תכירו את הרב, שהוא גם צייר שמצייר יהדות

אמנות ויהדות - צמד מילים שיש הרבה מה להגיד עליו, הכל תלוי את מי אתם שואלים. מי שנפגש תדיר עם השילוב הזה, הוא הצייר דוד מונצרש (33) ממגדל העמק, שאף מציג בימים אלו תערוכה מיוחדת במינה, שמתכתבת לא מעט עם אורח חייו החרדי.

כך למשל, באחד הציורים שלו, תוכלו לראות כלה לכאורה תמימה, אולם לדברי מונצרש צוירה בכלל בהשראת השכינה והגלות. "תהליך העבודה שלי על הציור הזה, שבסופו של דבר גם בחרתי לקרוא לו 'גלות', מתאר את הגלות בה אנו נמצאים, כאומה וכיחיד. בעיני מדובר בתהליך חיובי ובונה, כמו הכלה, שכבר נמצאת עם כל הלבושים הלבנים, מסדרת את ההינומה והולכת אל הגאולה, שהיא בעצם החופה".

"הג'יפ נכנס במהירות לתוך הכסא שישבתי עליו דקה לפני כן"

מונצרש אמנם מנהל היום אורח חיים חרדי, אולם בפועל נולד וגדל בבית שאינו דתי בקרית מוצקין. למעשה, יש לו סיפור התקרבות מעניין שהחל לדבריו בגיל ההתבגרות. "במהלך התיכון, הרגשתי בצורך בסיסי לחיפוש אחר משמעות, שהתבטא אצלי בהתקרבות לחיי תורה ומצוות.  התהליך הזה היה ארוך, והגיע לשיאו וגם התעצב דווקא במהלך השירות הצבאי" הוא מתאר.

במהלך שירותו הצבאי, למד מונצרש אלקטרוניקה במכללה ושירת בחיל האוויר בבסיס 'פלמחים', כטכנאי לוחמה אלקטרונית. שם גם חלו נקודות מפנה משמעותיות בחייו. על אחת מהן, הוא מספר בהתרגשות כנס שבזכותו חייו ניצלו. "פעם, במהלך השירות הצבאי שלי הוצמדתי ליחידת מג"ב בעזה. בלילה שלפני ההתייצבות בבסיס החלטתי לקבל על עצמי ציצית, מתוך הרגשה פנימית שתהיה לי עוד הגנה. באחד הלילות הוצבתי בעמדת שמירה בשעות שלוש עד שבע בבוקר. לא הייתה תנועה ופשוט ישבתי כשלוש שעות על הכיסא. בשש בבוקר בערך, הרגשתי רוח קרה וקמתי להתחמם. פתאום הבחנתי בעיתון שהיה מונח על הרצפה כחצי מטר ממני, וברגע שהלכתי לקראת העיתון כמה צעדים - חייל מג"ב איבד שליטה על הג'יפ שלו ונכנס במהירות גדולה לתוך הכיסא שעליו ישבתי שלוש שעות כמה שניות לפני זה. הכיסא ומכשיר הקשר-התנפצו. מאז לא עזבתי את הציצית עוד".

בהמשך קרו נקודות משמעותיות נוספות, כשאחת מהן היתה בעיצומה של תקופה מתוחה מבחינה ביטחונית. מונצרש מספר, שבשלב מסויים כחייל דתי שטיפח זקן - נתבקש 'להיפרד' ממנו, בהוראת מפקדיו. מונצרש לא חשב פעמיים. "כבר אז, כשהייתי חייל, היה לי זקן, שנהגתי לסדר עם מכונת גילוח", הוא נזכר. "פעם אחת, הייתה מתיחות עם עיראק ויצאה פקודה לכל הבסיס ללא יוצא מן הכלל לגלח זקנים, כדי שיוכלו ללבוש את מסכות האב"כ. פניתי לרב הבסיס כדי שיסייע לי ולא אצטרך לגלח את זקני, אבל הוא אמר בפשטות שאין מה לעשות, וגם הוא יגלח את זקנו. ברחתי מהבסיס לפני מסדר התייצבות. בפועל, המתיחות התייצבה תוך זמן קצר והמפקדים 'התעלמו' מהבריחה שלי, אחרי שהראיתי להם שבעצם יצאתי עם מכונת הגילוח, לכל מקרה שלא יבוא... אבל למעשה, יוקר הזקן תפס מקום מאוד משמעותי, כשהייתי מוכן להקריב עבורו, ומאז לא נגעתי בו עוד".

לאחר הצבא חיפש בקדחתנות ישיבה שתתאים לו, ולאחר חיפושים מייגעים מצא את מבוקשו בישיבת חב"ד שבמגדל העמק. לאחר כשנתיים של לימודים, טס לישיבה המרכזית בברוקלין לעוד שנה של לימודים, ולאחר נישואיו למד עוד כחמש שנים, אז גם הוסמך כרב מטעם הרבנות הראשית.

"חש חובה מוסרית ביצירה שלי כאמן חרדי"

את התערוכה, שהיא תערוכת הביכורים שלו, בחר מונצרש להציג דווקא בקרית מוצקין, ולא בכדי. "לפני כשנה לא הייתי בשל עדיין לחשיפה כזאת מבחינה רגשית", הוא מסביר. "וכשהרגשתי מוכן לכך, בחרתי להציג דווקא בקרית מוצקין כי היה חשוב לי לפתוח את התערוכה שם, מקום לידתי ומקום מגורם של הורי, מכיוון שהיא תערוכה אוטוביוגרפית, והמקום מסמל עבורי עוד חלק בסגירת המעגל שלי עם הוריי".

בפתיחה שלה, שהתקיימה בי"ז באלול, בתחילת חודש ספטמבר, נכחו כ-70 איש. הקהל היה מגוון וכלל אנשים מעולמות תוכן שונים, כמו פסיכולוגים, ציירים, פסלים, תרפיסטים ועוד. במהלכה נערכה גם הרצאה מפיו של מונצרש. אולם המעניין ביותר היה לגלות שעיקר הקהל – היה דווקא קהל שאינו דתי ברובו. מונצרש רואה בכך שליחות. "אני יוצר חרדי", הוא מתאר. "אני חושב שנושא התשובה כל כך רלוונטי ועכשווי, כך שזו סיבה טובה מאוד לחשיפה בפן חיובי, חובה מוסרית כנגד מאמצים תקשורתיים להציג את החרדים או הדתיים בפן שאינו חיובי. וכן, בהחלט מעניין שקהל היעד שלי, הוא דווקא הציבור שאינו דתי לעת עתה".

מתי התחלת להתעסק בציור?

"מאז ומעולם נמשכתי לעולם האומנות. בגיל 7 התחלתי לנגן על פסנתר ולהלחין בגיל 14. במקביל, לאורך כל השנים – ציירתי".

כאדם חרדי, איך מצליחים מבחינתך לשלב תורה ויצירה? 

"אני חושב שכשלאמן יש מה לומר - הוא מוצא את הדרך לעשות את זה. הכישרון והחוש יכולים לסייע לאמן כשיש לו מסר אמיתי להעביר. כך גם בנוגע לאמן בעל זיקה דתית - גם תורה ומצוות יכולים לסייע לו להעביר מסר. הגדרים והסייגים ההלכתיים לא בולמים את היצירתיות, אלא מאפשרים לו למצות את הכוחות שלו. התורה יוצרת מודעות ואיכות ביצירה. לדעתי, כשם שהתורה כוללת בתוכה פשט, דרש, רמז וסוד - כך על האמן להיות מודע לכך ולהכניס ביצירתו גם פרד"ס משלו. כך גם האדם ה'פשוט' וגם ה'פרופסור' לאומנות ימצאו ענין ו'ייקחו' משהו מהמסר שהוא רוצה להעביר. מבחינתי, האומנות היא שליחות עצומה ומיוחדת מאת השם. אפשר להגיע לציבורים גדולים ואיכותיים מאוד שמוכנים לחשוב ולהתקדם דרך האומנות.

"חוץ מה, אני חושב שלאמן ישנה גם החובה הדתית לנצל את הכישרונות שלו, מתוך ידיעה שהוא בעצם קיבל אותם מלמעלה. אני חושב שכשהשם נותן לאדם כוח או כשרון מסוים - הוא בהחלט מצפה שנשתמש בהם כדי להרבות אור וקדושה בעולם, כדי לעשות לו יתברך דירה בעולמנו. מבחינתי כאמן זה מדהים כמה התורה מלאה במשמעות, סמלים, משלים ועומק אינסופי שרק מחכים להתבטאות ויזואלית על הדף או הבד".

איזה תגובות אתה מקבל על היצירה שלך?

"ברוך ה', חיוביות מאוד. נוצרים קשרים רבים חדשים ומתחזקים הישנים. זה מדהים כמה אנשים רבים מגלים זוויות הסתכלות חדשות דרך הציור".

על מה אתה מצייר בעיקר? ומה נותן לך השראה?

"אני מצייר בעיקר בשמן, באקריליק על בד או אקוורל, בעפרון או בדיו על דף, אבל יש לי גם עבודות בטכניקות מעורבות. כיום עיקר ההשראה שלי נובעת מפנימיות התורה.היא משמשת לי מקור עניין לבטא את כל ההתמודדויות שנדרשתי להן בשלבים שונים במהלך החיים שלי. ובעצם, התערוכה כולה היא פרי התמודדות אישית שלי במהלך תהליך ההתקרבות שלי ליהדות, אבל לא רק. הדיאלוג שלי עם הבד או הדף נותן ביטוי לכל מיני נקודות שינוי שעברתי במהלך השנים, שהיו עבורי בניה הדרגתית של מוכנות ובשלות לשינוי והרכבת הזהות שלי. היום השאיפה שלי היא ליצור רלוונטיות ומשמעות עבור כמה שיותר אנשים, כך שכל אדם יוכל למצוא ביצירות שלי קשר וחיבור לחיים האישיים שלו. מבחינתי, החיפוש האישי שלנו אף פעם לא מסתיים. כאשר נמצאים בכיוון הנכון, כל חיפוש מזמן מציאה עמוקה ונעלית יותר לתהליך החיפוש שקדם לו. התובנה הזו מאפשרת לנו לדאוג לכך שהמחר תמיד יהיה טוב יותר מהיום שחלף".

ניתן לבקר בתערוכה של הצייר דוד מונצרש, שמתקיימת במרכז אשכול פייס, רחוב דקר 11, בקרית מוצקין, ותהיה פתוחה עד סוף חודש ספטמבר, בין השעות 16.00-20.00. הכניסה חופשית.