קח יוזמה

כולנו מכירים את רגעי התחושה, בעת תפילת נעילה של יום הכיפורים, מצד אחד שיא ההתעלות לאחר יום ארוך של תפילות ובקשת סליחה, מאידך הרעב מטפס לנו בגרון, ויש כבר כאלו המתחילים לחשב כמה זמן נותר לנו לסיום הצום, ואכן כאשר מסתיימת תפילת ערבית של מוצאי כיפור, כולם צועדים וממהרים לבתיהם, וראו זה פלא, הרבה אנשים מגיעים הביתה, ולא מיד מיד, מתיישבים להבדלה ולכוס קפה עם עוגה, אלא ממתינים מעט שכולם יהיו מוכנים, מקפלים את הטלית, ולא מזדרזים באופן מיוחד מאוד כפי שחשבו במהלך הצום... מה קרה? מדוע לפתע הרעב לא מציק? הרי עתה צריכים להיות רעבים יותר מלפני שעה? התשובה היא, יש מושג הנקרא "פת בסלו", ברגע שאני יודע שיש לי את האפשרות כעת לאכול, תחושת הרצון יורדת במידת מה, ואני פחות לחוץ, לעומת מצב שלא היתה לי את האפשרות הזו, כי כעת זה בהישג ידי, אבל קודם לכן, שזה לא היה בהישג ידי, היה בי כעין נוגדנים, שהאדם מפתח שמעוררים בו רצון עז לאכול, אבל כאשר זה אפשרי, אין נוגדנים, ממילא אין רצון עז להשיג את מבוקשי, כי זה באפשרותי. בחיי נישואין, כלל זה מקבל מימד הרבה יותר חזק, לכל הקשור להתנהלות הקשר בין בני זוג. הבה ונתבונן לויכוח שהתנהל בין זוג, ונבין היטב את עקרון זה. 

לאה: "יעקב, אני צריכה נעליים ראיתי  זוג יפה בחנות".

יעקב: "לאה, רק לפני חודש קנית זוג נעליים, מה קרה שוב? לא חסר לך!".

בשלב זה, לאה מפתחת נוגדנים כלפי בעלה, ומתחילה להתווכח עימו היא מציירת אותו כסתם כילי וקמצן.

לאה: "מה הקשר? אלו נעליים המתאימות לי למספר הופעות, ואני זקוקה להם".

יעקב "מי אמר שלכל הופעה, את צריכה נעל מיוחדת תואמת?"

לאה: "מה אתה בכלל מבין באופנה של נשים?" היא עונה. וכך הם מתווכחים. שימו לב, אם יעקב ימשיך בהתנגדותו, סביר להניח שלאה לא תרכוש את הנעליים שהיא רוצה, אבל אם יעקב יאמר "אוקי לאה, תקני שיהיה לך לבריאות", יווצר כאן מצב מעניין, לפתע תשמעו את לאה אומרת לו, "לא רוצה, לא צריך, הוצאת לי כבר את חשק לקנות". והבעל אומר, את רואה עד שאני רוצה, את כבר לא רוצה, והאמת שלא הוצאת לה את החשק לקנות, אלא כל עוד והבעל סירב למבוקשה, זה לא היה בהישג ידה, היא פיתחה נוגדנים חזקים, והרצון שלה רק הלך וגבר, אבל כאשר הסכמת לה, אין לה את נוגדנים הללו, הצורך כבר ירד, היא פחות מרגישה דחף לרכוש, זו ההרגשה של "פת בסלו". החכמה בחיי נישואין, להיות יוזמתי, להציע ולא לסרב, אם אתם הולכים ברחובה של עיר, ואשתך רוצה לרכוש ארטיק, אל תאמר את המילים "זה יקר מדי", תסכים, היא כבר תראה שזה יקר מדי, ולא תרכוש, ואם היא כן תרכוש, לא קרה כלום, שימחת את אשתך בתוספת כמה שקלים. כי אם תסרב, היא רק תרצה יותר, אז או שתכריח אותך לקנות, או שלא תקנה, אבל תשמור לך טינה בלב וחבל... דוגמא נוספת, היא ראתה בגד מסוים, ושואלת את דעתך עליו, ומתענינת במחירו, אתה מבין שהיא רומזת שרצונה בבגד זה. אמור לה "לבריאות אשתי, מגיע לך הבגד, הוא מתאים לך מאוד" לפתע תראה שהיא אומרת "לא חשוב, לא צריך, אין לנו עכשיו כסף למותרות. (תגובה זו תופיע רק במידה, ובאמת היא מרגישה שזה מותרות.) כי הרעיון זה לתת לה! ליזום עבורה נתינה! היא כבר תחליט אם אכן יש לה צורך ממשי בזה. ואם תשאלו, א"כ היא תנצל אותי, על כל דבר הרי אני תמיד מסכים ונותן? התשובה היא, הבה ונתבונן, אם זהו חפץ שהיא זקוקה לו וזה נחוץ עבורה, באמת אין סיבה שלא תסכים שתקנה, כך שאין מקום להתנגד. ואם זהו חפץ או פריט, שאפשר לומר עליו שזה אכן מותרות עבורה, אז כך, אם תתנגד, זה רק יגביר את הרצון אצלה כן לקנות! וגם אם היא בסוף לא תקנה, בכ"ז היא תשמור לך טינה בלב, והנה הפסדת!. אבל אם תיזום נתינה, תראה שהיא תשקול שוב אם לרכוש או לא, סביר להניח שהיא לבד כבר לא תקנה, כי אין לה התנגדות מצידך, והשיקול יותר קל וברור. אביא דוגמא נוספת, מפרי עטו של הרב שמחה כהן שליט"א, בספרו הבית היהודי, יהודה וברכה זוג נשוי מזה שנים, אך השלום לא שרר ביניהם, הם הגיעו לייעוץ. 

ברכה: בעלי לא משוחח איתי הוא מאוד מופנם, וגם שהוא מדבר הכל בקצרה, ללא ענין רב, אני צריכה לעיתים ממש "לחלוב אותו", הוא תמיד מסתגר בתוך עצמו, אי אפשר לחיות בצורה כזו!

הרב: מה אתה אומר היא צודקת?

יהודה: הניח את שתי אצבעותיו על אזנו, ואמר, "קצת שקט- קצת שקט"...היא כל הזמן מדברת, מביעה נושא בכל עניין, מתערבת בנושאים שאין לה כלל הבנה בהם, אני לא יכול, אני רוצה קצת שקט,

 ברכה: אני יגלה לך סוד, כל מה שאמרת נכון, אבל תבין, אני עושה זאת בשביל לנסות לגרות אותך  לדבר ולשוחח עימי, על כן אני מנסה בכל עניין ונושא שרק אפשר לשוחח איתך אבל אתה מפנה לי את הגב! כאשר יש חסר לאישה, היא מפתחת רצונות חזקים ,ע"מ להשיג ולספק רצונות אלו, וזו הסיבה שאישה זו כל הזמן מדברת עם בעלה, והוא מצידו לא יכול כבר לשמוע אותה, יש כאן חוסר ידיעה שורשי בהבנת נפשה של האישה, אם אכן הבעל יזום שיחה, יתעניין בה, יאזין לה, ישתתף עימה בחוויות וברגשות שלה, היא לא היתה מדברת ללא סוף, פשוט לא היה לה צורך בזה, לכן ככל שהבעל יזום, יתן ויעניק לאשתו, כן ייטב לשניהם. הרי זה כאותו זוג, שפעם אחת האישה חלפה על יד שולחן עבודתו של בעלה, הבעל הרים את עיניו ושאלה מדוע את כך עוברת, בואי שבי קצת! והיא התיישבה, הם שוחחו מעט, והוא ראתה שהיא נהנתה, והדבר חזר על עצמו שוב, עם הזמן הקשר שלהם מאוד התהדק מבעבר, בזכות "אותם כמה דקות, ככה באמצע הבית." כיון שכאשר הבעל נכנס לבית, ולאחר אמירת שלום, פונה מיד לעיסוקיו, האישה מרגישה שלא איכפת לו ממנה, עובדה, הוא בכלל לא חושב לבוא לשוחח איתי מעט, כי האישה מטבעה עיניה נשואות לבעלה, וכל פעולה שלו היא מקשרת אותה אליה אישית. אבל כאשר הבעל, יוזם שיחה, מגיש כוס שתיה, עוזר לה בבית, היא רואה שהיא חשובה בעיניו, ועם הזמן הקשר הולך ומתחזק. ואל תדאג, היא תיתן לך ללכת לעיסוקיך, היא יודעת שיש לך מה לעשות, אבל תראה ותוכיח לה שהיא חשובה בעיניך, שאכפת לך ממנה! לסיכום: בבית תהיה יוזמתי, תשקיע בזה מחשבה, תיזום שיחות ביניכם אפילו קצרות, צאו להתאוורר ביחד, הרם טלפון באמצע היום, לדרוש בשלומה. ואל תתנגד תזרום איתה עם רצונותיה, זכותך להביע את דעתך, אך לא בתור התנגדות, אלא בתור דעה אישית, כפי שהרחבנו לעיל. אם נתמיד בזה, בודאי שנראה תוצאות טובות, והשלום והשלווה ישררו בביתנו.

בהצלחה!