"נא אל תשכחונו, אחיכם שמעבר להרי החושך": על סבא שלי, הרב אורי בן ברוך זצ"ל

1. את סבא שלי מצד אמא לא הכרתי. הוא נפטר שהייתי בת מספר חודשים. את רוב הדברים שאני יודעת עליו, אני יודעת מאמא. כשאמא החלה לדבר על סבא, משהו בה נדלק.

זה לא מה שהיא אמרה, אלא איך שהיא אמרה. זה לא נאמר כי זה צריך היה להיאמר, זה נבע מתוכה. ואני חושבת שמשהו קטן מזה דבק בי.

לכן, לפני מספר שנים החלטתי לברר לעומק ולנסות להבין מי היה סבא, איך הוא חי, עם מה הוא התמודד.

אתם מבינים, סבא היה מנהיג. מנהיג רוחני של קהילה שלמה בכפר נידח בארץ רחוקה לפני למעלה מארבעים שנה. הארץ היא אתיופיה. הכפר הוא אמבובר שליד העיר גונדר.

2. לסבא קראו קס ברהן (באמהרית "אור") ברוך, בישראל הוא כונה הרב אורי בן ברוך.

סבא היה בנו של אבא ברוך, אישיות בפני עצמה ואחד מגדולי המנהיגים של הקהילה באותה תקופה. על אבא ברוך מסופר שחי בנזירות ובבדידות קרוב לארבעים שנה, על מנת ללמוד תורה ולהידבק בה'.

סבא נולד בין השנים 1894 ל-1900 בכפר אמבא גואלית שבמחוז גונדר. הוא קיבל חינוך רוחני-דתי מפי אביו והוכתר ל"קס" (כהן) בכפר וולקה. ככהן, הוא ערך את כל הטקסים הדתיים והורה את התורה הקדושה לדור הבא. כמו כן, באו להיוועץ עמו רבות.

כמו אביו, גם סבי נלחם במיסיונרים שהגיעו לאזור, וניסו לשדל יהודים להמיר את דתם, ובמרבית המקרים גם הצליח לבלום את פעולתם. הוא ואנשי ציבור נוספים הקימו ארגון הנקרא "קהילות בית ישראל" על מנת להיות בקשר עם יהודים בארץ ובחו"ל, ולהציל כמה שיותר נשמות מהתבוללות והשמדה רוחנית ופיזית כאחד.

3.הרב שמואל בארי, שליח הסוכנות היהודית לאתיופיה בשנות החמישים, סיפר על סבי בספר "מעבר לנהרי כוש": "הכהן הביע התמרמרות ואכזבה מיהדות העולם, שלא פעלה למען העדה דווקא בימיה הקשים". סבא סיפר לרב בארי, שכ-15,000 מיהודי אתיופיה השתמדו והתבוללו בשנים ההן. בגלל מצוקתם ועוניים הם מתנהגים "כאנוסים", ומקיימים את מנהגי העדה בסתר, אף שכלפי חוץ עזבו את דתם.

דבר זה תלוי גם על צווארם של יהודי העולם, שיכלו, ועדיין יכולים, לעצור תהליך מסוכן זה, משיחדלו להסתכל על העדה כעל "בנים חורגים לאמנו הדת היהודית", וישלחו אליה מורים ורבנים. "ולמה לא לקרב אותנו?", שאל. "אולי בשביל הצבע שעל פנינו?"

לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל כתב סבי בראש השנה תשל"ז, שנת 76': "השנה שחלפה עברה עלינו במצוקה רבה, בעוני, ברעב, בייסורי כלכלה ובשפיכות דמים. הושחרו פנינו, שמט ראשנו וצמקה בטננו. עד מתי נשא חרפתנו?... תכלה שנה וקללותיה, ואיתה כל ייסורינו וייסורי עולם".

"אחיכם, זרע בית ישראל, אשר מעבר לנהר כוש ומעבר להרי החושך... כיצד יתיר אסיר כבליו ללא עזרת ה' ועזרת אחיו? בימים נוראים אלה, בצום יום הכיפורים ובתקיעת השופר, נא אל תשכחונו... בתפילתם ובתפילותנו, באמונתם ובאמונתנו, נצליח בעזרת השם להגאל, ויטע בלבנו אהבת אחים..."

סבא בארץ

4. סבא היה מנהיג בנשמתו. הוא יועד לזה. כך אני מאמינה. כשאביו נפטר, אנשי הכפר פנו אליו, שייקח על עצמו את ההנהגה. הוא לא רצה, הוא לא היה הבכור. אבל הם התעקשו שהוא ינהיג אותם.

סבא עלה לארץ בשנת 1977. זו הייתה עלייה רשמית, אך סודית. שנים סיפרה לי אמא כמה עצוב היה סבא, על שעלה לפני כולם. "אני המנהיג. אני צריך לעלות אחרון, לא ראשון". אבל משיקולים פוליטיים בעיקרם, הוא הועלה למטוס, כשהוא משאיר את בנו להמשיך ולהנהיג את הקהילה.

במהלך חיפושיי אחרי שביבי מידע על סבא, נתקלתי בהקלטה של ראיון לאחת מתוכניות הרדיו בארץ. הוא לא דיבר את השפה, ולכן בנו היה המתורגמן, וניסה לקשר בעברית רצוצה בן המראיין לסבא.

סבא בכפר עם ספר תורה

שני דברים הבנתי שם:

הראשון, את העצב העמוק שנשמע בקולו של סבא. העצב הזה גרם לי להבין את אהבת ישראל העצומה שלו. את זה שהוא היה מנהיג בכל רמ"ח אבריו. אמא סיפרה שמאז שהגיע לארץ ועד יום מותו, סבא חי על אשל ופירות. הוא לא היה יכול לחיות עם העובדה שהוא בארץ ישראל, והעם שלו עדיין סובל בגולה.

והשני, את הנתק בין היהודים יוצאי הקהילה לבין שאר היהודים בארץ, נתק שנבע מחוסר הבנה מוחלט בין שני הצדדים. מה שלצערי קיים עד היום.

5. "דעי לך", מצאתי שסיפר סבא ליעל כהנא בספר "אחים שחורים", "שאנו הכהנים הפלאשים (היהודים) רואים במלאכתנו מצווה הראשונה במעלה. עלינו לראות שהעם ישמור את חוקות משה, עלינו גם לשמש מורים לעם הפשוט. ואם אנו לא ננהג ביושר, כיצד נוכל לבוא ולהטיף להם?

אורי בן ברוך

"הכהנים הם השומרים על גחלת הדת בעם, שלא תכבה. לשם כך הם מצביעים על חוקות התורה, מתריעים מפני השפעות זרות ופסולות, ומלמדים את הצעירים את ההיסטוריה הפלאשית, העוברת בעל פה מאב לבן".

סבא ואמא לימדו אותי מהי מסירות נפש. כל אחד בדרכו. סבא מסר נפש על קהילה שלמה, אמא על ילדיה. אני לא צדיקה, ואפילו לא קרובה לזה, אבל יש לי לאן לשאוף.

סבא נפטר בכ"ז כסלו, נר שלישי של חנוכה, ערב שבת, תשמ"ה, 1984.

סרטון (חפשו בגוגל): עובדיה חזי עם קס אורי בן ברוך, אמבובר, אתיופיה

את הכתבה הזאת אני רוצה להקדיש לעילוי נשמתו, ולעילוי נשמתה של אמא, דינה בת אסתר, שנפטרה בכ"ז כסלו, נר שלישי של חנוכה, ערב שבת, תשס"ח, 2007.

רוצים לספר עם סבא ו\או סבתא שלכם? שלחו אלינו טקסט, עד 700 מילה, פלוס תמונות, למייל Efratg@htv.co.il. הטורים הטובים ביותר יפורסמו כאן באתר הידברות.