מכת בכורות
כאשר הבכורות שמעו על המכה העומדת להתרגש על מצרים, דרשו מאבותיהם להניח לבני ישראל לצאת ממצרים. האבות סרבו, ואז נלחמו בהם הבכורות והרגו 600,000 מתוכם
- צוריאל גביזון
- פורסם כ"ג חשון התשע"ד
- מכת בכורות היתה מידה כנגד מידה: המצרים השליכו את תינוקות היהודים ליאור, לפיכך מתו הילדים המצריים במכת בכורות.
- בכורות מצרים נהרגו בידי ה´, לא ע"י מלאך, שרף או שליח. הקב"ה בכבודו ובעצמו ביצע את המכה.
- כל בכורות מצרים מתו, בין הזכרים ובין הנקבות. לא משנה אם היו בכור מהאב או מהאם. כמו כן, גם בכורות הבהמה מתו.
- המוות של הבכורות לא היה מיידי. למעשה, הבכורות סבלו כאבי תופת וגופם המעונה התפתל בייסורים קשים עד מותם (העמק דבר על שמות יא, ו).
- כאשר הבכורות שמעו על המכה העומדת להתרגש על מצרים, דרשו מאבותיהם להניח לבני ישראל לצאת ממצרים. האבות סרבו, ואז נלחמו בהם הבכורות והרגו 600,000 מתוכם. רמז לכך מופיע בתהלים: "למכה מצרים בבכוריהם" – כלומר, ע"י הבכורים שלהם.
- חרף הבטחת פרעה למשה לאחר מכת חושך כי "ביום ראותך פני – תמות", בלילה של מכת בכורות פרעה התעורר לקול צווחות השבר שנשמעו במצרים, והחל בחיפושים רחבי העיר כשהוא צועק: "משה ואהרן, היכן אתם?" (רש"י על פרק יב, לא).
- יחד עם הבכורות, נתכו כל אלוהי האבן והמתכת של מצרים (מכילתא בא, יב).
- אך יש לדעת כי לא כל הבכורות של מצרים מתו. נשארו שני בכורות יחידים שלא נספו: פרעה מלך מצרים, ובתו בתיה, שהצילה את משה מהיאור.