מיכאל אלוני: "יש קסם גדול במשפחה החרדית"

כשמיכאל אלוני לובש חליפה ארוכה וחובש את הכובע שלו, עוד לפני שהפאות המלאכותיות מודבקות לפניו אתם יכולים לטעות בו ולהאמין שמדובר בבן ישיבה ירושלמי שורשי. האידיש המתגלגלת, האינטונציה. שפת הגוף. לא פלא שהשחקן מעיד על עצמו בחיוך: "הציעו לי לא מעט שידוכים כשהסתובבתי במאה שערים".

לאודישן שלו לסדרת טלוויזיה המספרת על חייה של משפחה ירושלמית חרדית שורשית, הגיע אלוני עם מעיל גשם ארוך – בתקווה להרגיש קצת יותר כמו חרדי. מאז, כאמור, הוא הצליח לכבוש פסגות חדשות של משחק אותנטי. הוא התרגל ללבוש ביגוד חרדי, גידל זקן, התחיל לפטפט באידיש, ובכלל למד המון על הציבור החרדי.

"עשינו עבודת הכנה מאד מעמיקה: תחקיר של שלושה חודשים בערך. לקחו אותנו למאה שערים: הסתובבנו שם, התארחנו אצל משפחות, עשינו שבתות. למדנו הלכות, מצוות, וברכות. למדנו על האפיונים של החסידויות השונות", כן, אלוני כבר יודע לדבר כבקיא ורגיל על כובע ה'סופר' הירושלמי, ואפילו על ההבדל בין חסידים שתוחבים את המכנסיים בגרביים ואלה שלא. "אני יכול לתת הרצאות על הציבור החרדי היום, על שושלות החסידויות השונות, המנהגים, החומרות". אם לא די בזה, אלוני, עם שאר חבריו לסדרה, גם עברו קורס מזורז באידיש. במשפחות ירושלמיות רבות, אידיש היא שפת הדיבור הכמעט בלעדית.

השחקן מיכאל אלוני

לאיזה זרם בציבור החרדי-ירושלמי משתייכת המשפחה בסדרה?

"האמת שהיה לנו על זה דיונים מעמיקים. הם מדברים אידיש, אבל הם לא חסידים. יש להם אפילו התייחסות צינית קצת אל החסידות. הם צ'למרים. דוברי אידיש, אבל בעלי מסורת ליטאית".

שבת במאה שערים הייתה חוויה חדשה לחלוטין עבור אלוני: הצפצוף שקצת לפני השקיעה, והעולם הסוער שעוצר ומפנה מקום לשבת המלכה. החוויה הזו, הוא אומר, היא משהו שלא חווה מעולם ולא יחווה בתל אביב. השקט הנינוח של השבת שבה את ליבו – וכך גם מה שמצא במשפחות המארחות שלו.

"יש קסם גדול בכוח העצום של המשפחה. נהניתי גם לראות איך ממעט אפשר להוציא כל כך הרבה. התארחתי במשפחה עם שישה ילדים – ופתאום הספה בחדר האורחים מתקפלת, 2 מיטות הופכות לשולחן ויש מקום לכולם. והאוכל! יש המון אוכל, וכל השבת אוכלים. כל השבת עוברים מצ'ולנט לצ'ולנט. אתה מתחיל עם איזה קיגל קטן אצלך, ממשיך לאכול פיצוחים אצל חבר וטועם מהצ'ולנט שלו, ואחרי זה אתה הולך ליהושע, שם אתה ממש יורד ברצינות על צלחת של צ'ולנט".

עלית במשקל בזמן הצילומים?

"איזו שאלה!"

אלוני נהנה גם מ'תרבות הילדים' של מאה שערים. "יש ילדים בכל מקום. הם מסתובבים ברחובות כמו פעם, לא יושבים מול הטלוויזיה כל היום. הילדים הגדולים עוזרים לגדל את הילדים הקטנים. הערך הרב שמייחסים לילדים ברור. מישהו סיפר לי שלפני שהילד התשיעי נולד, ממש לא היה לו כסף, אבל הוא האמין שילדים הם ברכה, ולא דאג. ואכן, איך שנולד הילד התשיעי, קרוב-רחוק נפטר והותיר לו ירושה".

חוץ מתרבות הילדים, אלוני חקר גם לא מעט את תרבות השידוכים. במסגרת התחקיר לסרט, הוא בילה שעות ארוכות בלובי של מלון 'המלכים', נקודת מפגש פופולרית לזוגות חרדים, וצפה בפגישות שהתנהלו סביבו.

"אני כבר יודע לזהות מתי מישהו נפגש בפעם הראשונה – הזיעה והסומק מסגירים. ואני יכול לזהות מתי מישהו מתורגל כבר בפגישות שידוכים, אבל נפגש בפעם הראשונה עם הבחורה המסוימת הזו. למדתי לזהות שהזוג נמצא כבר בפגישה שניה ושלישית, ואני די בטוח שהימרתי בהצלחה על אילו זוגות ימשיכו להיפגש ואילו לא".

צוות שחקני הסדרה (צילום: יח''צ)

חוץ מהצפייה, הטית גם אוזן לשיחות בין הנפגשים?

"בהחלט. השיחות נורא הפתיעו אותי. גיליתי שבפגישה שלישית כבר רוצים 'לסגור' או להתקדם לקראת זה, וכך מדברים על הקמת בית בישראל, על איך רוצים לגדל את הילדים. אם היו מדברים איתי על זה בדייט שלישי הייתי בורח".

למרות זאת, הוא רואה יופי בשיטת הדייטינג החרדית. "יש קסם נורא גדול באפשרות לשבת מול בן אדם ולראות לתוך נפשו. דווקא בצורה השמרנית, שאתה באמת מדבר עם האדם מולך, אתה יודע להפריד בין העיקר ובין הטפל ומגיע לעיקר. יש זה משהו מאד מדויק. מין בגרות באהבה".

יש משהו בציבור החרדי שהיית מציע לכלל החברה הישראלית לאמץ?

"את הפשטות. חוסר החומרנות. היכולת לקבל ביותר ענווה את החיים".

ויש גם דבר אחד שהוא היה שמח לשנות במאה שערים. "כן הייתי דואג לנקות שם את הרחובות יותר".

אם עקרות הבית הירושלמיות היו אחראיות על זה, הרחובות היו מצוחצחים.

"סביר להניח", הוא צוחק, "כל הבתים בהם ביקרתי היו נקיים מאד".