האם נשים חייבות במצוות ישיבה בסוכה?

א. הַסֻּכָּה נֶחְשֶׁבֶת לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הֶחָג. וְלָכֵן, צָרִיךְ כָּל אָדָם לִישׁוֹן בַּסֻּכָּה. הַשֵּׁינָה יוֹתֵר חֲמוּרָה מֵהָאֲכִילָה. וּמַדּוּעַ? כִּי בָּאֲכִילָה אִם אֵינוֹ אוֹכֵל סְעוּדַת קֶבַע (לֶחֶם אוֹ מְזוֹנוֹת), אֶלָּא אֲכִילַת עֲרַאי (פֵּרוֹת, שְׁתִיָּה וְכַדּוֹמֶה) אֵינוֹ חַיָּב בְּסֻכָּה. אַךְ בְּשֵׁנָה - אֲפִילוּ אִם רוֹצֶה לִישׁוֹן שְׁנַת עֲרַאי בַּצָּהֳרַיִם וְכַדּוֹמֶה - חַיָּב לִישׁוֹן בַּסֻּכָּה.

ב. כְּבָר הִזְכַּרְנוּ שֶׁמִּצְוַת סֻכָּה הִיא "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא", וְלָכֵן נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִמִּצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. אֵינָן חַיָּבוֹת לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, וְאֵינָן יְשֵׁנוֹת בַּסֻּכָּה אֶלָּא בַּבָּיִת. וְגַם אִם רוֹצוֹת לְהַחְמִיר ולִישׁוֹן בַּסֻּכָּה נִרְאָה שֶׁלֹּא כְּדַאי - מִטַּעֲמֵי צְנִיעוּת.

ג. בְּאֵיזֶה מִקְרֶה יִהְיֶה פָּטוּר מִמִּצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה? חֲכָמִים נָתְנוּ לָנוּ כְּלָל: "מִצְטַעֵר פָּטוּר מִן הַסֻּכָּה". פֵּרוּשׁ: אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בַּסֻּכָּה, כְּגוֹן: יֵשׁ חֹם גָּדוֹל בַּסֻּכָּה וּבַבָּיִת יֵשׁ לוֹ מַזְגָּן, אוֹ לְהֵפֶךְ, יֵשׁ קֹר גָּדוֹל בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁפִּתְאֹם הִגִּיעוּ יַתּוּשִׁים לַסֻּכָּה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ טוֹב וּבַבָּיִת יֵשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְהָקֵל מֵעָלָיו אֶת הַכְּאֵבִים וְכַדּוֹמֶה - בְּכָל הַמִּקְרִים הָאֵלּוּ מֻתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל ולִישׁוֹן בַּבָּיִת.

ד. לֹא רַק חוֹלֶה פָּטוּר מֵהַסֻּכָּה, אֶלָּא גַּם הָעוֹזְרִים שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁמְּטַפְּלִים בּוֹ פְּטוּרִים מֵהַסֻּכָּה. וְלָכֵן, מִי שֶׁעוֹבֵד בְּבֵית חוֹלִים וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹב אֶת הַחוֹלִים וְלָלֶכֶת לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה כִּי הֵם צְרִיכִים אֶת סִיּוּעוֹ - מֻתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל מִחוּץ לַסֻּכָּה. וּמִכָּל מָקוֹם כְּדַאי שֶׁיַּעֲשׂוּ תוֹרָנוּת בֵּין הָעוֹבְדִים - כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יוּכְלוּ לִזְכּוֹת בְּמִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה.

ה. יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל חִנּוּךְ (6 וָמַעְלָה) - עַל אֲבִיהֶם לְחַנְּכָם בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, אַרְבַּעַת הַמִּינִים, אֲכִילָה וְשֵׁינָה בַּסֻּכָּה.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי ט', יב')

"אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (ב)

יֵשׁ כָּאֵלֶּה הַחוֹשְׁבִים שֶׁגַּם דְּבָרִים גְּדוֹלִים אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּקַלּוּת. וּבִפְרָט הַיּוֹם, שֶׁכֻּלָּם מְחַפְּשִׂים קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ בְּכָל תְּחוּם, נִרְאָה כְּלַפֵּי חוּץ כְּאִלּוּ יֵשׁ דֶּרֶךְ לְקַצֵּר תַּהֲלִיכִים, וְגַם אִם תִּהְיֶה 'לֵץ' תוּכַל בְּקַלּוּת מָתַי שֶׁתִּרְצֶה לַהֲפֹךְ לְחָכָם. אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים: "אִם אֲנִי רוֹצֶה, בִּשְׁנִיָּה אַחַת אֲנִי מַשִּׂיג אֶת זֶה וְזֶה.." וְזֶה דִּמְיוֹן גָּדוֹל! כִּי מִי שֶׁטָּרַח וְעָמַל - יִזְכֶּה לִקְצוֹר אֶת הַפֵּרוֹת וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיּוּכַל לְקַצֵּר תַּהֲלִיכִים - יִנְחַל אַכְזָבָה!

מְסֻפָּר, עַל עָשִׁיר אֶחָד שֶׁנָּסַע לָעִיר פְּרָאג לְצֹרֶךְ עֲסָקָיו, הוּא וְעֶגְלוֹנוֹ. הִגִּיעַ לָיְלָה, הַשְּׁנַיִם עָצְרוּ בְּצַד הַדֶּרֶךְ, פָּשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם לָבְשׁוּ בִּגְדֵי שֵׁינָה וְנִרְדְּמוּ. בַּבֹּקֶר, קָם הָעֶגְלוֹן מֻקְדָּם, לִפְנֵי הֶעָשִׁיר, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הֶעָשִׁיר וְהִתְיַשֵּׁב בְּתוֹךְ הַכִּרְכָּרָה. אַחֲרֵי שָׁעָה דָּפַק עַל הֶעָשִׁיר וְלָחַשׁ בְאָזְנוֹ: "נוּ, קוּם כְּבָר, עֶגְלוֹן.." הֶעָשִׁיר הִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה וְרָאָה אֶת הָעֶגְלוֹן לָבוּשׁ בִּבְגָדָיו. "מָה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת?!" שָׁאַל בְּתַדְהֵמָה, הֲרֵי "אֲנִי הֶעָשִׁיר וְאַתָּה הָעֶגְלוֹן", הָעֶגְלוֹן הֵשִׁיב לְעֻמָּתוֹ: "עֶגְלוֹנִי הַיָּקָר, כַּנִּרְאֶה חָלָמְתָּ בַּלָּיְלָה שֶׁהִנְּךָ עָשִׁיר, עַתָּה קוּם וְגַשׁ לִמְלַאכְתְּךָ, מְלֶאכֶת הָעֶגְלוֹנוּת"... הֶעָשִׁיר הָיָה הַמּוּם, אַךְ בְּגָדִים אֲחֵרִים לֹא הָיוּ לוֹ, בְּלֵית בְּרֵירָה הוּא לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הָעֶגְלוֹן עָלָה עַל הָעֲגָלָה וְהִתְחִיל לְהַנְהִיג אֶת הַסּוּסִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִפְרָאג. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָעִיר, קָפְצוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית הַדִּין כְּשֶׁקּוֹלוֹת הַוִּיכּוּחַ מִיהוּ הֶעָשִׁיר וּמִיהוּ הָעֶגְלוֹן נִשְׁמָעוֹת בָּאֲוִיר. הֶחָכָם שֶׁיָּשַׁב בְּבֵית הַדִּין אָז הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל לַנְדָּא בַּעַל הַ'נּוֹדַע בִּיהוּדָה', הָרַב שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְמִין אוֹתָם לְמָחֳרָת בִּשְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר בְּדִיּוּק, וּבִקֵּשׁ שֶׁלֹּא יְאַחֲרוּ. לְמָחֳרָת נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם שׁוּב בִּצְעָקוֹת, הָרַב בִּקֵּשׁ שֶׁיְּחַכּוּ. הֵם חִכּוּ שָׁעָה, שְׁעָתַיִם שָׁלוֹשׁ.. לְאַט לְאַט הֵם נִרְגְּעוּ, אַרְבַּע שָׁעוֹת, חָמֵשׁ שָׁעוֹת.. וְהִנֵּה הִגִּיעַ כְּבָר שָׁלוֹשׁ בַּצָּהֳרַיִם, וּשְׁנֵיהֶם יוֹשְׁבִים מְעֻלָּפִים בַּכִּסְאוֹת כִּמְעַט שֶׁשָּׁכְחוּ לָמָּה בָּאוּ. וְאָז, בְּלִי הוֹדָעָה מֻקְדֶּמֶת נִכְנַס הָרַב וְאָמַר: "יָקוּם הָעֶגְלוֹן מִיָּד!!" קָפַץ הָעֶגְלוֹן מִמְּקוֹמוֹ, אַךְ הִתְיַשֵּׁב מִיָּד, כִּי הֵבִין שֶׁטָּעָה, אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר מִדָּי... זֶה מָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא!"