הילד בן שלושים: איך בונים נכון זוגיות בגיל 30 פלוס?

קובי חיכה שנים רבות לרגע הזה. כמוהו גם עינת, ארוסתו. הוא בן 36, היא בת 33, ושניהם – כך הם מעידים – השתכשכו בביצת הרווקות יותר מדי זמן, ובהחלט הגיע זמנם להקים בקתה קטנה על גדות אגם החיים. רק אתמול היו האירוסין. כל החברים והדודים התאספו לומר מזל טוב. אבל לצד השמחה הגדולה, עטפה את קובי תחושה של חשש וחוסר ודאות.

רחלי, 32, היא נשואה טרייה. כבר חצי שנה שהיא מתחזקת זוגיות לתפארת, אבל מרגישה ויודעת עד כמה הזוגיות שלה שונה מזו של אחותה הקטנה, שהתחתנה בתחילת שנות העשרים. היא ראתה בזוגיות של אחותה הקטנה תמימות בוסרית, לעומת הזוגיות שלה, אליה הגיעה רוויית צלקות ושריטות, מפוכחת יותר, אך גם צינית יותר. היא תוהה אם הייתה מתחתנת אף היא בגיל 22 – האם הייתה בוחרת באותו בן הזוג? האם הזוגיות שלה הייתה נראית אחרת?

רועי ונעמה אף הם זוג מאורס, שעשה את הצעד בגיל מאוחר יחסית. לאחר האירוסים המשמחים, התגלעו ביניהם חילוקי דעות בנוגע למקום מגוריהם המשותף. רועי עבד בחברת הייטק באזור השרון ואילו נעמה הייתה עו"ס שהקדישה את עצמה לקידום נערות בסיכון באחד מיישובי הפריפריה בדרום, וראתה בכך שליחות גדולה. רועי טען שאין מקומות עבודה רלוונטיים עבורו בנגב, ואילו נעמה לא הייתה מסוגלת לנטוש את הפנימייה בה עבדה. האושר הגדול היה מעורבב בבעיות פרקטיות שגרמו להם לחשוב בשנית – האם אנחנו עושים את הצעד הנכון?

* * *

לתרי ויינברג, פסיכותרפיסטית ומטפלת אישית, זוגית ומשפחתית, יש תשובה מורכבת. "לזוגיות מאוחרת יש יתרונות, אך גם חסרונות. לא קל להיכנס לקשר מחייב בגיל מבוגר, לאחר שכבר התמקמנו בחיים ועיצבנו את אישיותנו, אך הקושי מתגמד למול האושר הגדול של מציאת זוגיות מתאימה והקמת משפחה".

הקשיים אותם היא מציגה מתמקדים במספר היבטים: "לא תמיד זוגות שמתחתנים מאוחר מתחתנים מתוך בחירה. יש אנשים שבאופן מודע בוחרים להתחתן מאוחר – קריירה, טיולים בעולם וכו' – ויש אנשים שבאמת רצו וניסו ונפגשו מגיל צעיר, אבל פשוט לא מצאו. זוגות שמגיעים לזוגיות מאוחרת לא מבחירה, המשמעות היא שהבחירה היא סוג של פשרה, ולפעמים הפשרה מולידה בעיות בתוך הקשר – כי התחושה הפנימית היא שוויתרתי על משהו כדי להיכנס מתחת לחופה. לכן, בראש ובראשונה, מאד חשוב להתחתן מתוך תחושת שלמות. אין זה אומר שהבחור צריך להתאים במאת האחוזים לחלומות, אבל צריך לוודא שקיימת שלמות עם הבחירה, גם אם היא שונה מהציפיות הראשוניות שלנו".

האם תקופת הרווקות הארוכה בה חווינו, מימשנו את עצמנו, התבגרנו, למדנו וכו' – באמת מכינה אותך לחיי נישואין טובים יותר? היא לא בטוחה בכך. "האם ההמתנה הופכת אותנו לבני זוג טוב יותר? זה אינדיבידואלי. יש פעמים שכל התהליך הזה רק מרחיב את האגו, כלומר – התרגלנו לחיים עצמאיים, לחופש, ופתאום להיכנס לחיים זוגיים זה מאתגר. הזוגיות מציבה בפנינו שאלות כמו: איפה אני רואה את האחר? האם אני יכול להכניס אותו לחיי? לרדת לעומק רגשותיו? לפעמים בתוך המירוץ אל הקריירה וכו' – השריר הזוגי זה שריר שלא פיתחנו. אנחנו מלאים בעצמנו. מצד שני, יש פעמים שדווקא הציפייה הגדולה ותחושת הבדידות, גורמת לנו להעריך יותר את הביחד. אנחנו מוכנים להקריב יותר מעצמנו למען הקשר הזוגי לו ייחלנו כל כך הרבה זמן".

לטענתה, אף אחד לא באמת מכין אותנו לחיי זוגיות. "הביחד הזה שבין גבר לאשתו מצריך השקעה גדולה מאוד. זוגיות היא יישות שלישית. היא לא הגבר, והיא לא האישה, היא שניהם יחד. לביחד הזה יש מקום קדוש ונפרד ממערכות יחסים אחרות, עם חברות, עם ההורים, עם משפחה וכו'. בנישואים מאוחרים אנחנו לא תמיד מגיעים מוכנים. ואנחנו נתקלים בשאלה של איך יוצרים את הביחד? זה דבר שצריך לפתח, הוא לא קורה לבד".

* * *

ליאור, 39 ופנינה, 37, עברו מסע לא קל אל הביחד שלהם. שניהם היו בעלי תשובה, אבל בעוד פנינה נמשכה לתורת החסידות ולתורתו של ר' נחמן מברסלב, ליאור היה בחור בעל נטייה ליטאית. כל אחד מהם היה מאוד מגובש בדרכו הרוחנית, כל אחד חקר את הנושא ולמד אותו, והיה שייך לקהילה אחרת. הזהות הרוחנית השונה יצרה קונפליקטים, כל אחד רצה לחיות בקהילה אחרת ולהתוות קו השקפתי אחר לבית המשותף. הם עברו תהליך ארוך של בנייה זוגית, מבלי לאבד את הזהות האישית, וכיום הינם נשואים באושר ומתוך הבנה ששניהם בסופו של דבר, מכוונים לשם שמיים, כל אחד בדרכו הוא.

"יש משהו בזוגיות מאוחרת שאולי יכול להפריע ליצירת שפה משותפת", טוענת תרי, "זוגות שהתחתנו בגיל צעיר מתפתחים ביחד. החוויות שהן צוברים הן חוויות משותפות. זה מאוד תורם ליצירת החברות בקשר. ברגע שהעשור הזה, של בין גיל 20 ל-30, מתרחש בנפרד, החוויות נפרדות. בגיל מבוגר כבר אין את הלגיטימציה לשחק בארגז החול. זה עשור בו כל אחד עשה את הדברים בנפרד, השיתוף הוא דרך אלבום תמונות ולא דרך חוויה משותפת".

העובדה הזו יכולה גם להשליך על הזהות הדתית: "בעשור המשמעותי הזה, נבנית גם הזהות והאישיות, התפיסות הדתיות, אורח החיים וכו' - ואלו החלטות שיותר נכון לעשות אותם יחד. לבנות ולעצב את הזהות הרוחנית יחד. ברגע שהעיצוב הזה מתרחש בנפרד, קיים שוני, קיימים פערים שצריך לגשר עליהם. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אנחנו פשוט נדרשים להמון תקשרת טובה ובשלות כדי ליצור את הגשר הזה. זה לא פשוט כאשר כבר אני שייך לקהילה, אני שייך לזרם ביהדות – ובן הזוג שייך לזרם אחר. צריך ליצור גשר". לטענתה, דווקא הגיל יכול לשרת אותנו במסע אל יצירת הגשר הזה, שתלוי ברובו בבגרותם של בני הזוג.

* * *

שלומית, שהתחתנה בגיל 34, מסבירה את הקושי העיקרי שהיה לה במציאת אהבה: "אחרי שאת נפגשת עם כל כך הרבה מועמדים פוטנציאליים, קשה לך להניח את האצבע על האדם הנכון. את מרכיבה בדמיונך את הגבר המושלם, ורוצה שהוא יהיה חכם כמו X, גבוה כמו Y ומצחיק כמו Z. הרצון הזה נתפס בעינייך כלגיטימי, את הרי יודעת שזה קיים, כי ראית את שלושת התכונות הללו במציאות. הנדסת האנוש הזו לפעמים מונעת ממך בשלבים מאוחרים של החיפוש להכיל אדם שלם, על יתרונותיו וחסרונותיו".

על בעלה היא מספרת, "בהתחלה חשבתי לפסול אותו. היו בו תכונות שאהבתי והערכתי, אבל הרגשתי שהוא לא מכיר מספיק את עולם התרבות שלי, ותחומי העניין שלי היו ממנו והלאה. הרגשתי שמדובר באדם איכותי, אבל לקח לנו זמן ליצור שפה משלנו. אני תוהה אם הגיל סייע או הפריע לזוגיות הזו להצליח, ואני חושבת שבשורה התחתונה הוא דווקא סייע – התכונות החיוביות והאישיות הנעימה שלו מאד בלטו לטובה ביחס לבחורים אחרים שנפגשתי איתם בעבר, הרגשתי שמדובר על מישהו שלא כדאי לפספס ולפיכך החלטתי לתת לקשר הזדמנות למרות הפערים הגדולים, והקושי במציאת נושאי שיחה ושפה משותפת בתחילת הדרך".

"גם בזוגיות מוקדמת, ולא כל שכן בזוגיות מאוחרת – תקשורת טובה וראייה מפוכחת ובוגרת היא הכרחית", מסבירה תרי. "היכולת של בנאדם בוגר לקבל את 'האחר' גבוהה יותר מהיכולת של בנאדם צעיר. אנחנו מפתחים ראייה בשלה יותר, יודעים לפתור בעיות שבגיל צעיר נראות לנו בלתי פתירות. יכולת ההכלה והקבלה היא משהו שמתפתח עם הגיל.

"אם קיימת תקשורת טובה, הזוגיות תוכל להצליח, גם כשקיים פער, גם אם נעשו פשרות. תקשורת היא מה שבונה את הזוגיות. דווקא הגיל והניסיון שצוברים בני הזוג, שכבר נחשפו לקונפליקטים, לאנשים שונים, להתמודדויות במקום העבודה והלימודים וכו' - יגרום להם להגיע מוכנים יותר.

"כדי להצליח אנחנו צריכים גם לדעת להביע את עצמנו, את הצרכים שלנו, את הרגשות שלנו, מבלי להאשים. מצד שני, אנחנו צריכים לדעת להקשיב, הקשבה אמיתית, כנה, לא שופטת. כשאני מבין את האחר אני יכול להביע את דעתי מבלי להתפרץ לדבריו, מבלי להיגרר לוויכוח. התקשורת הזו – יש לה סיכוי טוב להימצא בתוך זוגיות מאוחרת. אני כבר יודע מי אני. אני פחות קטנוני. הראייה רחבה יותר. וזה יתרון שקיים אצל אנשים מנוסים בעלי תפיסת עולם רחבה יותר".

ובסופו של דבר, הכי חשוב בתקופת הציפייה הארוכה, להישאר אופטימיים:

הודיה, שהתחתנה בגיל 38, מציינת נקודה חשובה נוספת. "אחד הקשיים היה הנושא של הגיל, חלק מהשידוכים נפסלו רק בגלל הגיל, ברגע שגברים פוטנציאלים שמעו שאני מעל גיל 35 וזה הרתיע אותם. הם רצו מישהי צעירה יותר ממני. הם חשו שזה יכול להשליך על היכולת לי להביא ילדים לעולם. הרווקות הייתה תקופה מאד קשה, גם עבורי, וגם עבור המשפחה שלי. גם אני רציתי להגשים את עצמי כאם וכרעיה. ואז, אחרי הרבה שידוכים שלא נשאו פרי, בשעה טובה הכרתי את בעלי דרך מכר משותף. המעניין אותו שאותו מכר הכיר אותי ואותו תקופה ארוכה, אבל מעולם לא חשב לשדך בנינו, עד שבורא עולם שתל לו את המחשבה הזו... מהרגע שנפגשנו הכל קרה מהר מאד, ותוך פחות מחודש עמדנו תחת החופה. מאחר ושנינו בעלי תשובה, הקשר הזה היה שונה מכל דבר שהכרנו עד אז, והכל התנהל בקדושה ובטהרה ותחת הכוונת רבנים. מה שחשוב לי לציין הוא שכיום אני בת 41, אם לשלושה בנים מקסימים ובריאים, ומאושרת יותר מאי פעם. אם יש לי מסר לבנות אחרות הוא- אל ייאוש. הכל פתוח והכל יכול לקרות, רק צריך להתחזק באמונה".