אילן הייטנר: מחכמת הבייגלה לחכמת היהדות

הסופר אילן הייטנר, שהוציא בימים אלו את ספרו החמישי, מספר ל"ישראל היום" על חייו הקודמים, ועל המהפך שעשה בגיל 37.

לשאלתו של המראיין: "איפה אילן הייטנר ומה עשית לו?", הוא עונה "איננו, וטוב שכך. עד גיל 37 חייתי את הרווקות בצורה הכי קיצונית שאפשר", הוא מספר. "הקיצוניות הזאת הובילה אותי לשריטה כלשהי בראש, ובשלב מסוים, לתחושה עצומה של ריקנות וסבל. היה איזה רגע בתקופת הרווקות והבילויים שלי שהחלטתי לשנות את החיים שלי. הכרתי את אלונה דרך חברים משותפים. היום אני נשוי ואב לארבעה".

מסע הניקיון הפנימי, שאליו הצטרפה גם אלונה, הוביל אותו גם לגילוי התורה היהודית. לפני כשמונה שנים, בזמן שחיפש תשובות, הוא התגלגל להרצאות על יהדות, ומאז הוא לומד פעם בשבוע שיעורי תורה בכולל שנמצא ברמת אביב.

אילן הייטנר

"הרגשתי שאחרי 37 שנות רווקות ואפס מערכות יחסים רציניות, אני חייב ללמוד איך מנהלים מערכת יחסים כזאת", מספר הייטנר. "פתאום התחלתי לשאול את עצמי, מה זאת אישה? מהי זוגיות? מה זאת אהבה?". הוא ממשיך ומתאר: "הייתי צריך למצוא תשובות לכל השאלות, ומצאתי אותן ביהדות ובכלל בחכמת היהדות. היום אני מרגיש שאני אפילו אוהב את אשתי יותר משאהבתי אותה כשהכרנו. אני זוכר שכשהלכתי בפעם הראשונה להרצאה על יהדות וזוגיות, היתה לי איזו אנחת רווחה כשראיתי לידי עוד הרבה אנשים מבולבלים שבאים לשאול שאלות על איך מקיימים זוגיות. ביהדות, מסתבר, יש ספרים שלמים שעוסקים בזוגיות, אהבה ויחסים.

"לא סתם אלוקים אמר לאברהם 'כל אשר תאמר אליך, שמע בקולה'. לא סתם נכתב שכאשר יצחק נכנס לחייהם של אברהם ושרה, הבית כולו צחק. היום אני מבין ש־'happy wife is happy life ו', שאי אפשר לחיות חיים שלמים ומאושרים אם יש לך אישה מתוסכלת בבית. ביהדות למדתי על משמעות הנתינה והוויתור, ועל ההבנה שזוג זה בעצם אחד. שאם אנחנו רבים על הבוקר ויש לי ראיון לעיתון, מספיק שאגיד לה 'אני צריך אותך עכשיו' כדי שהיא תנשום, שאני אנשום, ושנינו נירגע.

"הבנתי שאני לא נותן כי אני אוהב, אלא שאני אוהב כי אני נותן. למה אנחנו אוהבים את הילדים שלנו? כי אנחנו נותנים להם. ובינינו, לפעמים אנחנו סובלים מהנתינה הזאת. אנחנו קמים בשבילם באמצע הלילה, אנחנו מוציאים עליהם כספים ואנחנו אוהבים אותם בלי גבולות - הכל מהמקום הזה של הנתינה.

"גיליתי באמצעות ההרצאות את הטקסט של 'אשת חיל', את הגדולה של הקידוש ושל לשבת בשולחן עם הילדים ולהלל את אמא שלהם. הנהגנו פה מנהג שכל ילד אומר על האח שלו דברים טובים שהאח עשה במהלך השבוע, וזה מעצים את כל המשפחה".

"כמה כבר אפשר לרוץ בשבת אחרי פריחת הכלניות או האירוסים או החצבים? כולם נכנסים לרכב ונוסעים בעצבים לפה ולשם, ו'תתקשר לחבר הזה' ו'אל תגיד לחבר ההוא שהחברה ההיא מצטרפת', והילדים רוצים קרטיבים, ו'תשים בוסטר באוטו' ו'תפתח להם את החגורה' ו'תסגור להם את החגורה' ותעמוד בפקק, ולונה פארק, לונה גל, לונה ים, ותענה למייל ותענה לטלפון. הרגשנו שהנפש שלנו זקוקה ליום מנוחה בלי לנסוע, בלי לזוז ובלי לקבל שום החלטה.

על שאלתו של המראיין, "מה הכניסה היהדות לחיים שלכם?", הוא עונה: "הכניסה הרבה טוב. מבחינתי, התורה היא סוג של ספר מתכונים לחיים טובים ורגועים יותר. בחיים הקודמים שלי, לפני האישה והילדים, היה לי כל החופש שבעולם לעשות מה שבא לי. אבל חופש אינסופי הוא הדבר הכי רחוק מחופש. הייתי אבוד".

האם הייטנר מתגעגע להם? על כך יש לו תשובה נחרצת: "לא היה לי טוב אז. זאת היתה תקופה של חיים שלוחי רסן, אבל זה לא מילא לי את הכלי. הבעיה בחיי רווקות והוללות היא שאחרי זמן קצר של חוויות אתה כבר לא מסופק, ואז אתה הופך ליותר ויותר קיצוני, עד שאתה מרגיש כמו בהמה. זאת לא תחושה שכיף לבן אדם להרגיש". הוא מסכם ואומר: "מתי אדם מרגיש אושר והתעלות? כשהוא מתגבר על הבהמה. מתי אתה יותר נהנה, כשאתה נשאר במיטה עוד שעתיים, או כשאתה קם ממנה ויוצא לרוץ? אני הצלחתי לגבור על הרע".