לחיות בעולם מאושר - חלק א'

היכן החיים המאושרים? שואלים אנחנו - ואין משיב לנו!

רק בת-קולם של באי-עולם תעננו: החיים המאושרים - אינם!

ונשאל, אם כן, מה זה עשה ה' יתברך, שברא עולם גדול שבו כולם סובלים? אולם! זהו דבר שלא ניתן להיות, בשום אופן! שהרי כתוב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים, פט, ג)! אזי שוב נשאל – אם כך, היכן הוא מקום האושר, שה' הטוב והמטיב ומקור הטובה, הכין לבאי העולם? שכן ברור הוא, שמחד גיסא העולם מלא סבל, אך מאידך גיסא מובן שקיימות דרכים למנוע את האסון הנורא הזה שאירע לעולם ולברואיו ולהגיע אל האושר הנכסף. ואומנם, כדי לענות על שאלה קיומית זו, צריכים אנו להקדים התבוננות במעמקי הנפש. ולא באופן שטחי הַמֻנָּע בדרך כלל מחושינו ורצוננו. ונביא לכך דוגמה.

חתול עומד מול כוס חלב ומשתוקק לגמוע ממנו להנאתו. אך, ליד כוס החלב עומד אדם ומקל בידו. מה יעשה החתול? בינתיים הוא עומד ולא זז! לא קדימה לכיוון החלב, ולא אחורה מפחד האדם ומקלו. האם נאמר שהחתול פילוסוף? דהיינו, שהוא מביא לפני עיניו ושכלו החתוליים את שתי הברירות העומדות לפניו: הברירה האחת ליהנות מגמיעת החלב תוך כדי הסבל והייסורים ממכת המקל ההגונה שיקבל, או הברירה האחרת - לוותר על החלב, מפני שלא רוצה הוא להתייסר בעבור הנאתו הרגעית. אכן דילמה קשה לחתול, אולם התשובה היא: לא! החתול אינו פילוסוף. הוא רק חתול.

אלא, שפועלים בו שני כוחות טבעיים שברא בו הבורא יתברך: כוח התאווה הדוחף אותו אל החלב וכוח הפחד שדוחף אותו לברוח ממקום הסכנה. לכן הוא עומד! אך, אם כוח אחד יתגבר על הכוח השני, החתול ינוע לפי הכוח החזק יותר, שידחוף אותו לפעולה. דהיינו, החתול פועל אך ורק על פי דחפיו הטבעיים.

להבדיל, אנו בני האדם, בעלי הבחירה החופשית, מפעילים שיקול דעת באיזה אופן לפעול, על פי הפעלת שכלנו. ביסוד הדברים, ורק כפתיחה למערכת נפלאה זו, שתביא אושר לכל אחד, מונחת התשובה לשאלה שפתחנו בה - כי הסיבה להיעדר חיי האושר בעולם הזה, מפורש בדברי חכמינו. אומרת המשנה במסכת "אבות": "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אבות, ד, כא). דהיינו, הקב"ה ברא עולם מאושר. אלא, שאנו במו ידינו, גרשנו עצמנו מהעולם המאושר, ונכנסנו "מרצוננו החופשי" אל תוכו ועומקו של עולם הסבל והייסורים, כאשר השלטנו על לוח ליבנו את שלושת הכוחות המזיקים הללו, שחכמינו ז"ל וחכמי המוסר מכנים אותם "המידות הרעות" או "המידות המקולקלות": הקנאה, התאווה ורדיפת הכבוד.

האושר בעולם של הקב"ה אפשרי רק כאשר האדם יגרש מליבו את המידות המקולקלות - הקנאה, התאווה ורדיפת הכבוד, שהן, הן - המכשלות הגדולות לאושר המיוחל.

שלושת הכוחות הללו השוכנים בליבות בני האדם, הם הגורמים לפעולות ולמעשים המונעים מתוך דחף פנימי, ללא יכולת השלטת השכל. הם אלה שגורמים לסערות הנפשיות, למתחים הפנימיים והחיצוניים, למריבות ולמחלוקות, התחרות המתישה, העצבות והעצבנות, הקשיים בתפקוד היומיומי, ערפול המחשבה, ההחלטות והפעולות הפזיזות. ועוד, שכל אלה אף פוגעים בבריאות הגוף והנפש, ובחוסנו הבריא של האדם. וכמו שאומרת המשנה: "מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".

המועקות הנגרמות מהמפריעים הללו מבטלים, בסופו של דבר, את השלווה, ההנאות והאושר אותם חשב האדם שהשיג.  למה הדבר דומה?

אדם מתבונן בנהר זורם ורואה הוא, שמנוחה שפוכה על פניו. הנהר זורם בנחת, מימיו צלולים, יש לו כוח לשאת אוניות גדולות וכבדות, ומביא הוא ברכה רבה לכל השוכנים בסביבותיו. אולם, ברגע שיניחו מחסומים במהלך מרוצתו, אזי יעלה הנהר על גדותיו, יפרוץ כל גדר, ישטוף עיירות ואת כל הנקרה בדרכו, יהפוך אוניות, וכל טבעו המיטיב יהפוך לקללה - כל כולו "אסון טבע"! זהו המשל. ומכאן לנמשל.

כל עוד האדם משליט את שכלו על ליבו, יכול הוא לסלק את כוחות המידות המקולקלות - הקנאה, התאווה ורדיפת הכבוד השוכנות בליבו. הוא חי בנחת, הלב דוחף את מרוצת הדם באופן תקין, האדם שקט ושליו, הוא בעל כוחות חיוביים, טובים ומיטיבים. אך כאשר הוא מניח "מחסומים" - הקנאה, התאווה ורדיפת הכבוד בליבו, פורץ הדם והאדם כל גדר. לא נרחיב בדוגמאות, מפני שלדאבוננו, כל אחד מאתנו יכול להביא רבות מהן.

עולם מלא סבל! ואם כך, נחזור בזה לשאלה שבפתיחת הדברים - איה הוא עולם האושר? היכן הוא גן העדן? האם הם אפשריים לנו?

דעו לכם, רעיי, האושר נמצא קרוב מאוד, והמפתח לגן העדן מושט לנו -

"וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית, ב, טו)!

ניקח נא מפתח זה לפתוח בו את שערי גן העדן לחיים מאושרים. אין לנו אלא להיכנס אל הגן - "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", בתפילה לבורא עולם שנעשה ונצליח!

הרב גדעון שחר שליט"א הוא ר"מ בישיבת "נתיבות עולם" לבעלי תשובה, בני ברק