סיפור אמיתי: תוכידוֹס

תוכידס, תוכי גדול וססגוני, הידס בהתרגשות רבה בבית משפחת יעקובי באור יהודה. יחד עם בני המשפחה חווה את תהליך התקרבותם ליהדות דרך סמינרי "ערכים" הראשונים. מאז שהמשפחה שינתה את אורחות חייה, התרחב אוצר המילים של תוכידס. כעת נוספו ל"אהלן" ול"יאללה ביי" גם צירופי מילים כמו "בעזרת השם" ו"חזק וברוך". בעת שזיהה את ההכנות במטבח לכבוד שבת, נהג לקרקר בהתלהבות "שבת שלום! שבת שלום!".

 

באחד מימי הקיץ יצא תוכידס לחצר הבית כדי ליהנות מקרני החמה. דוד השמש התקלקל באותה שעה ופרץ עז של מים רותחים ניתז בדיוק על התוכי הנופש. הוא קרקר בבהלה ופרח מחצר הבית. לאחר מכן איבד את דרכו ואת כוחותיו, ונפל מעולף אי שם במגרש נטוש.

 

ילד אחד נתקל בו והזעיק את אחותו הגדולה. האחות הכירה חובב תוכים מושבע בשם ישראל אדמון, והתקשרה אליו. ישראל הגיע, ולאחר שהתפעל ממימדיו ומצבעיו של התוכי, טיפל בו במיומנות עד שהתוכי התאושש. לאחר מכן אף לקחו לביתו.

 

באותה עת חיפשו בני משפחת יעקובי את התוכי בכל מקום אפשרי בסביבה, לא הבינו כיצד התרחק כל כך מביתם ואף חששו שמא נחטף. הם פרסמו מודעות בכל רחבי השכונה, הודיעו למחלקה הוטרינרית בעירייה, אבל ללא הועיל. צערם על התוכי המשעשע והאהוב היה רב.

 

באותה עת, בני משפחת אדמון שיכנו את תוכידס בכלוב מיוחד ומרווח עד שהבריא לגמרי. אט אט התגלה כישרונו המיוחד - הדיבור השוטף. עדיין לא נתקלו בתוכי כה כשרוני. הוא ניהל מערכת יחסים ערה עם תוכי נוסף, קרא לכל עבר את קריאותיו המצחיקות וגרם עונג רב לבני המשפחה ומכריהם. בין השאר הרבה לומר "תוכידס" וכך הבינו שזהו שמו. 

 

כאשר הטלפון צלצל בבית, נהג תוכידס לקרוא "הלו, ברוך השם!", ולעתים כאשר ראה את מירב, אשתו של ישראל, מבשלת במטבחה, קרקר במרץ רב "שבת שלום! שבת שלום!". בני המשפחה הבינו שתוכידס התגורר אצל משפחה שומרת מצוות, והתפלאו מכך שדתיים מחזיקים בביתם תוכים.

 

חלפו להם כמה חודשים, וקרקוריו של תוכידס הפכו לחלק מהווי הבית. אוצר מילותיו גדל, אבל הוא המשיך בעקשנות להשמיע את הכרזותיו האמוניות ולהזכיר בכל עת שמירב בישלה כי השבת מתקרבת...

 

פעם אחת אמר ישראל לאשתו, שנכון יותר לקרוא לתוכי 'תוכידוס', והיא השיבה:

"הלואי שהדוסים היו מקסימים כמוהו..."

"טוב, אנחנו לא מכירים אותם כל כך", השיב, והיא התוודתה:

"אולי תצחק, אבל בכל פעם שהוא אומר 'שבת שלום!' מתעורר בי רצון משונה להכיר את השבת, ואפילו להכין את השבת..."

"אולי תבקשי מהתוכי שילמד אותך איך לשמור שבת..."

"עליו אני מאמינה הכל..."

 

הם החלו להתעניין ביהדות, אבל בהיותם משכילים לא רצו לקיים דבר לפני שילמדוהו על בוריו. אז נודע להם על סמינר "ערכים" לאקדמאים, שעומד להתקיים במלון בחוף אשקלון. הם נסעו לבדוק מה יכולה היהדות עתיקת היומין להציע למשכילים שכמותם. בסמינר גילו את אוצרות היהדות הקדומים מבעד למסך הדעות הקדומות.

 

שנה לאחר שהתוכי נעלם, התקיים מפגש של פעילי "ערכים" בהשתתפות אלדד יעקובי. באחת ההפסקות סיפר אחד הפעילים לאלדד כי בסמינר האחרון באשקלון השתתף חובב תוכים מושבע בשם ישראל אדמון, המתגורר באור יהודה, והפעיל הציע לו לשוחח עמו ולחזקו.

 

אלדד התקשר לישראל והזדהה כפעיל "ערכים". הם שוחחו על אפשרויות לארגן שיעורי תורה במקום, ולבסוף הזכיר אלדד את תחביבם המשותף:

"שמעתי שגם אתה חובב תוכים..."

ישראל סיפר לו שהם מחזיקים ברשותם שמונה תוכים ואילו אלדד סיפר בצער שלפני שנה הם איבדו תוכי מיוחד מסוג אקלקטוס. ישראל התעניין:

"איזה אוצר מילים היה לו?"

"כשמישהו התקשר בטלפון, הוא נהג לצעוק 'ברוך השם!'. הוא ידע מתי השבת מתקרבת והכריז 'שבת שלום!', רק בזמירות הוא קצת התקשה..."