עצוב ומרגש: השבוע נפגשו לראשונה משפחות בנט ולביא

הכל החל במוצאי שבת האחרון: אז ביקשו אהרון ואודל בנט, יחד עם שני ילדיהם הקטנים, ללכת להתפלל בכותל. בדרכם לשם, הסתער עליהם מחבל, והחל לדקור אותם באכזריות. אדל החלה לזעוק לעזרה, אולם אף אחד מהנוכחים שצפו במחזה המחריד, בני המיעוטים ששהו במקום באותה העת, לא שת ליבו אל קריאותיה. מי שכן שמע אותן היתה משפחת לביא שגרה בסמוך. אבי המשפחה, הרב נחמיה לביא, לא היסס לרגע – הוא אחז בנשקו ויצא כדי להציל את הפצועים. אבל בסופו של דבר, המחבל חטף את נשקו של לביא ופצע גם אותו אנושות. לבסוף, הוא מת מפצעיו, כשהוא מתבוסס בדמו של היהודי אותו ניסה להציל.

עבור השניים – היה זה הסוף. אולם עבור קרוביהם, מדובר רק בהתחלה. באופן כללי יותר, הם הצטרפו עכשיו למשפחת השכול של עם ישראל, ובאופן אישי, ברגע אחד, הפכו קשורים בקשר בל יינתק ששום דבר כבר לעולם לא יוכל להפריד אותו: לא דעותיהם השונות, לא אורח החיים. שום דבר.

עד לפני מספר ימים, מעולם לא שמעו שתי המשפחות זו על קיומה של זו, אולם ברגע אחד הפכו שותפות גורל בעל כורחן. עכשיו, רגע אחרי שקמו מהשבעה על מות יקיריהן – הם נפגשים בפעם הראשונה, למפגש מרגש בו נכחה משפחתו של נחמיה לביא – אלמנתו נטע ושבעת ילדיהם, יחד עם הוריו ואחיו, שעלו קודם לכן לקבר, עם תום השבעה. לאחר מכן, המשיכו לפגישה עם הוריו ואחיו של אהרון בנט.

מי שבלטה בהיעדרה, היתה אדל בנט, אשתו של אהרון, שהיתה עדיין מאושפזת בבית החולים, לאחר שנדקרה 17 פעמים בכל חלקי גופה, והגיעה לבית החולים במצב קשה מאוד. היא שוחררה רק ביום שלמחרת המפגש שקיימו בני המשפחות, יחד עם בנה בן השנה וחצי, שנפצע אף הוא באורח קל בפיגוע.

"ראיתי אותו נאבק עם המחבל, אבל זה כבר היה מאוחר"

זה לקח רגע תמים אחד, עד ששתי העיניים שלהן נפגשו, וזהו. בלי להוציא מילה אחת מהפה הן כבר זיהו אחת את השנייה. מאז נדמה שהן לא יכולות להיפרד. שותפות גורל בעל כורחן. אמו של אהרון בנט מחבקת את אלמנתו של הרב נחמיה לביא ולא יכולה לעזוב, ושתי הנשים השבורות בוכות זו אל תוך חיקה של זו, ולא יכולות להפסיק.

"שמענו את הצעקות של אודל מהבית, מהחלון", משחזרת אלמנתו של לביא את אחד הרגעים האחרונים בחיי שני היקרים להם. "הבת שלי עלתה קצת לחלון, להסתכל, היא ראתה. היא צעקה 'זו יהודייה!', כבר לא ראינו אותו, הוא רץ... ואז הבנתי שהוא ירד אז רצתי אחריו. ראיתי אותו נאבק עם המחבל, אבל זה כבר היה מאוחר מדי...".

"מי עושה דבר כזה? נשמות נפלאות", ענתה לה אימו של בנט, כשדמעות חונקות את גרונה, ומבטה מלטף ברוך את בת שיחה.

גם המפגש בין האבות היה מרגש. "אתם בלב שלנו, קשורים לנצח", בכה מיכאל בניטה כשהוא מחבק חזק את אביו של נחמיה לביא. "אוהבים אתכם. אנחנו באמת אוהבים אתכם... בזכות נחמיה, הוא הציל, את כל עם ישראל הוא הציל...". ואביו של לביא השיב לו: "זה נותן לנו את הכח".

לאחר מכן, שוחחו ביניהם ההורים יחד עם אלמנתו של הרב לביא, ואביו של בנט בכה שוב ואמר: "בן צעיר וגיבור שלא היסס אפילו רגע לבוא לעזרת אנשים. הוא חשב גם על המשפחה שלנו. נשמות מיוחדות שקשורות לנצח".

אימו של הרב לביא, שהכאב של בני שיחה מוכר לה מקרוב מדי, ניסתה לנחם והוסיפה בבכי: " עם ישראל והקדוש ברוך הוא יודע למה זה דווקא אהרון ולמה דווקא אודל היקרה, ולמה דווקא... מה אנחנו יודעים?"

"בעלי וגם בעלך, דיברו על קידוש ה'. הם רצו את קידוש ה'", הוסיפה על כך אימו של בנט.

במהלך השיחה בין המשפחות, החליפו גם חוויות וזיכרונות מהילדים: "הוא היה הבן השישי... אין תמונה אחת שהוא לא מחייך, אין..." אמר אביו של בנט. "זה יישאר במשפחה, אתם תצחקו בלי סוף מהתמונות האלה, זה בטוח", ביקשה שוב אמו של הרב לביא לנחם.

קצת אחר כך הסתיים המפגש, כשכל אחת מהמשפחות יוצאת אל ההתמודדות החדשה שנקרתה בדרכה משמיים. "אבא של אדל בעצם הודה באופן אישי ואמר: 'אנחנו יודעים שאדל לא היתה בחיים, והילדים, הבן והבת הקטנים, לא היו בחיים, אם נחמיה לא היה רץ החוצה... זה גם נותן נחמה, קצת נחמה, כשחושבים שלפחות הוא הציל חיים", סיכם את המפגש אלקנה בר נתן, גיסו של הרב לביא.

אותנו, הצופים מהצד, בסופו של היום, המפגש המצמרר בין שני יהודים, שותפי גורל, המתחבקים ומתייפחים כילדים זה בזרועותיו של זה - מרגש. לאחד כיפה סרוגה, לשני כיפה שחורה. נקל לתאר שמעבר לסיטואציה הזאת, ודאי מצוי גם הרבה מאוד שוני ביניהם. אבל שום דבר מכל זה לא באמת עומד ביניהם, מלבד תחושות של אהבה ושותפות גורל. בדיוק כמו זו אותה חש הרב נחמיה לביא הי"ד, שעה שמסר את נפשו כדי להציל את חייהם של בני משפחת בנט. השאלה הנשאלת היא, האם אנחנו צריכים להגיע לסיטואציה כואבת שכזו כדי באמת לאהוב את מי שעומד מולנו? התורה מצווה אותנו לאהוב כל יהודי ללא תנאי, לא משנה מי הוא. נקודה למחשבה.