מה עושים כשההורים לא מסכימים? חלק א'

יש לנו ארבעה ילדים, הגדול בן עשר. מאז ומתמיד היו בינינו, ההורים, חילוקי דעות, אבל ככל שהילד גדל כך גדלים הוויכוחים ואנחנו לא מגיעים להסכמה. בשל המצב אני רוצה מאד שהילדים יישארו בבית ואני טוענת שלא יפסידו כלום אם לא ילכו תקופה קצרה לבית הספר ולגנים. בעלי טוען שצריך להמשיך כרגיל ולא מוכן לשמוע לדעתי. מה אפשר לעשות? איך להגיע לפשרה?

מנוחה פוקס משיבה:

כמעט בכל בית מתעוררות שאלות בנוגע לחינוך ילדים. אלא שלא בכל בית ההורים עושים יד אחת מול הילדים,  לא בכל בית המסר שמועבר לילדים הוא אחיד וחד משמעי.

קחו לדוגמא את הילד שרוצה שיקנו לו צעצוע מסוים. האב טוען שזה יקר, האם עומדת על כך שהילד יקבל את הצעצוע. או הילד שבוכה לאחר השכבתו לישון. האמא מתעקשת שלא יצא מהמיטה. האב מרחם ומוציא את הילד.

כל אדם נשוא מגלה במשך הזמן שלצד השני יש ראש שונה במחשבתו מראשו שלו. שלא כולם חושבים אותו דבר, שלא כולם מרגישים אותו דבר ושאין מנוס מחילוקי דעות בתוך המשפחה. כשהילדים גדלים אף הם נכנסים לעוגת השונות הזו, גם להם יש דעות שונות, גישות שונות, הסתכלויות אחרות ואם איננו יודעים איך להכיל את השוני של בן הזוג ובעתיד של הילדים – נמצא עצמנו בתוך מערבולת תמידית.

ככל שנדע ליישב סתירות מוקדם יותר, כך יהיה לנו קל יותר לאחר מכן. ככל שנדע ליישב סתירות עם בן הזוג, כך נצליח יותר בעתיד לעמוד מול שונות בהסתכלות של ילדינו.

מה באמת ניתן לעשות?

1. חילוקי דעות בין ההורים, מריבות או חיכוכים ישנם תמיד, אבל הם מתגברים ומתעצמים בשעת לחץ, בשעת משבר, בשעה שבה אנו חלשים יותר. כדאי לדעת זאת ולנסות בשעות של קושי לא להחליט החלטות הרות גורל, להשאיר זאת לזמנים קלים יותר ובינתיים לגשר ולנסות לפשר באופן חד פעמי.

2. כל אחד מבני הזוג יש לו אופי משלו, הוא הביא אתו מבית הוריו חוקים, סדרים וגישות, כל אחד סבור שגישתו היא הנכונה – כדאי לדעת זאת, כדי שלא לחשוב שבן הזוג סתם כך מתעקש. הוא מתעקש כי הוא רגיל אחרת, הוא מתעקש כי הוא חושב אחרת, הוא מתעקש כי האופי שלו שונה. הוא לא נהפך לרע בגלל זה, הוא לא טיפש ולא סתם רוצה לריב.

3. שני מנהלים לעסק אחד תמיד יגיעו לחילוקי דעות. לכן כדאי לשבת ולהגיע להסכמה על כך שהורה אחד יהיה אחראי על דבר אחד, ההורה השני יהיה אחראי על תחום אחר, כל אחד בתחומו מחליט וקובע. למשל אותו הורה שמעיר את הילדים בבוקר ושולח אותם לבתי הספר, הוא זה שיחליט איך להעיר אותם ומתי, הורה שאחראי על ארוחת הערב הוא זה שיחליט מה יאכלו ואיזה אורך מברכת המזון יברכו. ככל שהיחסים בין ההורים טובים יותר כך יוכלו להתייעץ זה עם זה, אבל באופן שבו כל אחד מבין שהמקום הספציפי הזה שמור לבן הזוג ואל לו להתערב (אם לא נשאל) אפילו אם חושב אחרת.

4. ככל שאחד מבני הזוג מתעקש על דרך מסוימת - כך הצד השני יתעקש יותר על דרך אחרת. הקיצוניות אינה טובה לשום כיוון. שימו לב שכאשר הורה אחד יטען למשל שבזמן פיגועים אין לצאת מהבית כלל, אפילו לא לחנות המכולת, כך יטען השני יותר ויותר שאלו שטויות ושהכל תלוי בהשגחה. לכן, בדקו את הדרך שלכם, עד כמה היא קיצונית, אולי הגזמתם מדי? חפשו את דרך האמצע.

5. חילוקי דעות בין הורים הם לגיטימיים לחלוטין, אבל לא הכל צריך לעבור לילדים. מצאו זמן לישיבה זוגית ולהעלאת הבעיות, חפשו יחד פתרונות, החליטו יחד החלטות ואז הביאו את הדברים לאזני ילדיכם. ילדים מתבלבלים משני מסרים שונים, הם גם יודעים לנווט ולהרוויח מחילוקי הדעות הללו ואז הם גורמים לכם עוד יותר לכעוס זה על זה.

6. זכרו שאין כמעט (מלבד כמה חוקים ברורים) שחור ולבן בעולם חינוך הילדים. כל עניין לגופו, כל מקרה יכול להתפרש בכמה צורות ולהיפתר בכמה אופנים. חפשו את האופן המתאים לשניכם. חפשו נקודת אמצע שיכולה להתאים לכל אחד מכם, בהבנה שהאמת נמצאת באיזה מקום באמצע.

7. במסגרת החלטות משפחתיות אתם חייבים לקחת בחשבון מי נמצא עם הילדים יותר. לפעמים אמא מגדלת את הילדים.  אבי המשפחה מגיע לחצי שעה סופית בלילה וכבר מתחיל לומר מה כן לעשות ומה לא לעשות. ישנם בתים בהם האב נמצא עם ילדיו רוב שעות היום, כשמגיעה האם מהעבודה ממשיכה את עבודת ה"בוסיות" שלה, מחלקת פקודות ובין היתר אומרת לבעלה: "תפנה לי את השטח, עכשיו אני".  צריך לזכור שמי שנמצא רוב שעות היום עם הילדים מכיר אותם יותר, יודע מה טוב להם, חושב עליהם יותר, שומע את תגובותיהם ומחליט מה לעשות או לא לעשות לפי מכלול התמונה. הצד השני כבודו במקומו, אבל הוא חייב להעריך את מה שעושה כל היום קודמו.

8. ילדים שהוריהם רבים ביניהם ולפניהם איך לחנך אותם – ילמדו לריב מצוין, ילמדו לא להתפשר, ילמדו לבחור בדרך משלהם ולעמוד עליה, ילמדו לקטר כל העת על מה שמקבלים. הם לא ילמדו את מה שהיינו רוצים ללמדם. הם לא יתחנכו בחינוך ערכי על ברכי ה'אי-חינוך' הזה.

9. כמעט תמיד בבית שבו ההורים 'באים חשבון' לפני הילדים, תהיה תוצאה קיצונית ישירה לקיצוניות שבה שרויים ההורים. בבית כזה ישרור אי שקט, יהיו ויכוחים בין כולם לכולם, או להפך, ישרור שקט, אף אחד לא ידע שם לדבר עם אחיו באופן חיובי, במקום לפתור ספקות יחביאו אותן תחת השולחן והמתח ישרור באוויר. זכרו שיש מקום לספקותיכם ביחס לבן הזוג, אבל לא כאן המקום להציף אותם.

10. אל תחשבו שיש עבודה קלה בזוגיות. קחו כאקסיומה את זה שלכל אחד מכם יש רצונות אחרים, מאוויים אחרים והסתכלות שונה. צאו מתוך נקודת הפתיחה הזו, הבינו אותה לעומקה, פעלו בהערכה לבן הזוג ולדבריו, וחתרו להבנה ולשלום.

כלל ברזל:

אין חילוקי דעות לגבי נקודה אחת ברורה: אלימות בין הורים לילד! כשבאים אלי הורים ושואלים אותי: מה לעשות, כשאחד ההורים דוגל ביד קשה, בהכאת הילד כדי שישמע, או בהעלבת הילד כדי שילמד, אני תמיד אהיה קיצונית בדברי ואענה: אין אלימות במשפחה! ומי שמרגיש שידו קלה על ההדק, שיבוא ללמוד איך אפשר בלי להרים יד.

לרכישת ספרי מנוחה פוקס לילדים בגיל הרך חייגו להידברות שופס: 073-2221250

יש לכם שאלה למנוחה פוקס? שלחו לפקס 02-5712112, או למייל c5712111@gmail.com