מתי תשתנה כבר? על תבונה ורגישות במערכות יחסים

נו, מה דעתכם? בשביל אהבה וקרבה, בן הזוג חייב להשתנות? זה הבסיס לנישואין?

לפני זמן מה, שוחחתי עם אדם שעוסק בשלום בית, סיפרתי לו על משפט "חכם" ששמעתי מבחור צעיר. הוא אמר: "אשתי לעתיד, תקבל אותי כמו שאני! ככה אני. תרצה? טוב, לא תרצה? שתחפש..." אצלי, המשפט הזה העלה גיחוך, החיים עוד יטפחו על פניו. אך תגובתו של אותו אדם שסיפרתי לו, לימדה אותי מה פירוש הביטוי "נחרת בוז"... הוא נחר בבוז של ממש.

ומה דעתכם אתם?

ובכן, אין ספק שיש חשיבות רבה למוכנות לשינוי, אך, האמת היא, שבד"כ אין צורך בשינוי מהותי. לא בשינוי עמוק.

יתרה מכך, לפעמים בני זוג יכולים להיות בעלי שוני גדול באופי או השקפת חיים, ובכל זאת חיים יפה. מה שמוביל אותי למסקנה, שמוכנות לשינוי מהותי, אינה בסיס הנישואין.

איך יכול להיות? ואם לא, מהו כן הבסיס? הנה הוא: הבנה אמיתית של צרכי ורגשות השני, ותקשורת נכונה. זו כל התורה על רגל אחת.

זה הבסיס. ברגע שזה קיים, אפשר לגשר על פערים משמעותיים. אפשר לראות זוגות עם הבדלי תכונות, או השקפות, גדולים, שחיים יפה. הסוד הוא הבנה הדדית, כבוד, ותקשורת.

הרבה אנשים שיושבים אצלי אומרים: "התקשורת שלי טובה. אבל כמה שאני מדבר בעדינות, זה לא עוזר!" (ואז מתחילה סדרת האשמות...) אז חשוב שנדע, לדבר בעדינות זה יפה, ללא ספק. זה יכול להראות שהאדם רגיש ואינו תוקפן. אך גם הבקשה הכי טריוויאלית, אם לא נלמד איך להעביר אותה, יכולה להישמע ביקורתית, מאשימה וקטלנית. כן, גם אם הועברה בעדינות. 

איך זה עובד? מהי תקשורת נכונה? את זה כתבתי בתמצית, בכלליות, במאמרים קודמים כאן ב'הידברות'.

זוג שלוקח את הנושא לומד אותו, ועובד עליו, וזה לא קשה כמו שזה נראה, יכול לשנות מהותית את מצב הזוגיות. הרבה קשיים והבדלים שנראו בלתי ניתנים לגישור, מתבררים, כהבדלים שלא מטרידים. כי ברגע שיש הבנה הדדית, וכבוד הדדי, זה כבר לא מאבק אישי, ולכן הקונפליקט יכול לעבור לפסים יותר ענייניים, ללא אמוציות. יש יותר נכונות לוויתור, ורצון להגיע לפתרון נוח לשני הצדדים. והמעניין הוא, שפתאום מתברר, שהפתרון ממש כאן לידנו - מה שהיה נראה כרחוק מאתנו, ללא תקשורת נכונה.

עכשיו, חשבון פשוט: מה יותר קל, לשנות אופי, או תקשורת?

מה יותר נעים, לשנות אופי, או תקשורת?

אז מדוע להרגיש רע? האם איננו רוצים לחיות יותר בשמחה? האם ניסינו לאמץ יותר הבנה וכבוד לתפיסתו של בן הזוג? האם התאמצנו בשביל זה? האם ניסינו תקשורת טובה יותר?

ההשקעה, היא מועטה לגמרי ביחס לרווח. הבחירה איך יראו חיינו, היא בידינו יותר ממה שנראה לנו!

בהצלחה!

חגי צדוק, מרצה, יועץ נישואין ופסיכותרפיה

מייל: chagaizadok@gmail.com