להודות - מעין עולם הבא

בשבוע שעבר דיברנו על שלילת שורש כפיית הטובה בנפש, וכיצד זה יאפשר לנו להכיר טובה לסובבים אותנו ולהודות להם. ומה שנכון בין אדם לחברו נכון גם בין אדם למקום. ההפנמה העמוקה ש'דבר אינו מגיע לי' ו'שום דבר איננו מחויב המציאות', פותחת את הפתח להודיה. הדבר בא לידי ביטוי יפה בקריאת השם יהודה על ידי לאה אמנו. לאה אמרה "הפעם אודה את ה'", ומוסיף רש"י את כוונתה: "נטלתי יותר מחלקי". לאה אמנו הכירה בכך שהחלק הגדול שנטלה, איננו רק השבט הנוסף ביחס לשאר האימהות, אלא עצם הילד שקבלה... אותיות השם "יהודה" מצביעות גם הן על עניין זה. שם הוי"ה בתוספת ד', המסמלת את הדלות, "לית ליה מגרמיה כלום", אין לו משלו דבר (אור גדליהו חנוכה).

כולנו נקראים יהודים, על שם יהודה, וביסוד מהותנו מונחת התודעה שכל חיינו הם 'חסד', אנו תלויים לגמרי בו יתברך, והוא מקור הכל.

ימי חנוכה הם ימי הודאה, כפי שמובא בנוסח התפילה: "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל...". ימי החנוכה הם הזדמנות נפלאה עבורנו להתחזק בעבודה של הכרת הטוב וההודאה. בשעת הדלקת הנרות, בהלל, ב"על הניסים", ובברכות השונות ביום, ניתן לעצור ולשים לב לכל הטוב שמרעיף ה' עלינו בגשמיות וברוחניות. דרך התבוננות בניסים הגלויים שנעשו לאבותינו בימים ההם, אנו יכולות לשים לב יותר לניסים הנסתרים הנעשים אתנו בכל רגע ורגע בזמן הזה (כדברי הרמב"ן סוף פרשת בא).

יוער, כי אחד הדברים שאנו מודים עליהם הוא "על המלחמות": מציאת נקודות האור באותם רגעים קשים, והכרה בכך שהמלחמות – המאבקים והנסיונות – בונים אותנו. לניסיון ולנס שורש משותף, שמובנו: גובה ורוממות. הלוואי שנזכה לגדול בדרכים מאירות בנראה ובנגלה, אך עם זאת, בכל מצב, ועל כולם "מודים אנחנו לך".

בימי החנוכה ניתן להתחזק גם בהכרת הטוב כלפי הסובבים אותנו. השהות הנוספת עם המשפחה בימים אלו, מעניקה לנו הזדמנויות רבות להתקרב קצת יותר זה לזה.

לסיום נציין, כי ציירנו קווים רבים ל'עבודה' בתחום ההודאה, אך יש לזכור כי ההודאה היא בעצם תענוג. רבי נחמן קורא לה "שעשוע עולם הבא" (לקוטי מוהר"ן תנינא ב, ב), משום שלעתיד לבא "כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה" (ויקרא רבה ט, ז). היכולת שלנו להודות מאפשרת לנו לחוות ולהרגיש את הטוב שבחיים שלנו, ומובילה אותנו לשמחה. "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק).

יהי רצון שנזכה בימי החנוכה להודות ולהלל לשמו הגדול, לראות ניסים גלויים, ולזכות למשיח בן-דוד משבט יהודה. ביום ההוא נוכל לזמר בפה מלא "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".