אמהות קטנות

שבע וחצי בבוקר. אני מסתכלת סביבי ורואה שהכל מתנהל כשורה. הקטנים עלו להסעה והשאירו את הבית מאורגן פחות או יותר. אבא עדיין לא חזר מהתפילה. נותרו לי כמה דקות לסיים את המצגת להרצאה שאתן הערב בישוב פסגות - ווהנה לוכד את מבטי סנדויץ' אלמוני שנשאר על השיש... הוא שוב שכח לקחת את ארוחת העשר שלו! לפעמים נדמה לי שהוא שוכח אותו בכוונה תחילה, ולוקח עמו רק את הפרי. הוא יהיה רעב, ולא יהיה מרוכז... הבנות הגדולות שלי צוחקות עלי: 'הוא נראה טוב מאוד, אמאלה, ומקרקורים בבטן לא מתים. ובכלל, תראי איך הוא מצליח לסדר אותך'! אבל לבן זקונים יש פריבילגיות מיוחדות, ואמא נשארת אמא גם כשהיא דוקטור וסבתא...

אני יוצאת לדרך באיחור קל. באחד הצמתים אני מבחינה באשה צעירה שמחכה לטרמפ. היא לבושה בחצאית ארוכה שמטאטאה את הרחוב, מטפחתה הצבעונית קשורה בקשר אופנתי, ועל תיק הצד המונח בחינניות על כתפה רקומה הכתובת 'לשחרר את פולארד'! אני עוצרת ופותחת את החלון הימני.

היא ניגשת: 'לבני ברק'? - 'בשמחה'. היא מתיישבת במושב האחורי, והשיחה מתחילה לזרום.

מתברר שהיא תושבת אחד המאחזים בשומרון. אני שואלת אותה מה מעשיה ביום יום, והיא מספרת כי היא עם הילדים בבית, מדי פעם שומרת על ילדי חברותיה. את בית העץ רחב הידיים בו היא מתגוררת בנה בעלה במו ידיו, ובחצר יש להם דיר ובו מספר עיזים. היא ובעלה מטפלים בהו ומייצרים מהחלב שלהם גבינות, יוגורטים ומעדנים, המספקים להם, בנוסף לעבודתו השוטפת של הבעל כחקלאי בשטח, הכנסה יפה.

'כמה משפחות מלבדכם מתגוררות במאחז'? אני שואלת.

'עשרים זוגות צעירים', היא משיבה, 'ועוד משפחה מבוגרת - בני שלושים' (מעניין איך היא מגדירה אותי - ישישה? אני שואלת את עצמי...). והיא ממשיכה: 'כולם מסתדרים יפה יחד. רק השכנה שלי כמעט שלא יוצאת מפתח ביתה, וזה חבל'. ואני שואלת: ”למה?” והיא עונה: ”כי היא נשואה מעל חצי שנה ועדיין אין הריון באופק”!

מנסיוני רב  השנים [ישישה, לא?] נוכחתי לדעת שבישובים קטנים קיים מתח בנושא פריון גם אצל זוגות צעירים מאוד. מצאתי שפעמים רבות הענין קשור לפיזור הגיאוגרפי של המגורים; למשל, אצל משפחות צעירות שגרות בישיבה במגורי ה'כולל', שבו מתגלגלים במעברים מוצצים וצעצועים ובמדרגות שומעים קולות של בכי תינוקות, או ביישובים קטנים בהם מקום המפגש העיקרי של הנשים הוא גן המשחקים. בזמנו השתתפתי בשיעור מרגש שהעבירה גיסתי הרבנית ברקו בכינוס של 'בנין שלם', ובו סיפרה את סיפורה האישי על העיכוב שחוותה לפני הריונה הראשון (היום היא ב"ה אם לשמונה ילדים סבתא לנכדים!), ובו היא קראה גם פיסקה מספרה החשוב של הרבנית דינה הורוביץ הי"ד. ישבו שם הרבה נשואות טריות צעירות מאוד, שחלקן הגדול היו מוכרות לי, והן בכו בדמעות שליש. התחשק לי אז להכריז בקול רם: 'בנות יקרות, אתן צעירות כל כך, הסרנה דאגה מלבכן! בעז"ה בקרוב כל אחת ואחת מכן תזכה לחבוק תינוק!'...

הטרמפיסטית שלי ממשיכה: "אני וגם רבות מחברותי זכינו להינשא בגיל מוקדם, ורובנו מתמודדות יפה עם חיי המשפחה. אני חוגגת השבוע ברוך ה' יום הולדת עשרים ושתיים וזוכה כבר לגדל שלושה ילדים, והנה בטני שוב הולכת וטופחת"!.".. היא מספרת לי על הדליות שברגליה, שכבר כעת בתחילת הריונה בולטים וכואבים. 'אבל אני לא מתלוננת', היא אומרת לי ודרך המראה אני מבחינה בחיוך שעל פניה; 'אלו אינם סתם ורידים שמשתרגים על רגלי; אני מכנה אותם - ציורי הילדים שלי'!...

בימינו, ובעיקר בציבור 'שלנו', תופעת הנישואין של בנות בגילאי העשרה נהייתה נפוצה יותר. יש הדורשים אותה לגנאי ויש הדורשים לשבח. ההתרשמות הכללית שלי מהכלות הצעירות המרובות שאני רואה בראשית דרכן היא חיובית בהחלט, ובדרך כלל הן מקימות בתים למופת, וזוכות להיות סבתות צעירות ואף לעיתים ללדת במקביל לבנותיהן (אחד מחלומותיו של בעלי היקר, שלא זכינו שיתגשם). והנה סיפור מתוק: לפני שנים במהלך ביקור במחלקת היולדות, ביקשתי לשחרר לביתה אחת מהיולדות הצעירות, אך היא פרצה בדמעות שליש ואמרה: "ד"ר, את לא יכולה לשחרר אותי הביתה עכשיו! אין לי לאן ללכת, אמא שלי ילדה היום!"

הריונות בגילאי העשרה מדוּוחים בספרות הרפואית כהריונות בסיכון גבוה, אך במחקרים מדובר בעיקר על אוכלוסיות נחשלות תרבותית, בהן הטיפול הרפואי כושל ומצב הבריאות הבסיסי של האשה ההרה ירוד. אבל גם באוכלוסיות ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, כמו בציבור שלנו, קיימת לעיתים קרובות קורלציה בין גיל צעיר לבין הזנחה תזונתית של האשה ומחסור בנטילת ויטמינים ומרכיבי מזון בסיסיים, עקב חוסר מודעות, ונטיה למעקב רפואי פחות-מוקפד על רקע תובנה ירודה לחשיבות הדבר. אולם אם משקל האשה הוא תקין, היא אינה סובלת מתת-תזונה, והיא קשובה להנחיות משרד הבריאות למעקב הריון בסיסי (ע"י רופאה) וסיעודי (ע"י אחות) - במרבית המקרים ההריונות מסתיימות בשלום, מלבד נטייה קלה ללידות מוקדמות ומשקל לידה נמוך במעט אצל נשים כה צעירות.

יש לזכור שחלק מהנשים היקרות האלו מתגוררות בגבעות מבודדות או בישובים מרוחקים ביש"ע, רבות מהן נוסעות ללימודיהן שעות ארוכות, לעיתים קרובות בעזרת טרמפים, נוסף למטלות הבית השוטפות, ולכן הן גם עייפות מאוד, ולא מוצאות זמן פנוי להכין לעצמן אוכל מזין ולהיות במעקב רפואי מתאים. פה מגיע תפקידו של הבעל (שגם הוא עדיין גוזָל!) לפקח על תזונתה של אשתו הצעירה, ולאזן בין משימותיה המרובות - לטובת ההשקעה בבריאותה ובבריאות צאצאם העתידי. ולעיתים - כדאי לגייס גורם שלישי ש'יאמץ' את הזוג, הורה או אח גדול או רב - או רופאה שתפקח עין. נקודה נוספת למחשבה היא העובדה שחלק מהזוגות האידיאליסטיות שלנו חיים בצמצום משמעותי, ולעיתים רכישת מזון מזין היא מעמסה כלכלית ניכרת עבורם; גם לזה יש לתת את הדעת ברמה הלאומית, הישובית והמשפחתית. אך בָּשורה התחתונה, רוב והזוגות האלו גדלים להיות הורים למופת ובונים לתפארת את בית ישראל.

זהו, הגענו למרפאה. מתברר שהגברת בדיוק בדרכה אליי, היא קבעה תור לפני כמה ימים. חברתי החדשה יורדת מהרכב כששמלתה הארוכה שוב מטאטאה את הרחוב, ואנו נכנסות יחד פנימה. ממתינות כבר חמש נשים שהגיעו לפניה, היא תצטרך לחכות בתור כמו כולן...

ד"ר חנה קטן מומחית לרפואת נשים ופריון