איחוד מרגש: אחיות שהופרדו לפני 40 שנה - נפגשו בבית החולים בו הן עובדות

הולי הויל אובראין (ביפנית: פוק-נאם שין) הופרדה מאחותה בת החמש מגאן (יון-סוק) באחד הלילות של שנת 1978, בנסיבות טראגיות.  אימן הביולוגיות של השתיים נפטרה, ולמגינת ליבן - האם החורגת, שהחליטה לעזוב יחד עם בנה, הסכימה לאמץ רק את האחות הגדולה הולי, שהייתה אז בת תשע. מגאן הקטנה נשארה לגור עם אביהן, אך גם הוא נדרס כעבור חודשים ספורים על ידי רכבת ובלית ברירה, נשלחה הילדה הקטנה להתגורר בבית יתומים. 

בגיל 10, הועברה הולי למשפחה מאמצת אמריקנית, וגדלה במדינת וירג'יניה. אז שמעה שגם אחותה הקטנה אומצה על ידי משפחה אמריקנית, שמתגוררת באזור ניו יורק. "היא לא הפסיקה לבכות ולדרוש שנחפש את אחותה", משחזרים הוריה המאמצים של הולי. "היא כל הזמן אמרה לנו: 'אמא ואבא שלי מתו, אבל יש לי אחות קטנה. אנחנו חייבים למצוא אותה'".

אלא שבהעדר פרטים ספציפיים כמו שם המשפחה המאמצת של האחות, כתובת מדויקת או מספר טלפון - היה זה כמו לחפש מחט בערימת שחת. הימים חלפו, שתי האחיות גדלו הרחק זו מזו, למדו בקולג' את אותו המקצוע (אחיות מוסמכות) ונישאו. אך לא שכחו האחת את השנייה, אף לא לרגע. 

איחוד בלתי יאומן (קרדיט תמונה: Dan Wagner/Herald-Tribune)

אולי זוהי הסיבה שהחליט בורא עולם להפגיש ביניהן, דווקא במקום הכי לא צפוי - מקום עבודתן של השתיים. דווקא משום שלא התייאשו מלחזר אחר 'אבידתן', ובסתר ליבן האמינו כי יום יבוא, והן תיפגשנה שוב. 

היום אמנם קצת אחר להגיע, אבל סוף כל סוף  נפגשו השתיים במשמרת משותפת וגילו כי הן מאותו הכפר, ביפן. רק אז, לאחר שיחה קולחת ביניהן גילו שהן הן האחיות שהופרדו זו מזו, לפני כ-40 שנה. "זה מדהים, אנחנו עדיין לא מעכלות את זה", הן אומרות כיום. "זו זכות גדולה לשוב ולהיפגש, דווקא במקום כל כך רחוק ממקום הולדתנו. אין ספק שזה היה כדאי לחכות, והיה כדאי לא להתייאש כל השנים האלה".