"דיו סתרים", כלשונה, על גבי הבגדים.

בסוף אוגוסט 1997 גזר בית המשפט לביטחון המדינה בקהיר, 15 שנות מאסר עם עבודות פרך על עזאם עזאם שהוצג כקצין בכיר במוסד, בעוון שניסה לגייס אזרח מצרי. בתום הדיון הכריז השופט המצרי הבכיר: "בשל אללה הרחום, זהו גזר הדין. המשפט הסתיים". למותר לציין כי עזאם נותר קפוא והמום על מקומו, בעוד איסמאעיל הנאשם המצרי נדון למאסר עולם עם עבודות פרך.

בערך כחודש לאחר מכן הודיע נשיא מצרים מובארק, כי לא ייתן חנינה לעזאם עזאם. הוא תקף את ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, ואמר: "הם עשו הרבה טעויות בטיפול בנושא, ועליהם לשאת באחריות. אין ביכולתי לעשות דבר כדי לשנות זאת".

מכאן ואילך החל מרתון סמוי בין ישראל למצרים להניע עסקה בין שתי המדינות על מנת לשחרר את עזאם העצור במצרים באשמת שווא של ריגול. שר החוץ דאז, סילבן שלום, פגש את מובארק בדצמבר 2003 בכינוס בינלאומי בז'נווה והעלה בפניו את ההצעה הבאה: לשחרר את עזאם ב-23 ביולי 2004, יום מהפיכת הקצינים במצרים, שבו נהוג שם להעניק חנינות. בספטמבר 2004 עלה שוב נושא שחרורו של עזאם בפגישת השר שלום עם שר החוץ המצרי דאז, אחמד אבו אל-ריית', בכינוס עצרת האו"ם בניו-יורק. בפגישה זו העלה השר המצרי את הבקשה לשחרר את ששת הסטודנטים המצרים הכלואים בישראל. מכתב האישום, שהוגש בספטמבר 2004 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עולה כי השישה רקמו תוכנית זדונית לחטוף חיילים, כדי לבצע פיגוע מיקוח ולשחרר אסירים פלסטיניים מבתי הכלא בישראל, להשתלט על טנק ואף לשדוד בנק במצפה רמון.

בינתיים, הוציא בית המשפט בבאר שבע צו איסור פרסום על כל פרט הנוגע לשחרורו של עזאם עזאם, וקבע כי "בהתנגשות שבין הסכנה לחירותו של עזאם עזאם וזכותו לחיים, לבין חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי, מובן שגוברת הזכות לחירות".

כמה אישים שביקרו את עזאם בבית הכלא טורה שבקהיר, סיפרו על התנאים האיומים שבהם הוחזק בתא של שלושה מטרים רבועים, כאשר הוא ישן על מזרון שמונח על הרצפה והסוהרים המצרים מונעים ממנו לצאת לשירותים, לעתים במשך 18 שעות ביום.

השר סילבן שלום עדכן את פרטי הבקשה של שר החוץ המצרי לראש הממשלה דאז, אריאל שרון ואת ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר. האחרון יצא למצרים ולאחר שבדק את הנושא, התברר שאכן קיים רצון מצרי לקדם עסקה שכזו.

רמז פומבי ראשון למימוש העסקה, נשמע מפיו של הנשיא מובארק כשבוע לפני שחרורו של עזאם. מובארק אמר כי שישה סטודנטים מצרים הכלואים בכלא אשקלון, ישוחררו בקרוב, וציין כי הנושא נידון בפגישותיו של שר החוץ, אחמד אבו אל-ריית', בישראל.

ב-5 בדצמבר 2004 שוחרר עזאם מהכלא במצרים ושב לישראל לאחר כ-8 שנות מאסר, כאשר בתמורה שחררה ישראל, כאמור, שישה סטודנטים מצרים שחדרו לישראל ליד ניצנה במטרה לבצע פיגועים בשטח ישראל. עזאם עזאם הודה נרגשות לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ושבוע מאוחר יותר הופיעו ידיעות בעיתונות על כך שהתפקד לליכוד.

מלשכתו של שרון נמסר, כי שחרורו של עזאם עזאם התאפשר לאחר שנשיא מצרים, מובראק, נענה לבקשת ראש הממשלה, וכמחווה אישית הורה לרשויות במצרים לפעול לקיצור תקופת מאסרו של עזאם. שרון אף התקשר לנשיא מובארק, הודה לו על המחווה וביקש להודות במיוחד לעומר סולימן האחראי על שירותי המודיעין במצרים על חלקו במגעים. הנשיא מובארק השיב לשרון בתגובה: "עשיתי זאת במיוחד עבורך".

בישראל שמרו למעשה על ערפול מלא עד לרגע השחרור, כאשר המבצע נוהל על ידי לשכת ראש הממשלה, השב"כ וגופי מודיעין אחרים, ובליווי המשטרה ויחידת נחשון של השב"ס.

המציאות הכתה בפניו - לאן הלך עזאם?

כשיצא לחופשי ושב לישראל לאחר שמונה שנות מאסר בכלא טורה במצרים, התקבל עזאם בחגיגות בכפרו שבגליל. כולם רצו לראיין אותו ולשמוע מה יש לו לומר, אך בשנים האחרונות הוא נעלם מעין הציבור. בראיון מיוחד שהעניק עזאם עזאם לערוץ 2 כמה שנים לאחר שחרורו, סיפר על התחושות מרגע החזרה ועל ההתמודדות לאחר השחרור: "בהתחלה", אמר, "החזרה הייתה כיף, השמחה הייתה סביב השחרור לאחר 2,950 יום בכלא המצרי, אולם אחרי כל ההרגשה הזאת כל אחד חוזר לשגרה שלו ואתה כבר לא פוגש את כל אותם אנשים שהיו מסביבך, לא את הפוליטיקאים, ולא את המכובדים".

תקופה קצרה לאחר ששב לארץ, המציאות הכתה בפניו: "חזרתי למציאות, חשתי בודד פתאום, התחלתי להרגיל את עצמי לחיות את המציאות החדשה. התחלתי לחפש תעסוקה לעצמי, עבדתי בחברת פלאפון, העברתי קצת הרצאות והיו המון אנשים שביקשו לדבר איתי על מה שעברתי. אני רק רוצה לפרנס את הילדים בכבוד", סיפר והוסיף: "היום כבר אין לי עבודה. לא אשכח שממשלות ישראל עשו הרבה למעני, אבל היום אני נמצא במצב לא נעים. הראש לא נקי, אני צריך לחיות אבל לא פחות חשוב מזה, אני צריך לדאוג לפרנסה שלי בשביל המשפחה שלי. אני הולך לישון עם זה וקם עם זה".