קנית עבד? קנית אדון

"זה לא נורמאלי! אלפיים שקל חשבון טלפון? יש לכם חברים בג'מייקה?", נסער אבי המשפחה כשחשבון הטלפון המנופח בידו. "מאז שיש לי טלפון מהעבודה - אני משוחח רק על חשבונם".

האמא נתלתה בדברי האבא "גם לי יש טלפון מהעבודה ואני מנצלת את זה". הבת הבינה שהכדור נמצא במגרש שלה, והכריזה "מאז שיש לי טלפון מהעבודה, גם אני מדברת רק מהעבודה".

"אז איך הגיע חשבון כזה גדול?!", תהה האבא בקול, ואז הופיעה העוזרת רועדת כולה, "גם אני מדברת רק על חשבון העבודה"...

* * *

כשיש מסך של ערפל המכסה את הכביש, קשה לראות בצורה ברורה את תוואי הדרך, הזהירות הנדרשת היא רבה. כזה הוא הדור שלנו, ישנן דעות מסולפות המשבשות את השכל הישר וגורמות לו לתפקד בצורה לקויה.

מצווה יש בפרשתנו שרבים מוצאים בה פורקן לדעות לא טובות שחלפו ליד אזנם – מצוות אמה העבריה. לא נמנה כאן את כל טענותיהם, אך באופן כללי הם תמהים: איך ייתכן שהתורה נותנת לאבא רשות למכור את בתו לשפחה כדי שיתעללו בה? רוח הפמיניזם לא פוסחת על ניסוח הדברים, אולם מחובתנו להתייחס אך ורק לאלו שחפצים לדעת את האמת.

נקדים תחילה את מצוות התורה: יהודי שבתו קטנה - דהיינו, פחותה מגיל שתים עשרה - נתנה לו התורה רשות למכרה לאמה בבית אדון אחר. האדון אמור להתחתן עמה בתום ימי שכירותה ולדאוג לכל צרכיה כבעל, במידה ואינו רוצה לקחתה לאשה או להשיאה ככלה לבנו, אין האדון רשאי למוכרה לאדון אחר אלא משלחה לחופשי.

יודגש, שבספר "מנחת חינוך" מובאים דברי הפוסקים שאין הדבר נתון לקפריזות ולמכירת הבנות להכנסה נוספת, חלילה וחס.

התורה מתייחסת למצב אשר בו העניות מרובה ולאב אין יכולת לפרנס את בתו ולדאוג לצרכיה האלמנטריים כיאות, לשם כך הוא "מוכר" אותה למשפחה יהודית בעלת אמצעים, שם תמורת עבודות בית קלות, זוכה היא למזון ולינה משופרים, ובהמשך חייה אף דואגים לחתונתה בצורה מכובדת. זוהי בעצם הגרסה התנ"כית ל"משפחת אומנה", גרסה משופרת בהרבה מימינו אנו.

כבר כשדיברה התורה על יהודי שקונה לעצמו עבד מבני ישראל, מזהירה התורה שנשמור על כבודו של העבד. אין לאדון רשות להתעמר בעבד כראות עיניו, ותנאיו הסוציאליים של העבד מעולים הרבה מעבר לסטטוס של עבד. עד כדי כך שחז"ל התבטאו בנושא זה "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

ממילא, תנאי העסקתה של אמה עבריה אינם פחותים מתנאיו של העבד. זאת ועוד, שבעצם אין הבדל גדול בין עבודות הבית שעשתה בבית הוריה, לעבודות שתעשה אצל האדון שקנה אותה.

ישנו רובד נוסף במצוה זו, ככל המצוות שאינן מסתכמות רק ב'טקסט' הנכתב בתורה, והן כוללות רמזים ועומק ללא סוף, לו רק נעמיק בהן כנדרש.

במדרש מובאת הקבלה מעניינת בין מצווה זו לתורה שקיבלנו מהר סיני, וכך אומר השם יתברך לעם ישראל: התורה היא בתי ש'נמכרה' לכם, אין אתם יכולים לעשות בה כרצונכם, אלא כבדוה כיאות. הוציאו אותה רק בלבוש מכובד – מעיל יפה וארון הקודש, ותנהגו בה כבוד בכך שתשמעו להוראות שהיא מצווה אתכם.

התורה מעניקה לאדם 'ארגז כלים' מעולה לחיים, במידה ואינכם שומעים לציוויים שלה, מאבדים אתם את הזכות להיות נשואים לה ומאבדים את מעלותיה.

"תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - "אל תקרי מורשה אלא מְאוֹרַשַֹּה".

ביאור העניין: כל יהודי מקבל עם היכנסו בברית המילה זכות אוטומטית – להיות מאורס לתורה הקדושה. אך לא כל אחד זוכה להתחתן עם התורה, התורה רוצה להינשא רק עם בעל שיודע לכבד, לפרגן, להעריך ולהוקיר את מעלותיה. בדומה לאמה עבריה, גם כאן מלמדנו השי"ת אם לא תחפוץ לשאתה לאשה, "ויצאה חינם אין כסף", אל תבכה שפתאום אין לך שפע רוחני וגשמי כפי שהיה בעבר.

* * *

זהו לקח אחד מיני רבים שנרמזו במצווה זו של אמה עבריה, להוקיר ולהעריך את תורת אלוקינו – תורת חיים, כדי שנזכה שהיא תהיה כלה ראויה עבורנו עלינו להשקיע בכבודה, לשמוע בקולה, ולרצות להיות טובים יותר.

על הדרך הרווחנו עוד נתון זעיר אך חשוב לא פחות, אם ראית מצווה בתורה שאינה מסתדרת לך עם הגיון הלב – תנקה את הזגוגית ותדליק אורות ערפל, אל תקשיב לאותם לקויי ראייה הטוענים שהבעיה היא בנוף. עליהם נאמר כבר "כל הפוסל – במומו פוסל".

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת משפטים – כל הסרטים ב-VOD הידברות