אלי וגולד: "ילדים מפנימים כל קו וכל מילה מהקומיקס"

הם חלוצי טרנד הקומיקס שכבש בשנים האחרונות את הציבור החרדי – החלוצים, ועדיין המלכים הבלתי מעורערים של התחום. 'אלי וגולד', האנשים והמותג, הכירו אחד את השני הרבה לפני שחלמו ליצור קומיקס ביחד: למעשה, הם היו חברי חדר בישיבה.

"שנינו גדלנו בשוויץ", מספר גולד, הצייר שבצמד. "בישיבה גרנו באותו חדר, וכך אלי ידע שאני מצייר, כולל ציורי קומיקס. מאוחר יותר נפרדו דרכינו. אני חזרתי לשוויץ לכמה שנים, והוא התחתן וגר בירושלים".

גולד, הצייר שבצמד

אלי, סופר הקומיקס, הפך עם השנים לכתב בעיתון החרדי 'משפחה'. יום אחד, ממש במקרה, הוא גילה שמוסף הילדים של העיתון מחפש יוצר קומיקס. "זה היה לפי 17 שנים בערך. נכנסתי למערכת, שעוד שכנה אז במשרדים הישנים בכנפי נשרים, וראיתי את עורכת עיתון הילדים והעורכת הגרפית מסתכלות על דוגמאות קומיקס שנשלחו אליהם. כך גיליתי שהן רוצות מדור קומיקס קבוע בעיתון ומחפשות מישהו מתאים שיצור אותו. נזכרתי אז בגולד, שהיה איתי בישיבה ונהג לצייר קומיקס. הוא כבר חזר באותו זמן לישראל, והצעתי לו לתת לי דוגמה שאביא למערכת".

גולד שלח עם אלי סקיצה בעיפרון של סיפור הגולם מפראג. "זה לא דמה לכלום לסקיצות של היום – היה מצויר על 'נייר מילימטרי' שאדריכלים וגרפיקאים השתמשו בו אז", נזכר אלי.

העורכת והעורכת הגרפית אהבו את האיורים אבל הצביעו על כך שהפורמט של הסקיצה פשוט לא מתאים לעיתון: "הוא לא צייר את זה כסיפור בהמשכים, אז סצנה אחת התפרשה לעיתים על מספר עמודים. כמו כן, הוא חשב שיוציא את זה באנגלית או בגרמנית, אז הכל היה משמאל לימין. גם רוחב הסקיצה היה גדול יותר מהאורך – הפוך ממה שצריך לעמוד האחרון של עיתון".

אלי החליט לקחת את הסקיצה אליו הביתה ולנסות לסדר את זה על המחשב. "לא ידעתי כלום על גרפיקה, אבל החלטתי לנסות. סרקו לי את הסקיצה לתוך דיסקט – זה מה שהיא אז – ואני הגעתי הביתה והתיישבתי לעבוד. על הפרק הראשון עבדתי 14 שעות כדי להכין אותו לדפוס".

אלי, סופר הקומיקס

העבודה הייתה מייגעת, אבל אלי לימד את עצמו תוך כדי עבודה בדיוק איך אמור מדור הקומיקס להיראות. "גולד סיפק איורים ל-25 פרקים של הסיפור על הגולם מפראג, אני הייתי אחראי על הכיתובים, הגרפיקה והצביעה. וכל השאר היסטוריה. כשהסיפור הסתיים ביקשו ממנו מיד עוד אחד, וכך התחלנו לכתוב את 'יוסלה קמצן קדוש'. סך הכל, עד היום יצרנו משהו כמו 800 פרקים של קומיקס". הוא זוכר רק שבוע אחד שמדור הקומיקס לא נכנס לעיתון. "שמו איזו פרסומת במקום. לא הקוראים ולא ההנהלה אהבו את זה..."

אחרי שפרסמו יחד כמה עיבודים לסיפורים מוכרים, הגיע תורם של סיפורי העלילה שנרקמו בדמיונו של אלי.

"על בסיס כמה עובדות היסטוריות, חיברתי את הסיפור 'הכתר שניצל'. בשלב הזה כבר הפכנו להיות המותג המוכר 'אלי וגולד קומיקס'. עד אז הקרדיט היה פשוט: כתב – אלי, צייר – גולד..."

איך הצליחו שני חרדים בלי רקע מקצועי מקיף ליצור קומיקס ברמה כל כך גבוהה? הם מספרים כי השקיעו רבות בלמידת הז'אנר כדי להבטיח שהסיפורים יהיו ברמה הגבוהה ביותר. "הרקע שלי בכתיבה לא עזר לי, כי קומיקס זה סוג כתיבה שונה לחלוטין", אומר אלי. "הדבר היחיד שקרוב לזה הוא כתיבת מחזות. כמו במחזה, צריך לכתוב הוראות בימוי, והטקסטים בקוביות למעלה – הם המקבילה של קטעי הקריינות. וכמובן – עיקר הכתיבה הוא דיאלוגים.

"עשינו ממש דוקטורט על סוגים שונים של קומיקס. כמובן, מי שעובר על הקומיקס שלנו יכול להראות בקלות שהכי הושפענו מהרז'ה, היוצר של טינטין. מישהו אפילו הציע לגולד להמשיך את הסדרה של טינטין. אם כי, לדעתי" - מוסיף אלי פרגון רציני לשותפו ליצירה- "גולד צייר טוב יותר מהרז'ה. יש לו מגוון רחב בהרבה של הבעות פנים ותנועות גוף".

לצד הלמידה מגדולי אמני הקומיקס, לאלי וגולד היו גם חידושים פורצי דרך משלהם. כך למשל, בתחתית כל פרק קומיקס שמתפרסם מופיעים הערות והסברים שמנגישים את הסיפור גם לילדים צעירים מאד. "כך אנחנו מבארים מושגים שהילד הממוצע אולי לא ממש מבין, וגם עוזרים לקוראים להבדיל בין העובדות ההיסטוריות בבסיס הסיפור ובין מה שהתבשל במוח הקודח שלי", מסביר אלי.

בחנוכה תשס"ד הוציאו אלי וגולד את ספר הקומיקס הראשון שלהם – ספר הקומיקס החרדי הראשון שיצא בפורמט גדול ובצבע מלא. "בפורים כבר מישהו אחר הוציא ספר קומיקס באותו פורמט. אנשים ראו את המכירות המטורפות וקלטו את הפוטנציאל".

עד כמה שזה נשמע מוזר היום, אלי וגולד התקשו בתחילה למצוא מו"ל לספר. "פניתי ליוני פוזן, בעל הוצאת הספרים יפה נוף, והצעתי לו להוציא לאור את הקומיקס שלנו. הוא אמר לי שלא נראה לו שזה יימכר. במוצאי שבת שלאחר מכן הוא התקשר אלי וסיפר שאחותו וגיסו התארחו אצלו וכשהוא סיפר להם שדחה הצעה להוציא את הקומיקס שלנו, שניהם, ביחד עם אשתו, התחילו לצעוק עליו שהוא משוגע". פוזן אמר לאלי וגולד שהוא יוכל, לדעתו, למכור אלף עותקים. הם החליטו להוציא אלפיים. "ידענו שאם הוא מוכר אלף, לפחות נכסה את ההוצאות, גם אם לא נרוויח", מסביר אלי.

אלפיים הספרים יצאו לאור שבועיים לפני חנוכה, במחיר ששבר את השוק דאז – 56 שקלים בלבד לספר. "יומיים לפני חנוכה הדפסנו מהדורה שניה – המהדורה הראשונה נמכרה במלואה. מכרנו עוד 1500 ספרים עד סוף חנוכה". תקדים היסטרי במושגי שוק הספרים החרדי בישראל. מאז הם הספיקו להוציא עוד ספרים רבים – בעברית, באידיש, ובאנגלית. "וגם צרפתית וספרדית נמצאות בתכנון".

על אף שהקומיקס שלהם מצליח מאד וזוכה לביקורות נלהבות גם מצד חובבי קומיקס שאינם דתיים, אלי מדגיש שמלאכת הקומיקס היא הרבה יותר מעיסוק יצירתי עבורם. "בלי הגזמה, יש לילות שאני מתעורר שטוף זיעה מפחד האחריות שרובצת עלינו. קומיקס הוא מדיום חזק מאד, והילדים קולטים ממנו דברים בצורה שקשה לשנות אחר כך. אני מרצה במחנות קיץ וקייטנות ועורך לילדים מבחני פתע על הספרים שלנו – הם יודעים כל קו וכל מילה בעל פה. מפנימים את הסיפור במלואו. לא מזמן התקשרה אלי אימא שהילד שלה צייר על כל הקירות בבית את הסימן שהופיע בספר 'סימן חיים'. ביום ראשון האחרון התקשר אלי רב מלייקווד עם סיפור דומה: הוא הלך לתפילת שחרית ביום קר מאד, וראה שלאורך כל הרחוב מישהו צייר את הסימן הזה על הזגוגיות מכוסות הכפור של המכוניות...הילדים מפנימים כל ניואנס בסיפור, וזו אחריות עצומה".

בהתאם, הוא מייעץ להורים לבדוק היטב את ספרי הקומיקס שהם נותנים לילדיהם. "ואני בפירוש אומר את זה גם על ספרי הקומיקס שלנו. אל תסמכו בעיניים עצומות על אף אחד. יש בשוק, גם בשוק הספרים החרדי, ספרי קומיקס מזעזעים. עם אלימות קשה, עם בעיות השקפה, עם שפה לא מתאימה. תבדקו טוב מה אתם נותנים לילדים. הקומיקס הוא ויזואלי מאד – ובגלל זה, לטוב ולמוטב, משפיע הרבה יותר".