"ריבונו של עולם, בבקשה תענה לי!"

כאשר הורי עלו מקווקז לארץ לפני 22 שנה, הייתי עובר במעי אמי, ונולדתי באשדוד כילדם הרביעי. הוריי מסורתיים מאוד. תמיד ציינו את השבת והחגים ועשו קידוש. הייתי מודע ליהדות, אבל לא החשבתי את זה יותר מדי ולא שמרתי שבת.

ליל שבת אחד חזרתי מבילוי, ישבתי על ספסל ועישנתי סיגריה. עבר לידי בחור ישיבה חוזר בתשובה שהכרתי לפני כן. הוא התיישב לידי וסיפר לי על שיעור תורה שלמד ועל עונג שבת.

שבוע לאחר מכן, בליל שבת, לא היה לי פתאום חשק לצאת עם החבר'ה ולא רציתי לעשן. הרגשתי שמשהו עובר עלי. זה היה דבר עמוק בנפש שלא ממש הבנתי. ישבתי על ספסל ליד בחורי ישיבה. מישהו עבר וזרק סיגריה בוערת לידי וכיביתי אותה ברגלי. הבחורים הסבירו לי שאסור לכבות אש בשבת. התעורר אצלי חשק לדעת מה מותר ומה אסור לעשות בשבת, והתחלתי לשוחח איתם על כך.

שבוע אחרי כן החלטתי ללכת על דעת עצמי לבית הכנסת השכונתי, למרות שכל חבריי המשיכו ללכת לבלות. אחרי התפילה נשארתי לקידוש ואז גמלה ההחלטה בלבי לשמור שבת. לא הצלחתי כל כך, אבל לא עישנתי אף סיגריה.

בשבת הבאה כבר הלכתי לעונג שבת אצל הרב מיכאל אסולין, רב "מקור ישראל" ומנהל "ישיבי-ה" בנתיבות, והתחזקתי יותר. כך המשכתי להתחזק בהדרגה. העדפתי לשבת בשיעור תורה, אפילו מבלי להבין, יותר מכל בילוי אחר. זה היה עונג עילאי לשיר עם הרב ולרקוד עם החבר'ה.

יש לנו מקלט בבניין מגורינו, שהמפתח שלו היה ברשותי. במקום לשבת סתם עם חברים, רציתי לעשות משהו משמעותי שיעזור לחבר'ה מהשכונה. ביקשתי מבחורים מ"מקור ישראל" ומהישיבה שיעזרו לי. צבענו את המקלט והבאנו כל מה שצריך - ספרים רבים וקונטרסים - והקמנו בית מדרש. זה היה מקום עצום. הכנתי קופות צדקה ופיזרתי בבתי עסק, קניתי טליתות וכיפות. הכול היה בעזרת אחותי אלבינה, המבוגרת ממני שהתחזקה גם היא. היו תפילות כל הזמן, שיעורים מדי יום ועונג שבת. צעירים רבים מהשכונה הגיעו.

גם לאחר שהתגייסתי לצבא המשכתי עם הפעילות במקלט. 

בזכות המקלט הזה קמו באזור שני מקלטי תורה נוספים שפעילים עד היום. בנוסף דאגתי להפיץ יהדות. הייתי מחלק כיפות, ציציות וקונטרסים בבתי סוהר ברחבי הארץ. רבנים החלו ליצור קשר והציעו שנפעל ביחד לחזק את התורה. זו הייתה תקופה מצוינת.

לא היה לי קל לשמור על המצוות בצבא. בעקבות מצוקתי נכנסתי לכלא הצבאי. הגעתי לבדידות, שבה לא נותר לי אלא לשוחח כל הזמן עם בורא העולם, והיו לי השגחות פרטיות, נסים מעל ומעבר. הייתי אמור להשתחרר בתאריך מסוים. היה לאבי מסיבת יום הולדת לפני כן ורציתי מאוד להשתתף בה. שבוע לפני השחרור באתי לשוטר בכלא ואמרתי: "אדוני המפקד, האם תוכל לשחרר אותי כמה ימים לפני הזמן?". "לא", הוא ענה בתוקף, "אתה לא היחיד ואין שום אפשרות". עשיתי קצת בלגן והכניסו אותי לצינוק בכלא 6 בצפון. ירד אז מבול שוטף. קראתי קריאת שמע על המיטה עם דמעות בעיניים שטפטפו על הסידור. אמרתי: "ריבונו של עולם, בבקשה תענה לי, תגיד לי שאני משתחרר מפה מחר!". מיד לאחר מכן נשמע קול רעם אדיר. ניחמתי את עצמי ואמרתי: "זאת התשובה!"   

למחרת בבוקר הוציאו אותי מהתא ואחרי זמן קצר הודיעו לפתע: "אייל משתחרר באופן מיידי!". אמרו לי: "קח את הציוד שלך ותעוף מפה!...".

יצאתי בשמחה מהכלא וברכתי "ברוך מתיר אסורים".

לאחר שהשתחררתי התחלתי לעבוד בנמל אשדוד. כיום, בגלל הירידה בפעילות בזמן שהייתי בצבא וסיבות נוספות, המקלט התורני אינו פעיל, אבל אני ממשיך להניח תפילין ולשמור שבת וכמובן לבקר בבית הכנסת.

בזכות אחותי אלבינה נחשפתי גם לערוץ הידברות. ראיתי את השיעורים ונהניתי מזיכוי הרבים הגדול שלהם. אני שומע מחברים רבים שאינם שומרים מצוות, שהם צופים בשיעורים של ערוץ הידברות.

הורי קיבלו יפה את התקרבותנו. אמי התחזקה והיא קוראת תהלים כל בוקר ומדליקה נר לעילוי נשמת הצדיקים בבוקר ובערב.

אני מנגן על גיטרה ושר שירי תהלים, וזה מעלה לי את הנפש למרומים.

יש היום שינוי עצום אצל הנוער. אתה רואה בחורים שנמצאים במציאות מאוד מגושמת, באים לעונג שבת, מנשקים את ידו של הרב מאיר מויאל, שהיה מקורב למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ושותים בצמא את דברי תורתו.

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל   shira@htv.co.il