מה בדיוק ראו בני ישראל בהר סיני?

הקדמה חשובה:

ראשית כל, חשוב לתקן טעות נפוצה: מעמד הר-סיני לא נועד להוכיח לעם ישראל שיש אלוקים.

והרי עוד לפני מעמד הר-סיני נאמר כי עם ישראל האמין בה' ובמשה רבינו (שמות יד, לא): "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו". פסוק זה נאמר ביציאת מצרים, מיד לאחר קריעת ים סוף.

ביציאת מצרים גילה לנו הקב"ה לראשונה את גודל כוחו ועוצמתו, והוכיח שהוא בורא עולם השולט בכל חוקי הטבע. אם נעמיק בכך, נבחין כי יש לעשרת מכות מצרים משמעות רבה ומתוכננת.

במכת הדם הראה הבורא שהוא שולט על כל מקורות המים, אותם ייחסו המצרים לאל היאור.

במכת הצפרדעים והכינים הוכיח הבורא את שליטתו בכל הרמשים והיצורים הקטנים. במכת הערוב הוכיח את שליטתו על החיות הגדולות. במכת הדבר והשחין הוכיח את שליטתו על המחלות. במכת

במכת הברד הראה הבורא כיצד הוא שולט בחוקי הטבע, באש ובמים.

במכת הארבה הראה הבורא את שליטתו על היבולים והגידולים.

במכת החושך הראה הבורא את שליטתו על האור והחושך, היום והלילה.

ובמכת הבכורות, שהיא המכה החזקה ביותר, מלבד שהראה הבורא ידיעה גלובאלית מי בכור ומי לא בכל הארץ כולה, הוכיח הבורא שהוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, והוא שולט על החיים והמוות, כאשר ברגע אחד הרג את כל בכורי מצרים בו זמנית. עליה נאמר (שמות יא, ו) "והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה, וכמוהו לא תוסף, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למאיש ועד בהמה, למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל".

נוסיף לכך את עמוד האש שהוליך את עם ישראל בלילה, ואת עמוד הענן שהוליכם ביום, ואת קריעת ים סוף שלא היתה סתם תופעה של גאות ושפל, אלא (שמות יד, כט) "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".

למעשה, הקב"ה אמר במפורש בתורתו שקיימת חשיבות רבה לדרך הנסית שבה יוציא את עם ישראל ממצרים:

(שמות ב, יט): "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ולא, ביד חזקה, ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקירבו, ואחרי כן ישלח אתכם"

וכדי להראות את הנסים האדירים הקשה הקב"ה את לב פרעה, כפי שנאמר (פרק ז, ג): "ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים", ומודיע לנו הקב"ה במפורש את הסיבה לכך (שמות י, א): "ויאמר ה' אל משה, בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקירבו, ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'"!, (שמות יא, ט): "ויאמר ה' אל משה, לא ישמע אליכם פרעה, למען רבות מופתי בארץ מצרים".

לכאורה לפי הנאמר כאן, מכות מצרים לא היו רק "דרכי מלחמה" של צורך השעה אלא אותות, שבאמצעותם יידע העם בוודאות שבורא עולם נגלה אליהם ובחר במשה כנביאו ומוסר דברו. באמצעות גילוי כוחו ועוצמתו במכות מצרים, ידע העם כולו כי בורא עולם בכבודו ובעצמו נגלה אליהם להוציאם מארץ מצרים.

ובשבח ההתגלות האלוקית הזו נאמר (שמות ו, ו): "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לא-לוהים, וידעתם כי אני ה' א-לוהיכם המוציא אתכם מתחת סיבלות מצרים, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב..."

לכן יהיה זה מובן, כאשר הדברים הבאים נאמרו לעם ישראל עוד ביציאתם מארץ מצרים לפני מעמד הר-סיני (שמות יג, יד):

"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור, מה זאת, ואמרת אליו, בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים, ויהי כי היקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים, מבכור אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה, והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך, כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים".

יתירה מזו, זמן קצר לפני מעמד הר-סיני כבר נאמר לכל עם ישראל (שמות יט, ג):

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

וכבר אז הודיעו בני ישראל, נעשה ונשמע.

* * *

מה היתה המטרה של מעמד הר-סיני?

חשיבותו של מעמד הר-סיני אינה מוטלת בספק. עוד בסנה הבוער, כאשר נגלה הקב"ה לראשונה למשה רבינו, הודיע לו (שמות ג, יב) "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים - תעבדון את הא-לוהים על ההר הזה".

המסע להר-סיני מוזכר לכל אורך יציאת מצרים, כאשר משה רבנו דורש מפרעה פעם אחר פעם שישחרר את העם כדי שילכו אל ההר. ואכן ביציאתם ממצרים, המקום הראשון אליו פונה עם ישראל הוא הר סיני.

אולם הקב"ה כבר נגלה לעם ישראל באותות ובמופתים אדירים לכל אורך יציאת מצרים, והמשיך להראות לו את מופתיו במשך ארבעים שנה של הליכה במדבר. לאור דברים אלו יש להבין באור חדש את משמעותו של מעמד הר-סיני. אם אכן עיקר ההתגלות האלוקית היתה במהלך יציאת מצרים, וכבר זכינו לחג הפסח, הוא "חג האמונה" המציין את אמונתנו "בה' ובמשה עבדו", אז מדוע נצרך גם מעמד הר-סיני?

התורה מציינת במפורש את אחת הסיבות העיקריות למעמד הר סיני (שמות יט, ט): "ויאמר ה' אל משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם".

משה רבינו היה הנביא הגדול ביותר בכל הזמנים, ולמרות זאת היו שהטילו בו ספק, כמו קורח ועדתו. על זאת הודיעונו חז"ל שהטוען כי משה רבינו כתב מדעתו האישית אפילו מילה אחת מהתורה כולה (ולא מפי ה'), הרי הוא כופר בעיקר (סנהדרין דף צט, ע"א): "ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו, זהו כי דבר ה' בזה".

במעמד הר-סיני ראה העם כולו שהקב"ה אכן מינה את משה רבינו להיות שליחו הבלעדי, ושמשה הוא הנביא היחיד שנבחר להודיע לעם ישראל את תורתו ומצוותיו.

יחד עם זאת, אין ספק שמעמד הר-סיני הינו ברית לאומית אדירה שנכרתה בין הקב"ה לעם ישראל בצורה גלויה וישירה, שלא על ידי שליח, ומכאן נובע עוצמתו.

נראה לי לומר, שמעמד הר-סיני דומה לגג המוצב בראש הבניין. גם בלי הגג יהיה קיים הבניין, אך הוא לא יהיה בניין שלם כי חלק מרכזי חסר בו. מעמד הר-סיני הוא איפוא האירוע המכונן והחותם את ההתגלות האלוקית לעם, היא הברית שנכרתה בין הקב"ה לעם ישראל, וזו גם הסיבה שהמעמד נעשה רק בפני עם ישראל.

היתה סיבה נוספת למעמד הר-סיני, כפי שנראה, והיא להודיע לעם ישראל שאין לקב"ה צורה או דמות, ולכן אסור לעובדו באמצעות פסלים או מסכות. כל עוד לא ראה עם ישראל את הקב"ה בהתגלות ישירה, היה עשוי לדמיין אותו כבעל צורה ודמות. המעמד נועד להודיע שהקב"ה מלא כל הארץ, בשמים ובארץ, ואינו בעל גוף.

* * *

מה בדיוק ראו בהתגלות האלוקית?

(שמות יט, יא): "ויאמר ה' אל משה: לך אל העם, וקידשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, והיו נכונים ליום השלישי, כי ביום השלישי יירד ה' לעיני כל העם על הר סיני",

האם ניתן באמת לתאר התגלות אלוקית?

במעמד הר-סיני נאמר דבר מתמיה (שמות כ, יד): "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים". לא ברור אילו לפידים ראו בדיוק, אך לפחות אנו מבינים מהם לפידים, אותם אפשר לראות. אך כיצד נראים קולות?

מסופר שהמעמד היה כה מבהיל בעוצמתו, עד שעם ישראל פנה למשה רבינו בבקשה שה' יחדל להתגלות אליהם בצורה ישירה כל כך פן ימותו מעוצמתו (שמות כ, טו): "ויאמרו אל משה, דבר אתה עימנו ונשמעה, ואל ידבר עימנו א-לוהים פן נמות".

המעמד האלוקי מתואר כמשהו עוצמתי, ולא מוסבר במהותו הפנימית. רק החיצוניות של המעמד מתוארת כהר בוער באש וקולות שופר וברקים.

דמיינו לעצמכם עם שלם יושב בתחתיתו של הר-געש בוער עד לב השמים, ולא נפגע. וזה רק היה המראה החיצוני של ההתגלות!

קשה לתאר התגלות אלוקית, ומן הסתם אף בלתי אפשרי, והתורה משתמשת בכוונה בדימויים שנוכל להבין. אנו רואים שגם כאשר משה רבינו מבקש לראות את "פניו" של הקב"ה, אין הוא מבקש לראות פנים כמו של אדם אחר, אלא (שמות לג, יז): "ויאמר (משה): הראיתי נא את כבודך". כשעל כך משיב לו הקב"ה: "אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתיך בשם ה' לפניך... לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי... ושכותי כפי עליך עד עברי, והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו". צורת הלשון חובנת בכוונה רעיונות מופשטים, גבוהים ונסתרים, כדי לציין שמדובר במושגים רוחניים שאין בהם תפיסה.

כאשר הקב"ה נגלה לזקני העם, התורה בכוונה משתמשת בביטויים גבוהים ומיוחדים כמו "לבנת הספיר" ו"עצם השמים" בכדי להבהיר לקוראים שהתגלות רוחנית לא ניתן לראות אלא רק להמשיל (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל, ויראו את א-לוהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, ועצם השמים לטוהר".

גם לעיני עם ישראל מתואר רק "כבוד ה'" בצורה של אש, כפי שנאמר (שמות כד, יז): "ומראה כבוד ה' כאשר אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה".

לאחר אותה התגלות שהיתה למשה, נאמר כי קרן עור פניו עד כדי כך שפחדו לגשת אליו (שמות לד, לה): "וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה, והשיב משה את המסווה על פניו עד בואו לדבר איתו".

אין ספק שהתגלות אלוקית לעם שלם צריכה להיעשות בצורה עוצמתית שתותיר רושם אדיר על העם, ותסופר לדורות הבאים. אם ההתגלות היתה רק מתארת דיבור רוחני של הקב"ה לנשמות בני ישראל, לא היינו יכולים להמחיש את גודלו ועוצמתו של המפגש הישיר עם הקב"ה. ולכן מלבד הגילוי הרוחני, מתואר המעמד בצורה מרעישה ועוצמתית גם מבחינה פיזית - שאותה היה ניתן לראות ולהרגיש באמצעות החושים. ולכן, ההתגלות בהר הומחשה גם באמצעות רעידת אדמה, ברקים, אש, לפידים, וכל איתני הטבע בשיא עוצמתם.

(שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה... והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאוד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד". ובהמשך (שמות כ, יד): "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר, ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".

ובספר דברים (פרק ד) מתואר כיצד ראו העם את ההר בוער עד לב השמים, ואת עוצמת המעמד:

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא א-לוהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו (?!), השמע עם קול א-לוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי (?!), או הניסה א-לוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באתות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיניך (?!). אתה הראת לדעת כי ה' הוא הא-לוהים, אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ודבריו שמעת מתוך האש, ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכוחו הגדל ממצרים להוריש גוים גדלים ועצמים ממך מפניך, להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה, וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא הא-לוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום, אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך כל הימים".

* * *

קול א-לוהים: אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם!

עוד לפני מעמד הר-סיני, נאמר במפורש שעם ישראל עתיד לשמוע במעמד הר-סיני את קול ה' מדבר למשה, והובטח: "ישמע העם בדברי עימך", כי  בזכות שישמעו את קול ה' מדבר אל משה, יזכרו לדורות שמשה רבינו הוא נביאו. כך נאמר בספר שמות (פרק יט, ט): "ויאמר ה' אל משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם".

ואכן הבטחה זו מומשה, כפי שמסופר באותו פרק (שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה".

משה רבינו מוציא את עם ישראל מהמחנה לקראת ההר:

(שמות יט, יז): "ויוצא משה את העם לקראת הא-לוהים מן המחנה, ויתייצבו בתחתית ההר, והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאוד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד".

למרות הקולות האדירים, האדמה הרועדת וקול השופר, שמעו בני ישראל כיצד משה פונה לא-לוהים, וא-לוהים עונה לו בקול.

(שמות יט, יט): "משה ידבר והא-לוהים יעננו בקול".

הפסוקים מספרים כיצד כל העם שמע את ה' בכבודו ובעצמו קורא למשה רבינו מן ההר לעלות אליו.

(שמות יט, כ): "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, ויקרא ה' למשה אל ראש ההר, ויעל משה".

כל העם רואים כיצד ה' קורא למשה, ומשה רבינו עוזב את המחנה ועולה לראש ההר אל תוך האש.

הקב"ה כבר הזהיר את בני ישראל לשמור מרחק מהר-סיני במהלך המעמד (שמות יט, יב): "והגבלת את העם סביב לאמור, הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת, לא תיגע בו יד, כי סקול יסקל או ירוה יָרֹה יִיָּרֶה אם בהמה אם איש, לא יחיה". הקב"ה דרש ממשה להציב גבולות מסביב להר-סיני, ודרש שיסקלו או ירו בחץ בכל מי שעובר את הגבול. יחד עם זאת נאמר, כי לאחר שישמעו את תקיעת השופר (היובל) יוכל העם לעלות אל ההר, כך נאמר בהמשך הפסוק "במשוך היובל, המה יעלו בהר".

כאשר החל מעמד הר-סיני ביום השלישי, התקרבו בני ישראל אל ההר, ולכן בפסוק כד' מזהיר ה' אפילו את הכהנים שלא יגעו בהר אחרת יהרגו בידי ה': "ויאמר אליו ה' לך רד, ועלית אתה ואהרון עימך, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם". מאוחר יותר, רק זקני העם עלו עם משה אל מרומי הר-סיני (שמות, פרק כד).

הקב"ה שלח את משה לומר לעם והכהנים פעם שנייה שלא להתקרב להר סיני (שמות יט, כד): "ויאמר אליו ה' לך רד, ועלית אתה ואהרון עימך, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בהם, וירד משה אל העם - ויאמר אליהם".

מיד לאחר שמשה רבינו יורד מן ההר כדי לומר לעם ישראל את ההתראה השניה שקיבל, שלא יתקרבו אל ההר, פונה ה' בכבודו ובעצמו לעם ישראל מן השמים, בצורה ישירה, וקורא אליהם את עשרת הדברות:

(שמות כ, א): "וידבר א-לוהים את כל הדברים האלה לאמור, אנוכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פני... זכור את יום השבת לקודשו... כבד את אביך ואת אמך..."

ובמשך כל המעמד הנשגב, בו מדבר הקב"ה אל העם, הרקע חזק מאוד (שמות כ, יד): "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר, ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".

למרות האש והברקים, השופרות והאדמה הרועדת, מה שמבהיל את עם ישראל יותר מכל, הוא קול ה' המדבר אליו ישירות, אשר קרא בפניו עד כה את עשרת הדברות. קול ה' כה הבהילם, עד שבני ישראל ביקשו ממשה שימשיך הוא להעביר את דברי השם (שמות כ, טו): "ויאמרו אל משה, דבר אתה עימנו ונשמעה, ואל ידבר עימנו א-לוהים פן נמות".

אך משה רבינו לא מוכן להעביר את הדברים במקום ה', מכיוון שיש חשיבות מיוחדת להתגלות האלוקית הישירה של קול ה' אל העם. במקום זאת אומר להם משה רבינו לא לפחד (שמות כ, טז): "ויאמר משה אל העם, אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא הא-לוהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו".

רק אז ניגש משה רבינו בחזרה אל ההר אל תוך הערפל.

מיד לאחר ההתגלות האדירה הזו, עולה משה פעם נוספת אל ההר, שם ה' אומר למשה להודיע לכל בני ישראל, שהנה כעת, הכל ראו בעצמם כיצד ה' דיבר אל העם כולו מן השמים:

(שמות כ, יח): "ויאמר ה' אל משה, כה תאמר אל בני ישראל, אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם!"

בספר דברים, חוזר משה רבינו לתאר באוזני העם את המעמד הנשגב, ומספר כיצד שמע העם את קול ה' קורא לפניהם את עשרת הדברות במעמד הר-סיני:

(דברים ד, יב): "וידבר ה' אליכם מתוך האש, קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ויגד לכם את בריתו אשר ציוה אתכם לעשות - עשרת הדברים, ויכתבם על שני לוחות אבנים".

בספר דברים, מזהיר משה רבינו את עם ישראל לא לצייר את א-לוהים ולא לנסות לפסל אותו בשום צורה או דמות, וזאת לפי המעמד שבו התגלה ה' לעם ישראל, והכל ראו שאין לבורא צורה או דמות.

וכך נאמר שם (דברים ד, טז): "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש, פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה אשר בארץ, תבנית כל ציפור כנף אשר תעוף בשמים, תבנית כל רומש באדמה, תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ, ופן תישא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונידחת והשחוית להם ועבדתם - אשר חלק ה' א-לוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים... הישמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' א-לוהיכם אשר כרת עימכם, ועשיתם לכם פסל תמונת כל".

במעמד הר-סיני חזו בני ישראל שאין הקב"ה מתגלה אליהם בגוף, דמות או צורה, וידעו שאין כל סמל או צורה בשמים או בארץ שמסוגלים לתארו או להמחישו. לא אדם ולא חיה ואפילו לא הכוכבים יוכלו להידמות אליו, ולכן נאסר לציירו או להמחישו בצורה מוחשית על ידי פסל או דמות. ופעם נוספת מתואר כיצד כל עם ישראל שמע את קול ה' מדבר.

גם בתוך המעמד הנשגב, אומר משה בשם ה' את האיסור לעשות פסלים, בזכות שראו כיצד ה' מדבר מן השמים - אך לא ראו אותו בדמות. (שמות כ, יח): "ויאמר ה' אל משה, כה תאמר אל בני ישראל, אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם, לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם".

נאסר על בני ישראל לעשות עבור ה' פסלים מכסף או מזהב בכדי לייצגו - "לא תעשון איתי", שהרי ראו את ה' בהתגלות האלוקית הישירה ביותר שנעשתה באנושות, וראו כי ה' "מדבר מן השמים".