עוד הזדמנות, בבקשה

מסופר על מלך רם שלרגל חגיגת היובל המתוכננת להיות אדירה בעוצמתה, חיפש אחר אמנים וצורפים ידועי שם שישכילו ליצור עבורו כתר אשר יפעים את כל משתתפי האירוע רמי המעלה, הבאים מרחבי העולם להשתתף בחגיגה. מכרז יצא מבית המלוכה. צורפים ואומנים אשר רצו להשתתף במכרז, הוצרכו לשלוח תרשימים וסקיצות עבור יצירת הכתר למלך. מתוך מאות תרשימים אשר הגיעו לוועדה, נבחרה סקיצה אחת יוצאת דופן ביופייה אשר תהווה את תכנית העבודה לכתרו של המלך.

האומן אשר נבחר לכך נפגש אישית עם המלך כדי לקבל מידות. הוא בירר עמו על זמני האירוע, והתברר שיש לו די והותר זמן: האירוע המרשים אמור להתקיים בעוד שנה, כאשר לאומן מספיק חצי שנה כדי ליצור כתר זה. אלא שהאומן ביקש מראש את התשלום עבור רכישת חומרי הגלם היקרים, ואכן התקבלה בקשתו. בדרכו לרכוש את חומרי הגלם נצנצה מחשבה במוחו של האומן: יש לי ביד מאה אלף דולר, האירוע אמור להתרחש רק בעוד שנה, ומאידך יצירת הכתר תארך חצי שנה. האם לא חבל על הפוטנציאל הפיננסי של סכום זה במשך חצי שנה? אולי כדאי להשקיע את הסכום בהשקעה פרטית במניה כלשהי, ובעוד חצי שנה נמשוך את הקרן ואז על הדרך נרוויח עוד סכום לא רע?. וממחשבה למעשה, לקח האומן את הסכום לא לו, והשקיע אותו. אך כידוע, בהשקעות ניתן גם להפסיד... ואכן לצערו כי רב, זה באמת מה שקרה, האומן הפסיד את כל ההשקעה, מניה זו צנחה וירדה לטמיון. כל הסכום נעלם כלא היה.

ישב האומן עם עצמו וחשב: מה יהיה? הלא כשייוודע הדבר למלך, הוא יתלה  אותי בכיכר העיר בעוון מעילה! מה עושים? לאחר כמה ימי ייסורים נפל במוחו רעיון אשר אולי יהווה פתרון לתסבוכת שסיבך בה  את עצמו. נזכר הוא בכספת האישית שלו. פתח אותה וספר את הכסף אשר חסך ימים רבים והנה מתברר שסך כל חסכונותיו מסתכמים בעשרת אלפים דולרים, שמהווים  עשרה אחוזים מסכום המעילה. לקח האומן את הכסף ורכש  מעט חומרי גלם. בחומרים  אלה יצר הוא כיתרון קטן וזעיר אך זהה לחלוטין לכתר המקורי שהיה אמור ליצור למלך. את הכתר הכניס לקופסה מיוחדת על מצע של כרית אדומה. את הקופסה הזו הניח בקופסה בתוך קופסה, עד אשר נראתה היא מבחוץ  כאילו שוכן בתוכה כתר בגודל טבעי. וכך הגיע האומן אל ארמון המלוכה להיפגש עם המלך כחצי שנה לפני תאריך היעד. המלך ששמח מאד על הזריזות והחריצות ניגש  לראות את התוצאה. הוא פותח קופסה ומגלה עוד קופסה, כאשר הקופסאות מתקטנות חושב המלך לעצמו שהאומן לועג לו, אך כאשר הגיע אל הכתר עצמו וראה את היצירה הזעירה - התרגש מאד מהאומנות המיוחדת. הניחה על  כף ידו ועיין בה בהתפעלות. הברק הבוהק של היהלומים בשילוב של הזהב והפנינים יצרו יופי אומנותי נדיר.   

לאחר דקות מספר פנה המלך אל האומן ושאל "איפה הכתר האמיתי?". בשלב זה פרץ האומן בבכי של בושה, והתוודה בדמעות שליש בספרו על מעילתו בכספי המלך. המלך נדהם, זעם גדול הציף אותו. אך האומן פנה אל המלך ואמר לו: הוד מעלתו, ראה, את הכתר אשר מחזיק אתה בידך, יצרתי מחומרי גלם שרכשתי מכספי שלי אשר חסכתי במשך ימים רבים. התחרטתי והצטערתי על מעשי, אך לצערי  אין בידי האפשרות להשיג את סכום המעילה בתקופה כל כך קצרה. אנא ממך, מלך רחום, תן לי עוד הזדמנות. בבקשה, תן לי עוד מאה אלף דולרים. ואני מבטיח לך תוך חצי שנה יהיה בידך כתר מלוכה זהה לחלוטין ליצירה המוקטנת. ואז יושם על ראשך כתר המדהים ביופיו בעולם, ובנוסף יהיה לצידך כתר זעיר שיהוה מסר של אמון ומחילה שנתת לי. כתר של תיקון ואמון.

בראש השנה תשע"ב נתנו בנו אמון, קבלנו אשראי של חיים מלאי אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. כוחות, בריאות, פרנסה, ידע, ואתגרים רבים. קבלנו מערכת מתוחכמת - גוף האדם הפלאי על כל מערכת חושיו. כל זה בשביל מה? כדי לממש את תפקדנו ויעודנו כאן בעולם הזה. האדם עתיד להישאל היש כיסוי לאמון? האם לא התרחשה מעילה באמון כאשר השתמש האדם בכוחות אלו ההיפך מרצון הבורא? מה א"כ ההצדקה לתת לו שוב שנת חיים, אשר מי יודע אולי ח"ו שוב יחזור וימעל?

התשובה לכך יכולה להינתן בחודש אלול יחד עם עשרת ימי תשובה, ביצירה אישית של כתרון המורכב מעשייה אישית, עבודת ידו של האדם, התמודדותו, עבודתו ורצונו לנסות לשנות משהו שהשתרש בו בשנים עברו. הוא מנסה לשנות ולהשתנות. עם כתר זעיר זה  ניגש אנחנו  לר"ה מתוך תקווה שתתקבל בקשתנו לתת לנו הזדמנות מחודשת להספיק בשנה זו הבעל"ט להגיע אל הכתר המקורי.

כיצד יוצרים את הכתרון הזעיר הזה, מאלו חומרים הוא יורכב? כיצד משנים ומשתנים? ננסה בסדרת מאמרים אלו לתת מעט כלים ידועים הכתובים וחקוקים במקורות חז"ל.

מילת המפתח במצוות התשובה היא: התקווה יש תקווה. בורא עולם באהבתו נתן לנו מתנה נפלאה מאין כמוה, והיא התשובה. על כן הצעד הראשוני הוא: ההפנמה הרעיונית של התקווה . א. הדלת פתוחה, מחכים לנו בבית... בורא עולם שכביכול פתח חפ"ק מיוחד בחודש אלול באיתור אבודים במרחבי העולם, מצפה  בכיליון עיניים שנחזור בתשובה אליו. לא חשוב  מה מצבנו  הרוחני כעת. כל עוד האדם חי, דלתות התשובה פתוחות בפניו. ב.הידיעה שהוא יתברך קרוב אלינו. בתקופה זו בקרבה מיוחדת. כמו שנאמר: "קראוהו בהיותו קרוב" מה שמוגדר בלשון חז"ל: "המלך בשדה"  ג. התשובה עצמה קרובה אלינו ובידנו לעשותה, כמו שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ד. סיוע. נותנים לנו סיוע ועזרה, "הבא להיטהר מסייעין בידו", בבחינת הנאמר בתהילים: "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו" (תהילים ק"ג). תינתן סיעתא דשמיא למי שמנצל את הזמן.  הייתכן, אם כך, שנשאר אדישים?? לכן עלינו קודם כל להצהיר ולהכריז לעצמנו ובפניה אל בוראנו: אנו שבים הביתה.הצעד השני: המעשה.  סוגיית: "כיצד משתנים?" כפי שאנו יודעים בתפילת שמונה עשרה, בקשת "אתה חונן" קודמת לבקשת "השיבנו," מדוע? התשובה היא: אכן, כדי לחזור בתשובה בצורה בריאה המתאימה לנפש האדם צריך שכל... חזרה בתשובה לא הדרגתית מקורה ביצר הרע של הייאוש. חלק מן הייאוש התוקף אותנו ומרפה את ידינו  נובע מהזיכרון הכאוב של אכזבותינו כאשר לא עמדנו בציפיותינו שהצבנו לעצמנו. המסר המרכזי שאנו צריכים להפנים היטב הכרה בהדרגתיות ביחד עם עקביות ,הם ורק הם יחוללו מהפך באישיותנו.

א. כמו אותו ילד האובד להוריו שנים רבות באי נידח בקצה העולם המרוחק מכל סממני הציוויליזציה, הנה גם לאחר מציאת אמצעי תקשורתי כלשהו ויצירת קשר בשיחה עם ההורים, הדרך הביתה ארוכה עדיין מאוד. אך כדי להגיע צריך את הפסיעה הראשונה צעד אחד לכיוון הבית. יש ערך עצום לפסיעה הראשונה מרגע שהוא פוסע לכיוון הסירה הקטנה אשר תסייע לו לחצות את הנהר הוא כבר בדרך לישראל. כך בנמשל התחל בצעד אחד קטן השינויים הגדולים מתחילים בשינויים הקטנים. בשינוי קטן אין התנגדות עזה של היצר הרע. כך שיקל עלינו להתחיל. 

ב.עקביות והתמדה - קבל על עצמך להתחזק ולהשתנות במצווה מסוימת, בנקודה מסוימת הצריכה חיזוק ושיפור. צמצם זאת לשעה מסוימת, ועמוד בכך עד הסוף. יתכן שדווקא בשעה זו יגיעו הניסיונות הקשים ביותר מפני שהיצר הרע  גם קורא מאמרים בעיתונים... כך שאל לנו לזלזל באינטליגנציה שלו. הוא יודע את הסוד של השינויים הקטנים, אך אנו נעמוד כחומה בצורה בשעה זו. "יש קונה עולמו בשעה אחת".

ג. יסודיות. "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר קל כנשר" וכו. ידועה השאלה מדוע בחר התנא בבעלי חיים המאופיינים בתכונה אחת כמו: תעוזה, מעוף, גבורה וריצה. ולמה לא בחר בעל חיים רב תחומי כמו ברווז, שגם הולך, גם שוחה, וגם עף? התשובה שברווז בשום תחום לא פועל ביסודיות, אלא קצת הולך, קצת שוחה, וגם קצת עף... אך הכול מלמעלה, בשטחיות. אך להבדיל אריה, אין מתחרה לו בגבורה, כמו כן הנשר אין מתחרה לו במעוף. מלמדנו התנא שבעבודת ה נצרכת יסודיות. קח על עצמך התחזקות מסוימת

אותה תקיים בצורה המהודרת והמושלמת שיש. שהשעה תהיה שעה, שהמעשה יהיה מעשה מושלם ויסודי. התחזקות מלמעלה נשארת למעלה ולא חודרת פנימה.

ד. היום. אל תדחה למחר כי לא תעשה זאת מחר."היום הרת עולם", "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום". דחיינות תוביל לבכיינות לנצח. תסמונת ה"מחר כך"... ניתן להמליץ עליה את מאמר חז"ל המבאר לנו את הציווי של בורא עולם  לקבל את התורה במעמד הר סיני. "כפה עליהם הר כגיגית וכו. ולא - "שם תהיה קבורתכם". דורשים דרשי רשומות: "שם" - פרושה דחיה לשם-תהיה קבורתכם! אל תדחה! היום ורק היום "יהיה האות הזה".

אם ניקח עצמנו בידיים, ניקח אחריות על עצמנו ועל הסובבים אותנו. נתחיל בשינוי, ניצור את הכתר הקטן של חודש אלול מתוך רצון לתת לבורא עולם כתר מלוכה. הכתר המלוכה של בורא עולם מורכב מרבבות רבבות כתרונים  קטנים ואישיים של  העושים את תפקידם ומנצלים את הפוטנציאל הגלום בימים נשגבים אלו. במאמר הבא בעז"ה נעסוק בעוד כמה עצות וכללים בסוגיית כיצד משתנים.