מכניסי האורחים: סיור בין בתים פתוחים לכל

מכניסי האורחים - הנם אנשי הדממה. בעידן שבו קיימת אובססיה תקשורתית, שבמסגרתה כל אפצ'י של גומל חסד מקבל אזכור תקשורתי שבועי בעיתונות, והמצלמה הפכה ל'פרה קדושה', מהווים אלו את הניגוד החריף לכך. הם מפעילים מפעל-אדירים עצמאי של חסד, בלהט וללא-לאות, אך בשקט-בשקט, בצנעה כה יפה של 'בלתי לה' לבדו'. ניתן לומר אפוא, כי מבחינה זו היהודים הטובים הללו שייכים לדור הקודם, הצנוע ומעלי כל-כך, אשר הכיר יותר את המעשה ופחות את המצלמה. יצאנו לסיור, כדי להכיר כמה מהאנשים המיוחדים האלה.

שם: משפחת קויפמן

כתובת: שכונת שמואל הנביא

ג', בחור מישיבה ירושלמית, הקיץ מאוחר משנת הבוקר השבתית. הוא סר לשטיבלאך המיתולוגי של שכונת בית ישראל בירושלים, "בית יעקב", וסיים את תפילתו השוקקה, אך כעת, לאן הפנים מועדות? הרי חדר האוכל בישיבה כבר מזמן נסגר. האופציה הראשונית העולה על הפרק היא הליכה של מטרים ספורים במעלה רחוב שמואל הנביא, שבירכתיו, על גדות כביש 1, ממוקם לו הבית, שהפך לאבן-שואבת של רבים – "הבית של הרב קויפמן".

ביתו של הרה"ג ישראל מאיר קויפמן, מכיל עשרות ומאות בחורי ישיבה מדי שבת. אף שהוא נמנה על חוג ה"נטורי קרתא", ואת ביתו מעטרים שלטי הצהרה של "יהודים לא ציונים", הוא מאכלס בלבו החמים, תחת חסותו את בני הישיבות.

כאן, בבית הנודף פשטות של פעם, תמצא ניחוח ירושלמי אוטנטי. הצ'ולנט יהיה שרוף ומבושל, תפוחי-האדמה חומים עד לעייפה. ממש עונג שבת אמתי. אך לאחרונה עבר מבנה הצ'ולנט וצלם דמותו, מפנה דרסטי – אם פעם הוא היה מוגש בנפרד, השעועית, תפוחי האדמה והבשר, היום כל אלו בלולים זה בזה.

סעודתו של הרב קויפמן אורכת כשעה, ובמסגרתה מוסר המארח דברי תורה על הפרשה ומתבל אותם בענייני שעה אקטואליים.

יודעי-דבר שחים, כי פעם, בעיצומו של שולחן השבת ההמוני שערך, הבליחו בין הקהל סוכני שב"כ, בחזות חרדית, אך זה הדפם לבסוף.

אצל הרב קויפמן התנפצה זה מזמן התזה החילונית הרווחת, כי קנאות הנה שם נרדף לשנאה. הנה, בבית הזה שוררת חמימות שאין דוגמתה, דווקא כלפי בחורי-ישיבה שהשקפתם רחוקה כמזרח ממערב מזו של המארח הדגול.

ובעקבות מה הקים הרב קויפמן את המפעל הכביר הזה? זה אירע לפני 28 שנה, שנה אחרי נישואיו, אז הביט ברב מונדרר, שהחל את דרכו בתשי"ח כבר, ומכך ראה צורך לבסס גם הוא מפעל חסד כזה.

לפי עדויות ששלינו מהבית, הסיפור רחב-המימדים הזה החל רק לפני 25 שנה ברחוב הושע, מקום המגורים הקודם של הרב קויפמן. אך מיד אחר החתונה זה התחיל, במספר בודד של תלמידי בריסק, מיר ואחרים.

אביו של הרב קויפמן, רבי אברהם, תמיד הפטיר בפני בניו כי היה שש להכניס אורחים, אך אין ידו משגת, הבן-אבינו, שחים בפנינו הבנים בתום הסעודה כאן, ראה זאת כצוואה. גם חמיו של הרב קויפמן, הרב יעקב הרמן, נודע, אגב, כמכניס אורחים מופלג.

אגב, לרב קויפמן מחותן שאף הוא מכניס אורחים נודע, ופעם הפטיר הוא על כך כי "השדכן של הבנים היה אברהם אבינו", שכן שניהם מכניסי אורחים.

מקום: משפחת דושינסקי

כתובת: שכונת שמואל הנביא

מפעל הכנסת האורחים "דושינסקי", ממוקם אי-שם ברחוב שמעיה, צמוד לשכונת ארזי-הבירה. כאן, סעודת השבת יכולה להיות בלי מפקח עליון ובצורת "אקספרס". הלחמניות הטריות, ביחד עם דגי-הגפילטע, המונחים היישר באריזתם, מחכים לגואל. בחדר נוסף ניצב לו סיר הענקים שבו מבעבע לו הצ'ולנט המהביל, רווי השעועית.

המפעל הזה החל והתקומם לו על ידי הרבנית דושינסקי הי''ד, שנרצחה בפיגוע בקו 2 בשנת תשס"ג, אך מורשתה עדיין תוססת ופעילה. הרבנית דושינסקי הייתה כולה נתינה.

המיוחד אפוא בהכנסת אורחים ההמונית הזו, שזה בדיוק באותו סגנון ואורח שבו הכניס אברהם אבינו אורחים – הוא הציב וקומם אוהלים בצדי דרכים לטובתם של עוברי אורח, אך מעולם לא עמד על גביהם כגדול העומד על גביו. הוא נתן להם את תחושת ה"בבית" באופן טוטאלי. וכך גם בבית של הרבנית דושינסקי ע"ה – בן הישיבה יכנס, יגרוף לו מהצ'ולנט ולו העונג.

שם: מוסדות 'דור ודור'

כתובת: רחוב שמואל הנביא

"תדאגו לו, תדאגו לו", כך היה קורא רואה המזוזות, הרה"צ רבי משה בן טוב זצוק"ל למשמשיו, שעה שיהודי נכנס לאולם בית הכנסת 'דור ודור' בשעת סעודה שלישית. האורחים, מתברר, זוכים כאן לכבוד מלכים שמתבטא בייחוד ביחס אישי. תעיד גם העובדה, שבשעתו, כל יהודי יכול היה לשאת דברי תורה בפני הנוכחים.

הכנסת האורחים של מוסדות 'דור ודור' המתקיימת בשעת סעודה שלישית מדי שבת בשבתו, אינה נחה על שמריה. כיום, הפעילות ממשיכה בניצוחו של הבן, רבי לוי בן טוב.  

"אם נכנסת הנה", מתאר באוזנינו תלמיד ישיבת מיר שמתארח קבוע במקום, "תתקשה להאמין שמדובר בסעודה שלישית. שכן, התפריט שמקדם את האורחים הוא עשיר למדי: צ'ולנט בשרי, דגי מושט ואחרים חמים, ח"י סוגי סלטים ועוד, מקדמים את פניך". יצוין, כי שלוחה נוספת של המוסדות פועלת ברחוב פולנסקי הסמוך.

שם: משפחת מונדרר

כתובת: שכונת גאולה

'משפחת מונדרר', הבית הממוקם לא הרחק מרחוב יחזקאל בירושלים, מהווה את הכתובת מספר אחת להכנסות אורחים מדי שבת. היא למעשה החלוצה בתחום, שהכול מחקים אותה. המשפחה החלה לארח בשנת תשי"ח, כאמור, ומאז היא צומת העצבים של תעשיית הכנסת האורחים הירושלמית. "איימיציבלע" – המאכל היהודי הנוסטלגי, שכולל את התפריט הצנוע של ביצה קשה חתוכה ובצל הבלול בה, הוא מאכל הבכורה בבית, ושני סירי צ'ולנט גדולים שנמצאים בחדר צדדי מדיפים ריח שבתי עמוק.

מטבח של הכנסת אורחים במירון

מהמטבח של המשפחה מוגשות מנות אישיות, הכוללות מגוון סלטים וירקות, כל אחד יקבל שירות אישי כאילו הוא האורח היחיד כאן.

המיוחד אצלו, למען האמת, הנה דווקא העובדה כי הוא הבלעדי שפותח את שעריו בתום תפילת ה'נץ', ולא רק אחרי התפילה הרגילה.

אפרופו נוסטלגיה: כל ירושלמי זוכר את הניחוח המיוחד ששרר בביתו של איש החסד, הצדיק רבי יוסף דייטש זצ"ל (על שמו הוקם על ידי בנו רבי משה שליט"א, ארגון "חסדי יוסף"). בביתו, לפני רבות בשנים, הייתה מונחת "חבית" של צ'ולנט", כלשון יודעי-דבר שנכחו שם, ולעולם כמעט תכולתה של החבית לא נסתיימה לה. והיו שם גם חומדי-לצון, שהיו מחזירים רעה תחת טובה, אך רבי יוסף הצדיק העניק כל העת, כי זו הייתה דרכו.

שם: הרב זלוטניק

כתובת: שכונת מאה שערים

מי שרק נקלע באקראי ל"שול" של ברסלב, יכול לגלות לפתע, שמישהו מחפש ותר אחריו. קוראים לו: הרב בעריש זלוטניק. גופו שפוף-מה, אך רווי באמביציה בלתי-נגמרת. הוא יפנה אליך באצילות אופיינית ויבקש לדעת היכן אתה מתעתד לסעוד את סעודת השבת. אם תמאן, הוא יפציר בך.

רגע השיא במחיצת "הרב בעריש", בסלנג הרווח, הוא הרגע שבו הוא ירום ממקומו ובאמצע הפזמון של  השבת, בקטע של "ואתקפא חלשין" הוא משיא את כולם לפסגות של דבקות עילאית, כשהוא שב על הקטע הזה שוב ושוב, ללא הרף. הסעודה בבית אורכת כשלוש שעות, ואפופה כולה בחמימות ברסלבאית ובשיריה הענוגים.

שם: ר' בנציון אוירינג

כתובת: שכונת שומרי אמונים

ר' בנציון אוירינג, חסיד 'שומרי אמונים' ומתנדב זק"א, מוכר לכולנו בעיר מהתמונות הקשות והמדממות שבזירות הפיגועים שידעה (ויודעת, ליגוננו) ירושלים. התמונה שבה הוא נראה חובק בידיו תינוק מדמם בפיגוע שהתרחש בקו 2 בעיר, הפכה לתמונה היסטורית שלא תימחה זה עידן מספרי דברי הימים. אבל לא הכול יודעים, ואולי רק מעט יודעים, שאיש זק"א דנן הוא בכלל מכניס אורחים בלב ובנפש חפצה.

לבני ישיבות שמאחרים באופן חריג, תהיה כעיקרון ברירה אולטימטיבית: משפחת אוירינג בשכונת שומרי אמונים הסמוכה ונראית לכביש 1. בשעות הצהריים תחל סעודת השבת. לביתו יגיעו, וזאת יודגש, בעיקר בני ישיבות חסידים-אמריקאים. הסעודה אורכת באיטיות כמה שעות.

מלבד זאת, לא-רבים יודעים, אך רבי בנציון עושה במרפסת ביתו יין משומר ואוטנטי. היינו שם השבת. הצ'ולנט רווי בבשרונים, ערב לחיך השבתי. המתארחים הנם, כאמור, בעיקר חסידים-אמריקאים מהישיבה הסמוכה. ויש כאן גם פלוס גדול: אוויר הרים צלול שחודר לבית בשל מיקומו הרם של הבית. "אנחנו כבר 25 שנה בתחום", יסביר לנו המארח, הרב אוירינג. "אין כאן שום תורמים, והחובות מכסים למעלה-ראש, אבל אי אפשר להפסיק", מדגיש בעל-הבית הפתוח לכל.

שם: רבי עובדיה חבה

כתובת: מושב מירון

והיה ונקלעתם למירון בשישי, שעות ספורות טרם תפרוס השבת כנפיה על היקום, ותתורו אחר מקום להרוות נפשכם במשקה קל או בעוגייה פריכה, בדיוק בשביל זה יש את הכנסת האורחים של רבי עובדיה חבה (74).

היום, אין כבר מי שלא מכיר את השם המקומי 'הכנסת האורחים של עובדיה' במירון. תחת סככה אוורירית הסוככת על האורחים הרבים שצובאים על המקום, ישובים הם העולים לציונו של התנא האלוקי זיע"א ונהנים ממאכלים שבתיים ערבים לחיך. המערך הטכני כאן הוא מאולתר למדי; בלון גז זעיר, מים שיונקים מצינורות המחוברים לרכבים המקרטעים שמהווים מחסן זמני לתכולות השונות, ופלטות רחבות וגדולות שקולטות את סירי-הענק המהבילים.

התפריט שלו עשיר, לא יחסר בו מאומה; דגים מתובלים בכורכום, אורז עם קמצוצי גזר, עופות, שתייה צוננת לרוויה, אגסים, מנגו, אפרסקים אדמדמים, ואפילו קפה שחור, לטובת הבאים המותשים מן הדרך. "כשהיה חופש, הכנתי לילדים חביתות והגשתי להם מעדנים מדי יום", מספר מנהל הכנסת אורחים 'סעדני ואיוושעה' ל"יום ליום", תוך שהוא פורק ארגזים ארגזים של פירות עסיסיים, שאותם נייד היישר ממחסנו המצוי בטבורו של מושב מירון.

אין אנשים רבים שמאכילים את באי הדרך בשעות אלו, של פניא דמעלי שבתא. הטיימינג של חבה אפוא הוא מושלם. הכנסות האורחים השונות הסמוכות לציון שובתות, ורק חבה עובד ויגע באופן מעורר השתאות.

 וכאמור, היתרון הכביר שיש כאן, הוא התפריט העשיר והרבגוני. דבר לא יחסר.

"יש לעובדיה לב רחב מאוד. אין הרבה כאלו", מעיד חיים (31) תושב הצפון שמסייע לחבה בפעילות כשבבת-חיוך נסוכה על פניו. "הוא עושה זאת במסירות נפש, 24 שעות על השעון. כל פעם אנשים אחרים עוזרים לו".

רבי עובדיה חבה באוהל הכנסת האורחים

"הבעיה שהכניסו פה אנשים מיותרים בשלטון", אומר חיים, כשבבת החיוך לבטח מסתלקת מפניו. "זה שורש הבעיה. למה גורמים וולונטריים אחרים של הכנסות אורחים שפועלים לא חוקית לא מסלקים?" הוא מאשים.

אז איך בעצם הכול מתחיל? זה קורה לפני 13 שנה, אז לוקה חבה במחלה הקשה מנשוא, רח"ל, שמעפילה עד למוח. ד"ר וקסלר מבית החולים 'הדסה עין כרם', שטיפל בו, חרץ את אחריתו: 'יש לך ימים ספורים לחיות', הודיע לו בצער. חבה לא נואש. הוא פנה לציונו של הרשב"י זיע"א ושפך את צקון-לחשו המיוסר. בתוך הדברים הוא נדר, שאם ייוושע וימצא מזור למחלתו, הריהו מבטיח להיות עזר לתנא האלוקי ולהקדיש את חייו על מנת להכניס את האורחים העולים מירונה, לרבבותיהם. וחבה, כולם יודעים, חי ונושם, בועט ותוסס עשייה עד הרגע הזה.

סיפור פלאי זה, מהווה, לדבריו של חבה את סיפור הישועה הגדול ביותר, וממילא אין לו צורך להכביר בסיפורי ישועה לא מעטים שקרו לתורמים שתרמו לו. "לך ל'הדסה עין כרם', הוא אומר לנו השבוע, "ופנה לד"ר וקסלר, ותשאל אותו: אתה מכיר יהודי בשם עובדיה? הוא יאמר לך כן. הוא אמר לי בזמנו: אם אתה חי זה רק בגלל שהריבונו של עולם נותן לך את החיים. אין ברירה אחרת".

"יש לנו משאיות של ישועות שאינן לפי הטבע כלל", מדגיש חבה בז'רגון שלו. "אספר לך רק אחת מהן – מיני רבות. לפני כשנתיים, הגיע לכאן אדם עם רעייתו, הנישאת בכיסא גלגלים, עקב חיידק שפשה ברגלה. האיש ביקש שאייעץ לרעייתו איך לצאת מזה. הצעתי לו שיתרום לנו מדי חודש, כמה שיוכל ויחפוץ, וודאי יראה ישועה. הוא תרם כל ראשית שנה על כלל החודשים, ולא להאמין, אף שהרופאים קבעו ברורות, כי זהו שיתוק לכל החיים, היא קמה וגם ניצבה על רגליה".

עד היום הספיק מעון הכנסת האורחים של עובדיה לאכלס רבבות, וליתר דיוק: מאות אלפים, אבל מנהל המפעל הגדול הזה, דווקא מצטנע ומדבר על מספרים קטנים בהרבה: "תכפיל 365 יום כפול עשרה בני אדם, במסגרת של שלוש עשרה שנה, וגלה כמה אנשים עברו כאן ברבות השנים". זה לא יוצא הרבה, אבל לפי כל בדיקה שערכנו מתברר כי מדובר במאות ליום, וממילא השקלול הנזכר איננו רלוונטי.

וכמו תמיד, גורמי חוק אטומי ואבירי-לב, לא חיבבו, בלשון המעטה, את מפעלו של האיש. המיקום של ה'הכנסת אורחים' של חבה נד וזע ממקום למקום. די אם נציין שלפני כשנה ראינו את חבה ואוהלו בכניסה למושב מירון. מלבד זאת, ביום שני כ"ב חשוון תשע"ב מפעלו היה ממוקם בסמוך למפעל 'שזיפרון' שבמעלה הישוב, עד שאף משם פונה, לטענת גורמים שונים, בהוראת גורמי תיירות שונים, שהוריקו בדרך לניקוי וצחצוח ציון הרשב"י גם כמה מבנים בלתי חוקיים, ובכללם את של חבה. סדום, כבר אמרנו?

בימי חול, נראה עובדיה עושה כמה 'נגלות' של הלוך ושוב מהמחסן. הוא יגע ומיוזע ועדיין לא נלאה. השמש הקופחת אינה מצליחה להנמיך את האמביציה של האיש. אין לו אפילו פנאי  לשבת אתנו לשיחה קלה. לאו איש דברים הוא – איש עשייה הוא.

את המלאכה הוא עושה בעצמו, בחינת "מצווה בו יותר מבשלוחו" (קידושין מא, א). אז נכון שיש אנשים שיסייעו לו מעט לכסות השולחנות במפת ניילון לבנה קלילה, אבל רוחו החיה מנווטת את העסק כל העת. "אני יכול להביא אנשים שיסייעו לי בקביעות", הוא מבהיר, "אבל אין לי משכורות לתת להם. פעם הייתי עוד הולך לבורסת היהלומים ברמת-גן והייתי מתרים אנשים לכך. שונה מפעלי ממפעלי הכנסות האורחים שיש באזור המעניקים לעובדיהם משכורת נאותה".

ואם שאלתם, מה מצבו הכלכלי העדכני של האיש, אז גם לכך קיבלנו תשובה באורח אקראי למדי. "אני חייב סך של 38,000 ₪ למכולת של מירון", מפטיר חבה כלאחר-יד בעיצומה של הפעילות. 

אולם למרות התמונה הקודרת, מתברר כי כמו תמיד, גם כאן ישועת ה' כהרף עין. ההיענות הציבורית לתרומות אליו, תמיד בוא תבוא. מדי עת מגיעים בעלי-ממון ותוחבים שטרות אדומים בכיסו של חבה. ולר' יהודה רוזובסקי, איש צפת, יש עוד כמה סיפורים מפתיעים סביב נושא התרומות:

"לפני יומיים הגיע מישהו עתיר-ממון לכאן, לאוהל הכנסת האורחים, הביא לו את כרטיס האשראי שלו ופקד עליו; 'תגהץ עד שזה לא יעבור', וכך הווה באמת. יש שמועה רווחת במירון וגלילותיה כי פעם פילנתרופ שהצפין מירונה נתן לו לגהץ מכרטיס האשראי האישי שלו  30,000 באחת. תמיד אנחנו זוכרים אותו רוכש מוצרים במכולת מירון בסטוקים. הוא מגיע לעתים קרובות למכולת של מירון ו'מנקה' ברכישתו מקררים, על תכולותיהם החלביות ואף הבשריות", מספר רוזובסקי.

לדידו של איש צפת, חבה הוא דמות צבעונית ביותר במירון הגלילית. לדידי, ההיבט הוא שונה: חבה הוא דמות מרגשת.

ולא רק לאדם דואג חבה, כי אם גם לחי אשר על פני הארץ. בשעת הצהריים של שישי, שבהן כאמור תהינו על קנקנו של האיש ומפעלו, גילינו גם כמה ערבים גליליים יושבים באוהל הכנסת האורחים ומצפים לדבר-מה. לשאלתנו השיבו, כי הם זקוקים לשאריות הלחם והפת שהותיר ההמון שסעד בהכנסת האורחים של חבה, למאכל עבור העיזים שלהם. עוד רגע קט הוא אכן יגיש להם זאת בחביבות.

סיפורו של חבה הוא סיפור פלאי, אבל החיבה שרוחש חבה לרבבות הפוקדים את ציונו של התנא האלוקי זיע"א אינה מותירה מקום לספק: גדול הוא האיש וגדולים הם מעשיו. סוכת 'הכנסת האורחים' שלו היא סוכת רחמים שחילצה אותו לחיים ולשלום.

שם: הכנסת אורחים 'ברדיטשוב'

כתובת: רחוב האר"י

אמרו בצפת: מי שלא ראה קבלת שבת ב'ברדיטשוב' שברחוב האר"י בעיר העתיקה, לא ראה קבלת שבת מימיו.

החושך יכסה את המקום, הקטן יחסית, אולם דווקא נרות השבת הלא-מועטים המרצדים, יחד עם השירה בנוסח ה'יהודה גרינאית', משרים אווירה מלאכית משהו. אווירה מרטיטה של 'נועם הנשמות ועדן הרוחות, להתעדן באהבתך וביראתך' מורגשת כאן היטב. אווירה של קרבת אלוקים והתרפקות בבורא. הייפלא בעיניכם אפוא שמעידים בפנינו כי יש כמה רצוצי-נפש שהציצו הנה ונפגעו – עד שהחליטו לבסוף לשמור שבת כהלכתה. קשה מאוד להישאר אביר-לב לנוכח השירה העורגת של 'ושמרו בני ישראל את השבת' בניגון 'ממקומך' המפורסם.

ברוכים הבאים לבית הכנסת 'ברדיטשוב'.

עם תום התפילה המשולהבת, ייגשו האורחים, בני ישיבות מהמרכז בדרך-כלל אך לאו-דווקא, לסעודת שבת חמימה. "מתארחים כאן בליל שבת קודש, בדרך-כלל 50 עד 100 איש", מספר הרב הערשי טייטלבוים – המנצח על מלאכת הקודש. "בסעודת שבת בבוקר זה כבר נע על סביבות 150 אורחים. ואילו בסעודה שלישית, הסעודה צנועה יותר". סירים גדולים מחכים לאורחים במטבח הצמוד. האוכל מועבר באמצעות חלון קטן שפערו בקיר.

שלט הכנסת האורחים בחזית בית הכנסת ברדיטשוב בצפת

ומי ומי האורחים? השאלה הזו, כך מתברר, מצליחה לרגש עד דמעות את המארח החם כתבשיל השבתי. "יושבים אצלנו אשכנזים, ספרדים, חסידים, בעלי תשובה, גרי-צדק, נכדי אדמו"רים", הוא מפרט. "יש במקום אווירה של אחדות. לראות כולם בשולחן אחד, כילדים ליד שולחן אבא, זה מרגש אותי כל שבוע מחדש, ונותן לי את הכוח להמשיך הלאה".

התפריט כאן עשיר. הסלטים מפרי-ידיהם של אנשי המטבח.

"הכול התחיל לפני כשנתיים", הוא מספר על ימי הבראשית. "מכניס האורחים, רבי חיים מן זצ"ל, מיקירי חסידי ברסלב בצפת, הלך לבית עולמו, ובד-בבד גם הרב בן דוד, מארח נוסף בעירנו, נקלע לצרה ולא התאפשר לו להמשיך במנהגו, ועתה נוצר מצב שלבחורי הישיבות שעלו צפתה לא היה היכן לסעוד את לבם בשבתות. אם בשנה שקדמה לכך הייתי עורך 'הכנסת אורחים' לפרקים, הרי שהפעם החלטתי שאין מנוס מלהפוך זאת למפעל עקבי וקבוע. שכן, לבחורים לא היה פשוט היכן לאכול בשבת".

ואם הוזכר שמו של רבי חיים מן זצ"ל, קשה לפסוח על דמותו של מכניס האורחים האגדי שהפך ברבות היום לחלק אינטגראלי מנופה של צפת הישיבתית. רבי חיים, מאצילי בני ישראל היה. בסלונו הנעים שבטבורה של קריית ברסלב בעיר המקובלים, היה מארח עשרות בני ישיבות שעלו צפתה כדי לנשום אוויר פסגות. מלבד התבשילים הריחניים, הרבה  RC היה שם לאורחים.

הרב חיים מן מצפת

הוא היה משוטט בין השולחנות ודואג לצרכי האורחים שעלו צפתה וידעו שהכתובת הטבעית שלהם היא הבית בקרית ברסלב. בעזרת השלווה האופיינית שלו וחיוכו מלא הנועם הצליח לכבוש את לבם של בני הישיבות שחיפשו שבת חמימה ובלתי-שגרתית בימים סגריריים של צפת. לימים כינוהו 'אברהם אבינו של צפת'. הוא הלך לבית עולמו לאחר שלקה בלבו עם שובו בערב יום ראשון ד' בתשרי תשע"ד מציונו של רבו, רבי נחמן מברסלב זיע"א שבאומן.

נשוב למנהל מפעל הכנסת האורחים בבית הכנסת 'ברדיטשוב'.

- מי מממן את מפעל-האדירים הזה? שאלנוהו.

 "כל מיני יהודים טובים", משיב בעל המפעל הקדוש בטון שלו ורגוע (צפתי – איך לא). "כל הזמן הקב"ה שולח תורמים. הנה, תראה, רק לאחרונה שלח לנו הקב"ה יהודי שתורם את הסעודות בעילום-שם. נוסף לכך, אני חייב לציין שמדי שישי אני רץ למאפיית 'אריאל' כדי לקחת מהם את החלות ומיני-המאפה שנותרו. זהו גם המקום להודות להם על כך".

שלט ענק, מרשים ומרהיב שנתלה בחוץ, מזמין את כולם להיכנס פנימה. "הכנסת אורחים צפת ת"ו", נכתב עליו. ומיד אחר כך מודגש: "לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו".

"אנחנו רואים סייעתא דשמיא מופלאה", אומר לי טייטלבוים בלהט-משהו. "הנה, רק בהושענא רבה הגיע אלינו יהודי קשה-יום והוא תינה את צערו שאין לו בשר להשביע את נפשו. הסברתי לו כי הבשר יהיה מוכן רק כשעה לאחר מכן וכי קצרה ידי מלהושיע. אלא שלא ארכו דקות אחדות ויהודי טוב נכנס בשערי בית הכנסת ובידיו שתי צלחות עמוסות בשר עגל. אוכל לספר לך עוד, שלפני שבועות מספר נקלע לבית המדרש שעות ספרות טרם השבת יהודי טוב שמירק את בית המדרש כאשר לא היה לנו פנאי לכך בשל לחץ הבישולים. אינספור סיפורים", אומר לנו טייטלבוים, "יעידו על כך".

ולא רק בבית הכנסת העתיק 'ברדיטשוב'. מדי שבת יארח טייטלבוים בין חמישה לשבעה אורחים בשולחן סעודת השבת בביתו שלו – אותם הוא יצוד ברחובות העיר העתיקה עם תום התפילה. "אני לא יכול ללכת הביתה לעשות סעודות שבת אם אני יודע שיש כאלו שאין להם היכן לסעוד אותן", הוא אומר בפשטות.

שם: משפחת גרנות

כתובת: קריית ארבע, חברון

בקרית ארבע היא חברון – עירו של אברהם אבינו, מסתמן, יש אנשים שמבקשים להמשיך את המורשת ולהקים אוהלים להכנסת אורחים. אולי אוהל כמו שאוהל נראה אין, אבל לב רחב יש גם יש.

השעה כעת שעת בוקר, ערב שבת קודש פרשת לך לך. כאן, בבית משפחת גרנות, עסוקים בהכנות קדחתניות לקראת הקידוש המיוחד שייערך השבת לציון נס הצלתו של מאיר – גר הצדק שנפצע אנושות בפיגוע דקירה שאירע ליד השער המערבי של חברון לפני שבועות אחדים, המתגורר במשפחת גרנות.

ברוכים הבאים להכנסת האורחים האישית שבביתו של ר' אהרון גרנות – סגן עורך עיתון 'משפחה'. בתפריט הביתי, על שלל מטעמיו הערבים, ניתן להוסיף גם עוגות ייחודיות מפרי מאפה בעלת הבית. הבית מצליח להכיל שלושה אורחים בלבד, והדבר מותנה בהזמנה מראש בראשית השבוע.

האורחים יודעים את הכתובת המרתקת שאליה הם מגיעים. הם יודעים שההתארחות בביתו של העיתונאי ההרפתקן מקרית-ארבע מהווה אטרקציה של ממש. "מזדמן להם לפגוש אותי בנעלי בית", אומר לי גרנות בחיוך. "במקום האישי שלי".  

גרנות (צילום: אלי קובין)

- ממתי הסיפור מתחיל? באיזה יום משפחת גרנות הופכת לבית הכנסת אורחים לכל דכפין?

גרנות מהרהר שניות אחדות, מרענן את זיכרונו ומשיב: "לפני כעשור שיגרתי את בני המיוחד לקייטנה של 'עזר מציון'. כהוקרה למדריכיו הזמנתי אותם להתארח אצלנו בשבת. זה היה מוצלח כל-כך עד שזה גרר גם את חבריהם, וכן הלאה והלאה, בחינת 'חבר מביא חבר', עד שהיום כל בחור ישיבה מכיר את הכתובת שלנו".

אין ספק, שלא כל משפחה מסוגלת להפוך את ביתה ל'מיני בית הכנסת אורחים'. אבל אצל גרנות, החסד והאמפתיה, שמאחוריהם לב גדול-גדול, טבועים בדם-הנפש. יודעי-דבר מספרים, כי במשך שנים ארוכות גידל בחיק משפחתו ילד מאומץ עד שזכה להובילו לחופה. נוסף לכך, כיום הוא מארח בביתו את מאיר, גר צדק יוצא חבר-העמים, שכאמור השבת יציינו בקידושא רבה את נס הצלתו הרפואית לאחרי פיגוע הדקירה שחווה לפני שבועות אחדים.    

- חברון וספיחיה, בייחוד, אנחנו שואלים את גרנות, סובלות לאחרונה מפיגועי דקירות שבים ונשנים. המצב הביטחוני הרעוע הזה משליך גם על האורחים? אתם רואים דלדול בכמות הבקשות להתארח בימים אלו?

"האמת היא שאני מופתע מכך, אבל התשובה היא לגמרי שלילית. אנחנו רואים בקשות לאירוח גם בתקופה זו. לדעתי, אם אתה שואל אותי, הדבר נובע מהעובדה שמדובר בדרך-כלל בבחורים צעירים, בהם חובבי אקשן. המצב הזה, מבחינתם, דווקא מזמין אירוח יותר מבכל שבת אחרת".  

- האוכלוסייה המתארחת בביתך היא בדרך-כלל של בני ישיבות. נכון?

"אפשר לומר כך. למען האמת, אני לא זוכר מתי האורחים שלי לא היו בחורי ישיבות".

"כל-כך מובנה אצלנו מערך ה'הכנסת אורחים'", אומר איש-שיחנו בהתלהבות ניכרת, "עד שכאשר אינם, קשה לנו לעכל את זה. האורחים הם חלק מנוף הבית".

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com