להעלות את השחר: דבר תורה לפרשת וישלח

נכון לשעת כתיבת שורות אלו, המצב הביטחוני במדינת ישראל ובמקומות נוספים בעולם, מצריך הצבת גלאי מתכות בכניסה למקומות ציבוריים.

גם בשדות התעופה ברחבי העולם, כל נוסע באשר הוא, מחויב לעבור בתוך שער גלאי מתכות טרם עלייתו למטוס, כדי לוודא שאינו נושא על גופו חפץ חד העלול לסכן חיי אדם. הגלאי פועל על ידי כך שהוא משנה את השדה המגנטי, אם יש מתכת בסביבתו. 

ישנם אנשים במצב רפואי מסוים, שהרופאים ממליצים להם שלא לעבור בתוך שערים אלו. ואכן, אותם אנשים עוברים בדיקה ידנית במקום הבדיקה הרגילה.

אשה בהריון, כלולה בהמלצת הרופאים שלא לעבור בשער גלאי המתכות, משום שיש חשש, שהשינוי בשדה המגנטי יגרום נזק לעובר הזעיר המתפתח ברחמה.

ככל הנראה, השינוי בשדה המגנטי גורם נזק מסוים גם לאדם בוגר, אולם כולנו מבינים, שהעובר הזעיר חשוף להרבה יותר סכנות והשפעות חיצוניות מאשר עובר גדול יותר, או מתינוק שכבר יצא אל אוויר העולם.

ככל שהעובר זעיר יותר, כך גם גדילה רמת ההשפעה של גורמים שונים על עתידו.  

פרשת "וישלח", מתארת את תחילת ההיווצרות של עם ישראל - את מצבו כ"עובר". כשם שהשפעה חיצונית על עובר ברחם הינה בעלת השלכות עד סוף חייו, כך גם בפרשה מתוארים מספר אירועים, שכל פרט ומרכיב מהם הינו בעל השלכות לדורות.

אחד "המרכיבים" המפורסמים שהרכיבו את היווצרותנו כעם, הוא סיפור ההיאבקות של יעקב.

מן הסתם, הסיפור מוכר לרובנו, אולם נתבונן בו שוב ונראה כיצד מעשה זה אינו אירוע היסטורי נקודתי בלבד, אלא הוא נוגע לכל אחד מאתנו, בכל רגע נתון.

כך מתארת התורה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר (ליעקב): שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר (יעקב): לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר (ליעקב): לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית ל"ב, כה-ל).

בפשרו של מאבק איתנים זה, רב הנסתר על הנגלה. התורה אינה חושפת את זהותו של אותו מתאבק אלמוני, והיא אינה מפרטת מה הייתה מטרתו. לא מוזכר מדוע אותו מתאבק חושש מהשחר, ומדוע יעקב התעקש שאותו מתאבק יעניק לו ברכה.

מי שמעיין בפרשנים הרבים, ובפרט בדבריו של הרמב"ן, רואה שפרשה זו משמשת כאבן יסוד לכלל המאבקים ההיסטוריים בין ישראל לאומות העולם, ומומלץ מאוד ללמוד את הנושא.

רבי שמשון רפאל הירש, מתעכב על העובדה שהמאבק התרחש דווקא בלילה, ואותו מתאבק חשש מאוד מעלות השחר. הרב הירש מבאר, שמאבק זה משמש גם כמשל למאבק הפנימי של האדם מול יצרו - מלחמת הטוב והרע. יעקב מסמל את הטוב, והמתאבק מסמל את כוח הרע שבעולם:        

"האבק שהתאבק מבין שני הלוחמים, עלה כדברי חכמים עד כיסא הכבוד (תלמוד חולין, צא ע"א). שכן מאבק זה, אינו אלא דוגמה בזעיר אנפין למאבק הגדול המתמשך והולך בכל דברי הימים. אכן, הוא הוא התמצית והתוכן לכל ההיסטוריה האנושית.

"כל עוד הלילה פרוש על הארץ, כל עוד הכרת האדם מעורפלת, והדברים מבולבלים עד לבלי הכיר, עד בלתי יכולת לעמוד על אמיתתם ובהירותם, כל אותו זמן הוא יהיה צפוי למאבק ולהתנגדות. זה תוכנה של אותה חוויה לילית" (רבי שמשון רפאל הירש, בראשית לב, כה-כו).

"יריבו של יעקב יכול להילחם רק בעוד לילה פרוש על הארץ, ואכן, כל עוד הלילה שולט, נראים הדברים, שהוא, גם אם אינו מנצח, הרי ידו על העליונה. אך בשעה שהשחר מאיר, מתגלה היפוכו של דבר, ויעקב הוא "בעל הדעה" הקובע את סיום המלחמה. והתנאי שהוא קושר לסיום המאבק, מטרת המאבק כולו, הינו: ההכרה שיעקב ראוי לברכה וסיוע, ולא לאיבה ושנאה... כל אותו לילה אומר יעקב, התקפת אותי, ראית בי מכשול, שלסילוקו והשמדתו יש לשאוף במאבק בלתי פוסק. עתה, משהאיר השחר, אתה מתייאש, אך אני לא ארפה מהמאבק, עד שלא תעניק לי ברכה והכרה" (כז).

כוח הרע שבאדם, מתעורר כל עוד אדם שרוי בעלטה פנימית, בעצבות ובייאוש. אולם כאשר "נדלק האור", אדם מכיר מיד באפסיותו של היצר הרע.

יצר הרע חזק בעיקר בחושך.

מהו האור? האור הוא השכל. כאשר אדם מפעיל את שכלו והוא "מבקר" (מלשון בקרה ובוקר) את מעשיו, הוא לא נופל בפח. כשאדם מתבונן הוא מבין, שהיצר הרע הוא כבועה חסרת כל תוכן. רבים מאתנו חשים תחושת ריקנות וחרטה לאחר שהלכנו שבי אחר עצתו. היצר הרע מפתה אותנו לעשות דברים מסוימים, והוא "מבטיח" בחלקלקות לשונו שנהיה מאושרים אם נציית לדבריו, אולם המציאות טופחת על פנינו שוב ושוב, והבלון מתפוצץ במהירות. 

פרשה זו מלמדת אותנו, כמה חשוב להעלות את השחר, ולפזר את הערפל והאבק שיצר הרע מפזר סביבנו.