הורים וילדים
רציתי לגו, קיבלתי ספר: כשהילד פשוט לא רוצה לקרוא
ילדים רבים לא אוהבים לקרוא ספרים. לעתים זה נובע מחוסר מודעות – חוסר מועדות אישי שלהם, או חוסר מודעות משפחתי. עלינו, כהורים, להביא אל הילדים את הקסם שבעולם הספרים, בדיוק כשם שאנו מביאים לידיעתם את טעמם המתוק של פירות העונה
- רותי אשר / יום ליום
- פורסם כ"ז חשון התשע"ו
הספר היה עטוף בנייר כה ססגוני, מתנת יום הולדת עשירית. הם קיוו שהפעם ימצא חן בעיניו, ואולי זו תהיה ההצצה הראשונה לעולם קסום של קריאה. אבל גם הפעם דחה מוטי באדיבות את המתנה, והעדיף תחתיה משחק בכדור.
למה? למה הוא לא רוצה לקרוא?
הקריאה מפתחת את המוח, פותחת את הלב, מרחיבה את הדעת, מעשירה את הרגש. הקריאה היא תוסף התזונה הרוחני שיכול לתת כל כך הרבה. למה הוא דוחה אותה בשתי ידיים?
ספר טוב יכול לתת לילד הרבה. הוא מעשיר את עולמו הפנימי ופותח בו דלתות להיכלות חדשים. ספר טוב מזמן לילד אפשרויות לגלות מחוזות נוספים, ולהיחשף לרגשות ותובנות מעבר לעולם היום יום המצומצם שלו.
הוריו של מוטי ידעו זאת, וראו איך ילדים בני גילו יושבים וקוראים. ראו, ונפשם יצאה. ראו, ורצו כל כך בשביל ילדם שלהם – גם. אבל מוטי הוא זה שהתעלם. כל הצעות הקריאה נדחו על הסף. מוטי לא התעניין בהם.
ילדים שאינם אוהבים לקרוא אינם נדירים. הסיבות שונות מילד לילד, וגם אופן התגובה המומלץ בהתאם לכך. מפאת חשיבות הנושא ואפשרויות התגובה השונות, נקדיש לכך את הטור הנוכחי, מתוך המלצה כנה לכל הורה להתבונן במצבו של הילד ולראות איזו מבין הסיטואציות היא המתאימה לו ביותר.
רותי למשל קלטה את הקריאה בגיל מאוחר יחסית. רק בסוף כיתה ג' היא קראה טקסטים באופן שאפשר לה להתמודד עם קצב הלמידה בכיתה. רותי היא ילדה חכמה ואת הפער הלימודי השלימה יפה. אבל הקריאה? אינה שוטפת וחלקה במאת האחוזים. זו קריאה שורדת, מפלסת לה דרך, נתמכת בניחושים, ומשובצת בטעויות קטנות ותדירות. רותי מתביישת להיות חזנית בתפילה, היא מודעת לטעויות הקטנות שהשתרשו לה במשך הזמן שבו התפללה בעצם בעל פה. היא גם חוששת להגות בקול מילים קשות מדי ומורכבות. כשהיא קוראת טקסט חדש היא נרתעת. מילים לועזיות לטיניות או מילים ארוכות מדי היא תמיד משתדלת להבליע, ולכן הקריאה היא מקום של חוסר ביטחון בשבילה. מכיוון שהיא לא מדייקת בקריאה, ולא קוראת בשטף ספונטני אין לה חווית קריאה מספיק חיובית. גם הזיכרונות הקשורים בקריאה אינם נעימים ובטוחים. מסיבה זו היא מעדיפה להשאיר את הקריאה רק למקומות שבהם אין לה כל ברירה. איפה שלא חייבים – לא קוראים. הוריה של רותי ראו אותה גדלה ומתקדמת. רותי כבר כמעט נערה, ובגיל שבו אחיה ואחיותיה כבר גמרו חצי ספריה – היא לא קוראת שום דבר בלתי מחויב בזמנה הפנוי. הם השקיעו בעניין, והחליטו לרתום אותה בדרך עקיפה. הכריזו לה על מבצע פרטי (את אחיה לא שיתפו במבצע, כי הם היו זקוקים למבצע הפוך בדיוק, עקב קריאתם המרובה וחסרת המעצורים). הם הבטיחו לה פרס עבור כל שלושה ספרים שתקרא. המליצו לה על ספרים קלים ועודדו אותה לקרוא גם ספרי קומיקס מצוירים. סוף מעשה במחשבה תחילה, הוריה של רותי שמחו לגלות כי הילדה אכן קוראת יותר, אמנם לא בכמות ובקצב של אחיה, אבל טעמה וראתה כי טוב, וגם הקריאה נוספה לרשימת התחביבים. זה ארך זמן, אבל התהליך הלך והתממש מול עיניהם של הוריה. גם הקריאה של רותי הפכה להיות מיומנת יותר.
רותי מהווה דוגמא קלאסית לילדה עם קושי חולף בקריאה, קושי שנותן את אותותיו גם בקריאת רשות מאוחרת יותר, ודרבון מסוים יכול בהחלט לסייע. התועלת שבדרבון הקריאה ניכרת גם בתחום הקריאה החופשית, אך באופן מיידי ניכרת גם כן בקריאת החובה שבמסגרת הלימודים, כך שהתועלת כפולה ומכופלת.
ילדים רבים אינם קוראים ספרים מחוסר מודעות. לעיתים זה חוסר מודעות פרטי, ולעתים לא רחוקות זה גם חוסר מודעות משפחתי. חשוב מאוד להביא לתודעתם של הילדים שעולם הספרים הוא מרתק. בדיוק כשם שאנו מביאים לידיעתם את טעמם המתוק של פירות העונה, שכן אם לא יטעמו – יחשבו שרק חטיפים הם טעימים ומתוקים. כהורים תפקידנו להטעימם גם בטעמים של תרבות וחכמה יהודית חיובית מבוקרת, לא רק בעולם קולינארי של אוכל.
עדנה בעצמה מעולם לא אהבה לקרוא, אבל תמיד חלמה שילדיה יהיו אינטליגנטיים יותר ממנה. הורים רבים מאחלים לעצמם שהילדים יגיעו רחוק יותר מהם. הורים רבים שואפים לראות את ילדיהם מצליחים יותר מהם. אדרבא, אין אדם מקנא בבנו ובתלמידו. לכן חשוב היה לעדנה שילדיה יקראו ספרים. בהמלצת המורה היא פשוט הקריאה להם ספרים לפני השינה, אבל היא תמיד הקריאה להם רק חצי מן הסיפור. "תקריאי להם עד נקודת המתח", יעצה המורה, "עד נקודה משמעותית בעלילה. הילדים יישארו סקרנים ויבינו שהתשובה נמצאת בספר. הם ידעו שהמקור לעניין נמצא בין הדפים, ומכיוון שהם ירצו לדעת, הם פשוט יחפשו בעצמם את ההמשך". ילדיה של עדנה אכן נענו לאתגר וכך קרה שבשעות הלילה (ממילא כבר אין חברים ואופנים), כאשר אמא סיימה להקריא, הם היו מתחרים ביניהם על הספר, מי ימשיך לקרוא. עולם הקריאה נגלה לעיניהם קסום ומלא עניין. הם התחילו פשוט לקרוא.
המודעות יכולה להתעורר על ידי הורים וגם על ידי מורים. שמעתי ממורה יצירתית שמשלבת בשיעוריה הרבה אמירות המתבססות על העיתון השבועי. "קראתי במדור הזה והזה... ודאי קראתם גם אתם", כך היא מדגישה לילדים את חשיבות הקריאה וגם נותנת במה לאלו שמתמצאים. הילדים קולטים זאת ומשתדלים להגיע לשיעור עם קצת ידע, שהרי הכתוב בעיתון מדובר בכיתה. כאן המקום להדגיש שהכוונה רק לעיתון מבוקר ומקובל מבחינה חינוכית. רק עיתונות מפוקחת ראוי שתקבל את הבמה, וכך מועבר גם מסר חינוכי חשוב ונוסף לילדים.
כמו בכל תחום יש לכל ילד העדפות משלו. יש ילדים שזקוקים לפרוק מרץ רב, ולכן הם לא יוותרו על שעת רכיבה באופניים בעד קריאת ספרים. ילדים אלו אכן זקוקים לכך, ולא כדאי להחליף בין השניים. לעומת זאת, גם התעמלות מוחית היא חשובה, וגם העשרת הנפש. מסיבה זו כדאי מאוד להקדיש שעה מסוימת שלא על חשבון משחקי החצר, גם לקריאה. כהורים תוכלו לקבוע שעות מסוימות שבהן לא מזמינים חברים ולא יורדים למטה. כך תיווצר לה שעה מתאימה לקריאת ספרים. זו יכולה להיות שעת ערב, או ליל שבת לילדות. "אצלנו לא יורדים למטה לפני ארבע" או "אצלנו בשבע כולם בבית". כך נרתמו שעות הפנאי לעיסוקים נוספים ולא רק לפעילות מוטורית חשובה. יש עוד דברים חשובים.
על מנת לעורר את המוטיבציה, אפשר לערוך בבית שיחה ערה בנושא ספרים. להתלבט יחד איזה ספר לשאול או לקנות, לשתף זה את זה בחוויות שנקראו בספרים, ואפילו בעת הצורך לתגמל בפרסים קטנים. רחל שהרבני, אם לשישה ילדים, הבטיחה לילד שיקרא הכי הרבה ספרים בחורף – זיכוי בחנות ספרים. כך יצרו בבית אווירה תחרותית חיובית, ממש מזכיר את הנאמר 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.
כמו כל הדברים הטובים בעולם, גם דבר זה חייב להיות בגבול ובמידה. יש ילדים שסובלים מבעיה הפוכה. הוריהם של הילדים שקוראים יותר מדי מקנאים לפעמים בילדים האלו, המעשיים, הנמרצים, המעורבים בעולם החי והתוסס של המציאות ואינם נשאבים למחוזות הדמיון על ידי כל ספר מזדמן. אלו וגם אלו שואפים לאיזון המושלם, כמו בכל עניין שהוא. קריאת ספרים צריכה בקרה בכמות וגם באיכות. חובה להחדיר בכל בית את העקרונות בקריאה מבוקרת. ספר חייב להיות מאושר ומומלץ בהתאם לגיל ולסגנון. לא כל ספר מתאים לכל בית, לא כל ספר מתאים לכל ילד. היזהרו מאוד משליחת ילדים לספריות שבהן אין בקרה אחראית על סגנונם של הספרים והתאמתם לגיל היעד. כהורים אל תסמכו בעיניים עצומות על צוות הספרנים בספריה, אלא עקבו מקרוב אחר חומר הקריאה ששותה ילדכם בצמא. לא פחות ממה שהוא מכניס לפה כמזון לגוף, השגיחו בשבע עיניים אחר המזון הזה שהוא מכניס לנשמה.