פרשת וישב וחנוכה: האור שבוקע רק מתוך החשכה

הפרשיה המסעירה של יוסף ואחיו, ההשתלשלות הבלתי צפויה של המאורעות עד ל'הפי הנד' הדרמטי, עלולה להראות במבט שטחי כעלילה מרתקת... אולם ככל מילה ומילה בתורה – גם פרשה זו כולה, הינה דברי תורה הבאים ללמד ולהחכים אותנו. 'תורה לשון הוראה'.

אחד המסרים העולים מן הפרשה הוא מה דברי הרמח"ל כי האור שהפציע בחייו של יוסף לאחר כל שנות הסבל, היה צריך בהכרח לבקוע דווקא מתוך החשיכה. העקרון של 'ברישא חשוכא והדר נהורא' (בראש = בתחילה, חושך - ולאחר מכן אור) שהופיע בבריאת העולם: 'ויהי ערב ויהי בוקר', ומוגדר בספרות הקבלה והחסידות כעיקרון יסוד, מופיע כאן כמודל גם בחיי הפרט. במדרש רבה בתחילת פרשת מקץ משווים חז"ל בין 'מקץ שנתיים ימים – לבין הפסוק 'קץ שם לחושך' בהשוואה לחושך שבטרם בריאת העולם. העיקרון הזה, כפי שמנסח רמח"ל בספרו 'דעת תבונות', קובע שהטוב המושלם, תפקיד או תכלית בעלי חשיבות – יכולים להגיע רק לאחר תהליך מוקדם של 'חושך', ככל שהאור גדול יותר, כך מוכרח שיקדם לו תהליך של הסתר והעלם ממנו יבקיע האור בסופו של דבר. זהו בדיוק התהליך שנפרש מול עינינו בדברי התורה על יוסף: הוא זכה לעלות לגדולה, לשמש כמלך בפועל על כל ארץ מצרים, להיות מושיע משפחתו מרעב ולהפוך לשני שבטים (מנשה ואפרים) רק אחרי שסבל עבדות, מאסר ממושך ומצוקה רבה. 

אור החנוכה

גם האור הגדול של חנוכה, אור הנרות ואור הנס של הנצחון – הבקיע מתוך החושך הגדול ביותר. 'וחושך על פני תהום – זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה' (מדרש רבה בראשית) החושך של יון הקיף את כל חלקי החיים, הרוחניים והגשמיים. מצד אחד 'פשטו ידם בממונם ובבנותיהם' (לשון הרמב"ם), ומצד שני ובעיקר - מלחמת תרבות שבמרכזה עמדה הפקודה: 'כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' וגזרות נוספות כמו איסור לימוד תורה, שמירת שבת וברית מילה שגרמו עם הזמן לתהליכי התיוונות והטמעת התרבות היונית בקרב כל שדרות העם במידה כזו ש'כמעט נשתכחה תורה מישראל''. (לשון הרמב"ן בפרשת ויחי).  

והנה דוקא מתוך החושך הגדול הזה האיר אור מלכות החשמונאים. בחירוף נפש יצאו הם למלחמה למען התורה ולמען שמירת היהדות, ולא רק שזכו לנצחון ניסי על המעצמה היוונית – אלא שבכך החזירו את המלכות לישראל, החזירו עטרה ליושנה בלימוד התורה וקיום המצוות, ופתחו תקופה של פריחה עצומה בחיי הרוח של העם, עיקר המשנה והתלמוד התפתחו באותן שנים - קרוב למאתים שנה שמניצחון החשמונאים ועד החורבן.

שוב חזר והתממש הכלל והעיקרון של 'ברישא חשוכא והדר נהורא' האור הגדול שאת הארתו אנו חוגגים עד היום - הבקיע מתוך החשכה העמוקה של גזירות יוון.

מצפים לאור...

גם אנחנו מצפים מזה זמן רב לאור הגאולה... וגם אם השיגרה משכיחה מאיתנו את הציפיה הזו שהיא מחובתו של כל יהודי, הרי שהמצב המתוח והבלתי יציב – מזכירים לנו שוב ושוב כי טרם נגאלנו ואנו זקוקים בדחיפות לישועת השם.

המצב הקשה אינו אמור לייאש אותנו, יהודים אינם מתייאשים! שרדנו כבר את בבל ויוון, את רומי ואת ספרד, את עינויי האינקוויזיציה ומסעות הצלב, ועל כולנה את השואה הנוראה שזיכרה מלווה את הדור האחרון... אולם לא זו בלבד שאיננו מתייאשים – עלינו לזכור כי ככל שהחושך מעמיק הוא מקרב אותנו אל האור, וכי כאז כן עתה - רק מתוך החשיכה תפציע האורה. 

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.