מכוכב זמר אמריקאי לאברך חרדי: סיפורו של גר הצדק ניסים בלאק

מרחוק הוא נראה כמו אברך חרדי מצוי בדרכו לתפילה או לשיעור תורה. ז'קט כהה, מגבעת שחורה, גמרא גדולה אחוזה בידו. כשהוא פונה אליך הדבר הראשון שאתה מבחין בו הם עיניו המאירות. ענוות חן נסוכה על פניו. ראיתי אותו מרחוק ב'קלויז' באומן, בעיצומה של תפילת ראש השנה, מתנועע בדבקות בסערת התפילה. ראיתי אותו שוב, הפעם קרוב יותר, כשהסבנו לסעודת החג בביתו של המשפיע הרב חיים כץ. כאשר הוא פוצה את פיו הניגון הנמלט מתוכו הוא מֶלוֹדי מאוד אך הגיית המילים מעידה על מוצאו הזר.

"קוראים לו ניסים בלאק", אומר לי הרב כץ, שמבחין במבט הסקרן שאני שולח לעברו.

ניסים שומע את שמו ומחייך בביישנות. הוא רגיל שמדברים עליו, שכן מגיל צעיר כבר עמד במרכז הבמה. אבל אם בימים הרחוקים ההם הפרסום והבמה היו לחם חוקו ותמצית חייו, היום הוא מתייחס לפרסום במבוכה קלה ואף בתרעומת. "יהודי צריך להתפרסם בגלל המצוות והמעשים הטובים שהוא עושה", הוא אומר לי. "כל השאר זה שטויוס והבלים".

הוא אומר את המילים "שטויות והבלים" בהגייה אידישאית ובתנועת זלזול שלא הייתה מביישת חסיד ברסלב ותיק המחווה את דעתו על הבלי העולם הזה. אבל ר' ניסים בלאק אינו חסיד מהזן המצוי. גם בחסידות שהתברכה במספר לא מבוטל של מקורבים מכל קצוות הקשת סיפורו האישי של בלאק הוא יוצא דופן. כשהוא צועד עם ילדיו ועם גיסו בסמטאות המוליכות לציונו של רבינו, קשה להאמין שאך לפני שנים מעטות האברך המקדיש את כל עיתותיו לתורה היה אמָן-במה אמריקאי, כוכב עולה ב"גטו" האפרו-אמריקאי של סיאטל. באותם הימים גם בלאק עצמו היה מתקשה להאמין שהוא ייטוש את חיי ההוללות והריקנות וידבק בכל מאודו בתורת רבנו.

כלא, נטישה, אלימות: הילדות בסיאטל

היהדות החרדית של סיאטל מרוכזת בשכונת "סוורד פארק" בחלק הדרום מזרחי של העיר. זו שכונה מטופחת ומכובדת המשתרעת בין אגם וושינגטון עד לחורשה הענקית, שריד אחרון ליער הבראשיתי והסבוך שבימים עברו כיסה את כל האזור. תשעים אחוז מיהודי סיאטל מתגוררים באזור זה במרחק הליכה מבתי הכנסת האשכנזיים והספרדים: 'מחזיקי הדת', 'ביקור חולים', ו'עזרה בצרות'. אבל מי שחוצה את שדרת ריינר מוצא את עצמו בעולם אחר לגמרי. כאן שוכנות שכונות העוני המפורסמות לשמצה של סיאטל, היכן שהאוכלוסייה השחורה חיה במעגל קטלני של דלות, אלימות, שכרות, עבריינות וחוזר חלילה. זהו העולם לתוכו נולד דמיאן בלאק לפני כמעט שלושים שנה.

שדרת ריינר הייתה עבורו כמו נהר סמבטיון, שמעברו האחר שוכן הבלתי נודע. מפעם לפעם חצה את "הנהר" באופניו ולטש עיניים בבריות המשונות שחיו בעברו האחר. מסתבר שהם השיבו לו באותו מבט. "הייתי עובר ליד בית הכנסת היהודי אבל לא היה לי מושג מה עושים בו", הוא מספר. "חשבתי שיהודים חרדים הם כמו קבוצת ה'אָמִיש' [קבוצה נוצרית שחבריה מתנזרים מהטכנולוגיה המודרנית – מ.מ.ק]".

באותם הימים, לו היה דמיאן הצעיר נשאל לזהותו הדתית הוא היה אומר שהוא... מוסלמי. כשהיה בן שבע בא לגור איתו הסבא, שהיה מוסלמי סּוני. הוא לימד אותו את עיקרי האסלאם והראה לו איך לקרוא בקוראן. אבל השפעת הסבא לא האריכה ימים. הוא היה אסיר משוחרר וכאשר הפר את תנאי שחרורו, נשלח חזרה לכלא.

זה היה דפוס די אופייני בקרב הקהילה השחורה, ובמשפחתו של בלאק בפרט. "אלה הם אנשים הלכודים במעגל בין-דורי של פשע, אלימות ועוני", הוא אומר. "בנסיבות רגילות לילדים הנולדים לתוך המציאות הזו כמעט ואין סיכוי להשתחרר ממנו".

בלאק זוכר בלגן בלתי פוסק בבית הוריו. אמו עזבה את הבית כשהיה בן שנתיים. בהיותו בן שבע פשט האף-בי-אי על הבית והמקום הפך לזירת קרב כולל ירי בנשק חם. אם היה דבר אחד טוב שהוריו הביאו לו זה היה כשרון מוסיקלי בלתי רגיל. "אנחנו דור שלישי של זמרים ומוסיקאים מחוננים", אומר בלאק. "לא שזה עזר להוריי להתקדם בחיים".

מחפשים אמת: מאסלאם לנצרות

שמו של "נער הפלא" השחור הלך לפניו ועד מהרה החל להופיע באירועים מאולתרים בפני קהל מקומי. אמן מפורסם זיהה את הכישרון החבוי, לקח אותו תחת חסותו והתחיל להקליט איתו מוסיקה באולפן הפקות מקצועי. הלחנים היו קצביים וסוחפים אך המילים הביעו את הגועל שחש מול העולם האפל והאלים שהקיף אותו מכל עבר. היה הרבה זעם כבוש בלחנים הללו – זעם כנגד הסביבה, זעם כלפי הריקנות וחוסר המשמעות שחש בכל מקום.

שאלות של דת ואמונה העסיקו אותו תדיר. הוא היה שואל את עצמו: בשביל מה אני חי? לשם מה באתי לעולם? מה אני אמור לעשות עם עצמי? "לא חיפשתי דת מסוימת, אבל חיפשתי את השם. רציתי להיות קרוב אליו אבל לא ידעתי כיצד", הוא מספר לי.

הטריגר האחרון שדחף אותו אל מחוץ לעולם המוסיקה היה כאשר קטטה אלימה פרצה בין קבוצה של "מעריצים" שלו לבין קבוצת "מעריצים" של זמר אחר. בעולמם הריקני של פרחחי הרחוב אין לך דבר חשוב מה"כבוד" וכאשר מאן דהו השפיל את כבודו של הזולת הדברים התדרדרו במהרה בכיוון שפיכות דמים. הגיעה משטרה, בוצעו מעצרים. בלאק נחלץ מהאירוע הזה ללא פגע אבל תחושת הספקנות והריקנות שלו כלפי העולם בו חי גברה.

בשלב זה הוא הגדיר את עצמו נוצרי, תוצאה של קיץ אחד אותו בילה במחנה נוער של מיסיונרים נוצריים. בסתר ליבו קינא באורח החיים המסודר והמהוגן של אנשים דתיים. נקעה נפשו בחיי זוהמה ואלימות. אבל כיצד יידע מהי דת האמת?

כמו יתרו בשעתו יצא דמיאן בלאק למסע חיפושים. התחנה הראשונה שלו הייתה בנצרות. "התחלתי ללמוד מכל מקור אפשרי. חקרתי, קראתי וחשבתי. הבנתי שהאסלאם והנצרות באו לאחר היהדות. הבנתי שהתורה היא המקור הראשון לכל אמונה. אבל מצד שני חונכתי להאמין שמי שאינו מאמין ב'אותו האיש' צפוי להישרף בגיהינום – לא רציתי להישרף בגיהינום. הייתי קרוע בתוך עצמי".

את הפתרון להתלבטותו חשב דמיאן שמצא, כאשר פגש בסיאטל קבוצה של "נוצרים יהודים". המדובר בקבוצה נוצרית לכל דבר שחבריה אימצו לעצמם סממני פולחן יהודיים – ספר תורה, טליתות, ארון קודש – למטרות מיסיונרית. דמיאן סבר שהוא מצא את השילוב האידיאלי: גם "יהדות" וגם האמונה ב'אותו האיש'. במשך כשנתיים השתלב בפעילות הקבוצה והיה מתומכיה הנלהבים. הוא לא היה לבד. למסע הרוחני אליו יצא הצטרפה גם רעייתו וכן הגיס ואשתו. ארבעה בני אדם בחיפוש אחר האמת.

ואני רופא אותה: המפגש עם רבי נחמן

החקרנות של בלאק לא נתנה לו מנוח. הוא היה רק בן 22 אבל שאלות נכבדות העסיקו אותו. במעמקי ליבו חש שלקבוצה הנוצרית אין מענה לתהיותיו. "חשבתי שחוסר הסיפוק שלי נובע מכך שאינני מכיר כראוי את כתבי הקודש. התחלתי לחפש אחר מקום בו אוכל ללמוד לשון הקודש כדי שאהיה מסוגל לקרוא את כתבי הקודש בשפת המקור".

יום אחד התייצב בלאק בבית חב"ד מקומי ובפיו בקשה יוצאת דופן: הוא רוצה ללמוד עברית. הוא התחיל לשאול את חבריו הנוצרים שאלות נוקבות: מאחר והשם נתן את התורה בהר סיני מדוע אינכם מקיימים את מצוותיה? למה אימצתם לעצמכם חגים אליליים? איך מתקרבים להשם?

"גיליתי שרוב הדברים שאני מאמין בהם היו שקר", מספר בלאק. "ההבנה הזאת לא נתנה לי מנוח. הייתי יוצא שעות בלילה, הייתי צם ברציפות שלושה ימים, הייתי זועק להשם שאני רוצה להתחיל הכל מחדש. אמרתי להשם – 'אני רוצה להכיר אותך. אני רוצה לדעת מה אתה רוצה שאעשה ומה אתה לא רוצה. אני פשוט לא יודע מי אתה'.

בלאק הבין שהמושגים שלימדו אותו הנוצרים הינם מזויפים לחלוטין. הוא עזב הכל ועבר לאמונה ולהנהגות יהודיות. נפלא. אבל שום דבר בחיים אינו פשוט. דווקא כשחש שסוף כל סוף גילה את האמת, התברר לו שאשתו נותרה מאחור. היא באה מבית נוצרי מובהק. כל עוד שהוא שילב "יהדות" עם נצרות יכלה לחיות עם זה בשלום, אבל הדחייה המוחלטת של הנצרות הייתה יותר מדי עבורה.

אלא שבלאק הוא אדם עקשן.

הוא שכנע אותה ללמוד. הם פתחו ספרים, שאלו שאלות ובדקו ללא הרף. העקשנות שלו השתלמה. לא רק שאשתו הסכימה להצטרף אליו במסעו אל היהדות, היא תפסה פיקוד, עודדה אותו לשקול גיור אורתודוכסי, ושכנעה גם את אחותה ובעלה להצטרף אליהם.

היה זה בשלב זה שניסים ערך היכרות עם תורת ברסלב. "כשעזבנו את הנצרות והתחלנו להתקרב ליידישקייט התעוררו אצלנו בעיות 'שלום בית' רציניות", מספר ניסים. "אחד הרבנים איתם עמדנו בקשר הביא לנו את הספר 'גן השלום' בתרגום לאנגלית של הרב שלום ארוש. התחלנו – אני ורעייתי – להתעמק בספר ולקיים כל מה שכתוב בו. כעבור זמן קצר ראינו שינוי דרמטי באיכות החיים שלנו. זה היה פשוט לא להאמין. אמרתי לעצמי שאני מוכרח להכיר את מחבר הספר ואז הביאו לנו את 'גן האמונה' וקראנו ממנו בכל יום. זה פתח לנו את העיניים. פתאום התחלנו לראות את המציאות באור אחר. התחלתי להבין מהי אמונה אמיתית ומה באמת רצון השם בעולם. זו הייתה חוויה מטלטלת".

"במקביל התחלתי לחקור מיהו רבי נחמן, מהם ספריו, מהן עצותיו, שכולם מקיימים אותן ומדברים עליהן כעל שחוללו בהם פלאים, מהי העלייה השנתית לאומן? צוהר ענק נפתח לי לפתע לעולם חדש ומואר התחלתי להתבודד וללמוד את ספרי רבינו".

כל אותו זמן עדיין היה בלאק עסוק בעולם המוסיקה. הוא הפיק זה עתה אלבום חדש והיה אמור לצאת למסע הופעות עולמי כדי לקדם אותו. היה לו הסכם חתום על כך עם האמרגן שלו. אבל הוא רצה ללמוד תורה, לצמוח ולהתקדם עם הגיור, לא להמשיך להתבוסס בבוץ וברפש של עולם הבידור.

אבל עסק זה עסק והבטחות צריך לקיים. בלאק הסכים לצאת למסע ההופעות אך צירף לכך תנאי יוצא דופן: הוא לא יקבל כל תשלום פרט להוצאות הנסיעה. בתמורה לוויתור על השכר ביקש לקבל רשות לשמור בדרך שבתות וחגים. האמרגן משך בכתפיו והסכים בחפץ לב. מה אכפת לו – גם סבב הופעות עם זמר מצליח וכל זאת מבלי שהדבר יעלה לו אף סנט. מסע ההופעות הפך להצלחה מסחררת, עבור כולם חוץ מבלאק. בעצם גם עבורו, שכן היה זה מופע הפרידה שלו מהבמה.

כשסבב ההופעות מאחוריו בלאק הוריד הילוך בקריירה המוסיקלית שלו כדי להתחיל את המסע הארוך והמפרך של הגיור. הוא שינה את שמו לניסים. אשתו קבלה את השם לאה דינה. גם האחות והגיס הצטרפו. זה היה תהליך מורכב שבשיאו נערכה חגיגת נישואין שנייה כפולה עבור שני הזוגות, שמומנה כולה על ידי הקהילה היהודית של סיאטל.

סימן משמיים: החיים החדשים והשיבה למוזיקה

ניסים בלאק עזב לחלוטין את עולם המוסיקה. זה לא שהוא איבד את הכישרון, אבל העולם הזה גילם עבורו את כל הדברים בהם מאס: את השקר, החנופה, הזיוף. "כבר שנים שלא הקשבתי למוסיקה לא-יהודית ובטח לא למוסיקה מהסוג שייצרתי בעבר. אני לא יודע מה עדכני ומה פופולרי. מעציב אותי שיש אנשים שמבזבזים את הזמן על הרפש הזה. התנתקתי לחלוטין מהעולם הזה גם מפני שמאסתי בו וגם מפני שפשוט אין לי זמן – יש לי הרבה תורה ללמוד".

אבל ניסים לא היה בטוח לחלוטין שעשה את הצעד הנכון. נכון, מוסיקה מהסוג איתה היה קשור בעבר היא שלילית ומושחתת, אבל יש למוסיקה גם יכולת לעורר את האדם או להפנים בליבו מסרים שאינם חודרים בדרך אחרת. בני משפחה לחצו עליו לנסות שוב את כוחו, הפעם עבור דברים שבקדושה. הוא היסס והתלבט, מצפה לאות.

יום אחד לקה בנו התינוק בחום. אמצעי הטיפול הרגילים לא הועילו. החום המשיך לעלות יום אחר יום ופתאום מצאו עצמם בבית החולים. הרופאים ערכו בדיקות וקבעו שמדובר בדלקת קרום המוח. ניסים לא יכול לעשות דבר מלבד להתפלל לנס.

"ישבתי בפינה מבודדת וזעקתי בכל כוחי שהשם יציל את הילד. אמרתי להשם – 'אני מבין שאתה שולח לי מסר, אבל אינני יודע מה אני צריך לעשות. האם זה קשור למוזיקה? האם אני אמור לעשות עם זה משהו? אולי תראה לי סימן".

בבוקר התברר שבמצבו של התינוק חלה הטבה בלתי צפויה. "קרה לבן שלך נס", אמרו הרופאים לניסים.

ניסים חש שגם הוא נולד מחדש. משהו בתוכו השתנה. הוא החל גם לקבל סימנים. היה לו מיקרופון בסטודיו הביתי שלו. הוא הפסיק להשתמש במיקרופון כשהפסיק ליצור מוזיקה והמיקרופון התקלקל. מדי פעם היה ניסים מתעסק איתו, אבל הוא לא עבד. כעת הוא הדליק את המיקרופון ופתאום המכשיר עבד. עוד נס. ניסים הסתכל למעלה וצחק.

הוא סיפר על כך לרב שלו, הרב שמעון בן זקן מבית הכנסת 'ביקור חולים'. הרב לא צחק על סיפורו אבל יעץ לו לפעול בתבונה. "ניסים זה דבר נפלא", אמר לו. "אבל אנחנו לא סומכים על הנס. חשוב על החיים שלך, והחלט מה הדבר שנכון לעשות. אל תברח מאחריות".

ניסים התלבט ממושכות אבל בסוף החליט שהגיע הזמן להפעיל מחדש את הכישרונות המוסיקליים שהוא קיבל, לא כדי לפאר את עצמו, אלא כדי להשפיע, להיות דוגמא חיובית, לעזור לאחרים. עם החלטתו נפתחו פתאום הדלתות. עסקת הקלטה נפלה לזרועותיו, הזמנות לפסטיבלים הגיעו, עיתון מקומי פתאום התעניין בו, הוא הקליט אלבום חדש.

בשנה שעברה החליט לסגור מעגל ולנסוע לראש השנה לאומן. "רבנו הוא אש קודש", הוא אומר בהערצה. "הרבה דברים התגלו לי באומן השנה – התפילות, ההתעוררות, האמונה הפשוטה והמוחשית הכל שבה אותי, הרגשתי שהגעתי הביתה לרבי שלי, רבינו בשבילי הוא אבא, אמא, רב ומורה דרך. אדם כמוני שעבר כל כך הרבה בחייו עד ליהדות רבינו עבורו הוא סם מרפא, גם ביהדות עצמה רבינו מביא איתו עצות ללבטים, שאף ספר חסידות או מוסר לא נוגע בהם, אצל רבינו אני, אשתי, גיסי ומשפחתו הבנו מהו 'ואני רופא אותה' הוא מרפא את כולנו".

כשניסים מדבר על "ניסים" אפשר לראות את ההתרגשות על פניו. "כל הדברים שחלמתי עליהם וקיוויתי עבורם – הכל התגשם. מצאתי עולם רוחני מדהים שלא האמנתי כי הוא קיים. פגשתי יהודים צדיקים המכוונים אותי בדרכי השם ומראים לי את הדרך הנכונה. אינני יודע בזכות מה זכיתי לכל זה".

בחודשים שחלפו מאז הספיק גם לבקר לראשונה בחייו בארץ ישראל, לפקוד את שריד בית מקדשנו ולהתבשם מאווירת הקדושה. כשרואים אותו צועד ברחובות ירושלים מוקף בילדיו הקטנים, כולם בלבוש חרדי וענוות חן נסוכה על פניהם, קשה להאמין שזהו האדם שגדל בשכונות העוני של סיאטל בלב הזוהמה של עולמות הבידור. "אני מעדיף לא לעסוק במה שהייתי אז באותם הימים", הוא מפטיר. "אני מספר את הסיפור שלי רק משום שהרב שלי אמר, שניתן בדרך זו לעורר את ליבם של יהודים שהלכו שבי אחר השפעת הגויים ואשר נמשכים לעולם ההבלים והריקנות של המוסיקה הזו. כשהם רואים אותי, כביכול 'גיבור תרבות' שעמד להגשים את החלום האולטימטיבי של כל צעיר שחור, והפנה עורף לכל זה כדי להסתפח בנחלת ה', הם מבינים שבאמת אין מה לחפש שם. אני חש שבכך אני מתקן את הקליפות של המוסיקה השחורה".

אחר כך הוא נעמד על הבמה ופוצח בשיר קצר. המקצב הוא אותו המקצב מהימים "ההם" אבל המילים מביעות השתוקקות וערגה להשם ובלחן שזורה עדינות מסוימת שרק לבן תורה יש. "רבינו כותב בספריו הקדושים שבכל זמר ושירה יש ניצוצות של קדושה שנפלו לעולם השפל ונדבקו בין הקליפות. כנראה שניצוץ כזה נפל לתוך שכונת עוני שחורה בסיאטל כדי לגאול נשמות רחוקות ולקרבן לבורא".

באדיבות מגזין ניצוצות - אתר אומן שלום