דין הכאת ילדים
האם מותר לי להכות את בני בן ה-14 כאשר הוא מתנהג שלא כשורה?
- אתר 'הלכה יומית'
- פורסם כ"ג חשון התשע"ד
אמרו בגמרא במסכת מועד קטן (דף יז.), ששפחתו של בית רבי (דהיינו שפחה שהייתה עובדת בביתו של רבינו יהודה הנשיא) ראתה אדם אחד שהיה מכה את בנו גדול, כלומר, בן שאינו ילד קטן כל כך, אמרה, יהיה אותו איש מנודה, משום שעובר על "ולפני עיוור לא תיתן מכשול". ופירש רש"י, שכיון שאותו בן לא היה קטן, ואביו מכהו, עלול הוא לבוז ולזלזל באביו, נמצא שאביו מכשילו באיסור. ואמרו שם בגמרא שחכמים לא נהגו קלות ראש בנידוי זה במשך שלוש שנים.
וידועים דברי הרמב"ם שכתב, שאסור לו לאדם להכביד עולו על בניו יותר מדי, בכדי שלא יכשילם באי קיום מצות כבוד אב ואם. וכל שכן שלא יכה את בניו יותר מדי, שבכך הוא עלול להכשילם יותר באיסורי תורה. ומרן השולחן ערוך פסק כן להלכה, שאסור לאב להכות את בנו גדול, פן יתריס כנגדו, ויחזיר לו, ונמצא עובר על לפני עור לא תיתן מכשול. ופשוט הדבר, שאין חילוק בזה בין בנו לבתו.
וכתב הרמ"א, שמה שנאמר ´מכה בנו גדול´, אין הכוונה בן שלוש עשרה, אלא מגיל עשרים ושתים שנה, שאז עשוי להתריס כנגד אביו. אולם דברי הרמ"א אינם נכונים אלא לפי דורו, שאז היו הילדים מתנהגים בהכנעה רבה בפני הוריהם, אבל בזמנינו שגדלה החוצפה, בלי ספק יש איסור להכות את בנו אף בגיל צעיר יותר, וכמו שכתב הריטב"א, וזו לשונו: "ונראים הדברים דלא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו, שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדין, אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים". וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א.וכתב הרמב"ם, שמלמד תינוקות מכה את התלמידים ברצועה קטנה כדי להטיל עליהם אימה, ואינו רשאי להכותם מכת אכזרי, לכן לא יכה אותם בשוטים או במקלות. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שבוודאי שכן הדין לגבי אביו גם כן, שעליו להתנהג עם בניו בנחת, כרחם אב על בנים.
ומן הראוי לציין, שיש מחכמי דורנו (כהצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל) שסברו שבזמנינו אין להכות את הבנים כלל, משום שעל ידי זה נוצר קשר לא בריא בין הילדים להוריהם, ויש לכך השלכות כבדות משקל לכל חיי הילדים. והניסיון הוכיח, שהורים שחינכו את בניהם במשטר נוקשה ובלי פשרות, הגיעו בדרך כלל לראות בנים ובנות הסרים מן הדרך ובועטים בכל הקדוש והיקר להוריהם, וזאת מלבד הריחוק הנפשי שיש בין הילדים להוריהם, וחוסר המעורבות של ההורים בחיי הילדים. וכל זאת משום שילד בן דורנו לא יוכל להרגיש הזדהות עם אדם שמחנך אותו בנוקשות. לעומת זאת, ההולך עם בניו במתינות ונחת, מתוך סבלנות והבנה, זוכה לקשר חיובי יותר עם הילדים, כך שגם עם התבגרותם יוכל למצוא נתיבות ללבבם להשפיע עליהם בדרך נכונה לעלות במעלות טובות.
על כן כל אחד יזהר לנהוג בחכמה ובתבונה בחינוך בניו ובנותיו, ויתפלל להשם יתברך שינחהו בדרך נכונה לזכות לרוות נחת מבניו ובנותיו, וגם על האם מוטלת החובה להתחנן לפני הקדוש ברוך, שיזכו לגדל בניהם לתורה וליראת ה´, וכל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה´.
פסקי הגר"ע יוסף שליט"א באדיבות אתר "הלכה יומית"