כיצד נמגר את הקנאה? חלק ב’

בשבוע שעבר ראינו כי אמונה ועין טובה יכולות לעזור במיגור הקנאה. אך ישנן עוד דרכים להעלים אותה.

הטבה ושבח לאדם שמקנאים בו: עצה יעילה למיגור הקנאה היא השקעה באדם שבו מקנאים. אם ניתן לו, נעזור לו, נשבח אותו ונברך אותו ממילא נפסיק לקנא בו, שהרי ההשקעה בזולת גורמת שחלק מאתנו יהיה בו, וכפי שאיננו מקנאים בעצמנו כך לא נקנא בו.

דוגמה מוחשית לכך התרחשה בתקופת מלחמת העולם השנייה. יהודים רבים מכל מדינות אירופה ביקשו לברוח על נפשם, אך אשרות העלייה ניתנו במשורה, ועל כן כל מי שזכה להשיג אשרת עלייה היה מושא לקנאתם של אחרים.

מי לא קינא? אלו שהקדישו ימיהם ולילותיהם להשגת אשרות לאחרים! הם לא קנאו באלו שזכו באשרות, אף שבעבור עצמם לא היו להם אשרות. אין זאת אלא שהעובדה שהם עצמם סייעו בדבר והיו שותפים בו הביאה אותם לחוש כי חלק מהם נמצא באנשים שקיבלו את האשרות, וכאמור, אין מקום לקנאה בדבר שהאדם חלק בו.

ומעתה יש עצה נפלאה למנוע קנאה מהאדם: לברך את חברו ולהזכיר שבחו, כי על ידי שהוא מברך את חברו ומדבר על מעלתו ושבחו הוא נעשה שותף במה שהשתבח חברו וממילא הוא לא יקנא בו, וקל וחומר לדבר מצווה, שבכך יהיה 'שותף' לאותו מעשה מצווה וישבית מלבו רגשי קנאה שליליים (הגר"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל, בעקבות משה ח"ב עמ' כז).

עולם בר חלוף: עצה נוספת היא להזכיר לעצמנו שוב ושוב שכל קנייני העולם הזה הם בני חלוף, כפי שאמרו חכמינו ז"ל: "בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו ט). מה הטעם לקנא בדברים חולפים, בקניינים שישמשו אותנו רק בפרוזדור ולא יבואו עמנו לטרקלין?!

מי ששקוע בהבלי העולם הזה מדרג את הערכים כך: הכסף הוא העיקר, המשפחה במקום השני, שכן לעתים יש לו תועלת ממנה, והמצוות במקום הנחות ביותר. מה קורה בשעת פטירתו מן העולם? הוא מגלה שכל סולם הערכים שלו היה הפוך: הכסף, שהיה ערך עליון בעיניו, חסר כל ערך מיד עם פטירתו, המשפחה מלווה אותו רק עד הקבר. בני המשפחה אמנם יכולים להועיל לו על ידי מעשים טובים לעילוי נשמתו, אך אין באפשרותם לעשות במקומו את אשר היה עליו לעשות בעולם, והמצוות, שהיו בעיניו בתחתית הסולם, מקבלות מעמד-על – רק הן בעלות ערך בעולם האמת. אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו. במקום להשקיע ולקנא בגשמיות נשקיע במצוות. אותן איש לא יוכל לקחת מאתנו ורק הן יעמדו לזכותנו ברגע האמת.

במקום לקנא בהצלחתו של הזולת נשנן ונזכור כי הצלחה בחיים היא עשיית רצון השם, גידול האישיות שלנו ומימוש כוחותינו הייחודיים למילוי תפקידנו בעולם, ומאחר שאת זאת כל אחת ואחת יכולה לעשות, הרי שאין מקום לקנאה.

חשיבה חיובית: גם אם רצון כלשהו ממלא את לבנו ואנחנו חשות חסר, לא נתמקד בו אלא במה שיש לנו, במחצית הכוס המלאה. אם נמקד את המבט במה שיש לנו ולא במה שהיינו רוצות, תפחת קנאתנו באחרים. מיקוד המבט ייעשה על ידי כתיבת הדברים החיוביים שיש בנו ובחיינו. כל עוד איננו מקדישות להם מחשבה, הם נראים בעינינו מובנים מאליהם, אך כאשר נתמקד בהם, נשנן אותם ונכתוב אותם לפנינו, נכיר בשפע שיש לנו, נשמח בחלקנו ולא נקנא באחרים.

לרכישת ספרי הרבנית אסתר טולידאנו בהידברות שופס, הקליקו כאן.