יום כיפור: עזרה שמימית לחזרה בתשובה

לפני כארבעה עשורים התחיל גל מפתיע של חזרה בתשובה בישראל. אישים ידועים בעולם התרבות הבידור והאמנות, התקרבו ליהדות ואט אט נעשו שומרי קלה כחמורה. היו שייחסו זאת לשבר של מלחמת יום הכיפורים והיו גם הסברים אחרים. מה שברור הוא שהתופעה צברה תאוצה ואלפים שינו את אורח חייהם, ועד מהרה נוצרה מטבע לשון שהגדירה את התופעה כ'תנועת התשובה.'

המיוחד שבתופעה היה שהאנשים שבו ממקום טוב בחברה, חלקם בשיא הקריירה וההצלחה... מה שחסר. להם היה משהו רוחני עמוק ובלתי מוגדר, קול ממעמקי הנפש. עם השנים התנועה הפכה לזרם אדיר, הנחל הפך לנהר, ובעשור האחרון התופעה נעשתה די המונית ועממית כשהיא מקיפה גם גילאים צעירים. ערים בישראל שבקושי היה בהן ציבור דתי – מאכלסות מאות ואלפי משפחות של 'בעלי תשובה' ברמות שונות... גם עכשיו לא נכון לקבוע מניע של מצוקה אצל החוזרים, לרבים מהם חיים יפים, אלא הקול – קול הנשמה - קורא להם הביתה. 'תנועת התשובה' היא באמת תנועה של הנפש החוזרת ושבה אל מקורה ואל צור מחצבתה...

מדוע אנשים דתיים וחרדים לא מרגישים את התנועה הזו? הרי לכל אחד יש חטאים ויש נקודות תורפה בהן הוא חייב להתחזק, בהן עליו לחזור בתשובה? מדוע קול הנשמה אינו נשמע ?את השאלה הזו שאל אחד מגדולי ההוגים והפסיכולוגים של הדור האחרון הרב שלמה וולבה זצ"ל. הרב וולבה שהיה מחנך גדול ודגול,  ליוה את תנועת התשובה מראשיתה, ועמד ליד עריסתה. באחד ממאמריו הוא טוען כי העובדה הזו מושפעת ממה שנאמר בתלמוד 'כיון שעבר אדם עברה ושנה בה הותרה לו' כשלהלן מוסבר שהכוונה 'נעשית לו כהיתר'. הווה אומר: המצפון פועל פעם ופעמיים ולאחר מכן נשחק, ולא רק כתופעה פסיכולוגית אלא כחוק רוחני!

האנשים שחיו בעולם חילוני ולא היו מודעים בידיעה רצינית לחובת קיום מצוות הבורא, לא 'עברו' עליהן מתוך זלזול או פיתוי, ולכן לא נכנסו לקטגוריה הזו של 'הותרה לו', לעומת זאת כשאנשים שומרי מצוות מדברים לשון הרע– תוך ידיעה שזהו איסור חמור, כשאנו מביישים את הזולת, או מזלזלים באחת ממצוות התורה – פעמיים ושלש - מתוך עצלות או פיתוי, אנו בגדר של 'עבר ושנה' ונכנסים להשפעה ההרסנית של 'נעשה לו כהיתר'. מכאן הדרך לתשובה כבר יותר רחוקה... קול הנשמה אינו נשמע!

אורות התשובה

למזלנו הרב, ביום הכיפורים אור התשובה כה חזק ועוצמתי, שהוא מעורר גם את מי שביומיום כבר רדום, ואנו מעיזים לומר – גם את מי שכבר 'נעשית לו כהיתר'...

על הפסוק: 'מחיתי כעב פשעיך וכעננה חטאיך שובה אלי כי גאלתיך' שואלים מפרשים רבים: אם כבר נמחו העוונות מה נצרכת תשובה? והרי הקריאה 'שובה אלי' באה אחרי 'מחיתי כעב פשעיך' ואף בה גופה נאמר 'כי גאלתיך'!

בספרי חסידות ובספרי מוסר מופיעים כמה הסברים על פסוק זה. אחד ההסברים המפורסמים הוא שלעיתים  - ובעיקר ביום הכיפורים בו מזכירים פסוק זה כמה פעמים בתפילת היום – הקדוש ברוך הוא מקדים ומוחה את רושם העוונות ואת השפעתם השלילית על האדם ('נעשית לו כהיתר') כדי שיוכל לשוב, ולכן תחילה נאמר מחיתי 'מחיתי', ונאמר 'שובה אלי כי גאלתיך': מחיתי את רושם העבירות וגאלתיך מגלות הנפש - כדי שתוכל להרגיש את מצבך, להשתוקק אל הבורא, ולהכיר בחטא. וכפי שניסח זאת האדמו"ר בעל ה'שם משמואל' "שבאמת בעוד העוונות כמשא כבד יכבדו ומטמטמים אתהלב וכופפין את הקומה כמעט שבלתי אפשר לשוב, אך כאשר רוצים לשוב ואינם יכולים מקדים השם יתברך ומוחה העוונות מקודם למען יהי' ביכולתם לשוב. וזה שאמר שובה אלי כי גאלתיך, שגאלתיך מיד הכחות הרעים שהיו תוקפין אותך בכח ולא נתנוך לשוב, ומעתה שובה אלי"

'קץ מחילה וסליחה'

הרמב"ם בהלכות תשובה (ב' – ז') מגדיר את יום הכיפורים כ'קץ מחילה וסליחה' הביטוי הזה מזכיר לנו 'הזדמנות אחרונה': יום כיפור הוא הזדמנות חד שנתית לטהרה וכפרה, לסליחה ומחילה, וההזדמנות הזו איננה רק פריבילגיה, היא מחייבת! כאשר מוגשת לנו התשובה על מגש של כסף, בסיוע מלמעלה, בסילוק המפריעים כאמור לעיל, ובהושטת ידו של הבורא אלינו כאמור בתפילה: 'אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים', חלילה לנו מלהשיב ריקם את ידו הפשוטה אלינו. ועל כך בא הציווי בתורה לבל נחמיץ את ההזדמנות: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם' – ולכן 'לפני השם תטהרו' - טהרו את עצמכם כדי לקבל את הכפרה!

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.