סיפור לשבת: היתום שגדל בביתו של הרבי

בית כנסת חדש עמדה קהילת אוסטרהא לבנות בשטחה, והכל המתינו לרב העיר – הגאון רבי שמואל אליעזר איידלס, המהרש"א (יום פטירתו ה' כסלו) – שיבוא לכבדם בהנחת אבן הפינה.

"חושבני שעלינו למכור את הנחת אבן הפינה לכל המרבה במחיר", יעץ אחד מראשי הקהל, וכולם הסכימו איתו. ההכנסות כמובן, קודש לבנייה. החלו עשירי הקהל מתחרים במחירים וכל אחד נוקב בסכום אשר רוצה הוא ליתן למען בית ה', ואז נשמעה קריאה מפי איש כפרי שלא נודע כעשיר גדול: שק מלא דינרי זהב אתן עבור המצוה...

הס הושלך בקהל. האיש אמר שהינו מוכן להביא מביתו את הזהב כדי להראות רצינות, והמהרש"א הניד בראשו לאישור. הזהב הובא ואז הפתיע האיש בשנית: "אני מתכבד להעניק את המצוה למורינו המהרש"א"...

לאחר שהסתיימה השמחה, פנה המהרש"א אל האיש: "במה אגמול לך על נדיבות לבך?" אותות התרגשות ניכרו על פני האיש, והוא נענה ללא היסוס: "חפץ אני הבטחה שאזכה בבן גדול בתורה כמוכם".

הרהר המהרש"א קלות ואז הודיע: "בקשה גדולה שאלת. דע כי היא תוכל להתממש רק בתנאים אלו: לאחר שזוגתך תיפקד בזרע של קיימא, עליך להסתלק מן העולם. ואחרי לידת בנכם, תיפטר גם זוגתך"…

הגאון רבי שמואל אליעזר איידלס, המהרש

האיש שהתכונן היטב למאורע לא היסס והודיע: "מסכים אנכי לתנאי!" אולם הרב טרם נתן לו את הבטחתו: "מה באשר להסכמת אשתך, מניין לך שתיאות לשלם על הילד במחיר חייה?"

לא התמהמה האיש, רץ וסיפר לאשתו את דבר הרב, וגם היא נתנה את הסכמתה לתנאי. התפעל המהרש"א מגדולת נפשם והבטיחם: "עתידים אתם לזכות לבן גדול בתורה כמוני, ואני אגדלו ואלמדו תורה!"

דברי המהרש"א התקיימו אחד לאחד; לאחר שנפקדה האשה, שבק הבעל חיים, ולאחר לידתה נפטרה גם היא לעולמה. היתום הקטן גדל בביתו של רבי שמואל אליעזר, שהשגיח עליו בעינא פקיחא ולימדו תורה, אם כי איש לא ראה בו גדלות מיוחדת.

שנים רבות חלפו מאז, וכשהגיעה שעת פטירתו של המהרש"א, הורה לפרנסי העיר למנות את בן טיפוחיו לרב תחתיו.

מספר שבועות מיום התמנות הרב החדש שמו אנשי העיר לב למנהגו יוצא הדופן: הוא אינו משתתף בשום לוויה המתקיימת באוסטרהא!

הם נאלצו להשלים עם עובדה זו, אך כשבאחד הימים נפטר אחד מגדולי הגבירים, וגם מהלוויתו נעדר הרב, לא יכלו ראשי הקהל להבליג יותר; הם שלחו שליח אל הרב לאמר: "אם הרב אינו מגיע ללויה – עליו לוותר על משרת הרבנות!" כששמע הרב את דברי השליח, נענה: "אכן, אבוא להשתתף בלויה".

המלווים צעדו עם המיטה, והנה רואים הם את רב העיר קרב ובא. הוא ניגש אל המיטה, העביר את ידו והסיר את הכיסוי, ולפתע אחזה תדהמה במלווים: לא גופת נפטר שכבה על המיטה, כי אם קורת עץ רחבה!...

"הביטו גם ראו, היאך נראים פני מתיכם הכשרים", נשא הרב קולו בתוכחה, "המזיקים חטפו את הנפטר שלכם, ואתם חפצים כי אבוא ללוותו?!" הדיבור נעתק מפיות האנשים מרוב בהלה. תוך כדי כך, העביר הרב שוב את ידו על המיטה, ולהפתעתם נראתה שוב גופת הנפטר עליה, כבתחילה!

או אז הבינו כי דבר אחד מדברי המהרש"א לא שב ריקם; אכן, גדול משכמו ומעלה הוא הרב החדש, וכוחו עצום, אלא שהיטיב להסתיר עצמו מעיני הבריות.