אמת בפרסום: למה בעצם מפרסמים את נס החנוכה?

"חלמתי שמעל בתי ארה"ב יש שלטים", סיפר נשיא איראן, חסן רוחאני, לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, "על כל שלט היה כתוב 'ארצות הברית של איראן'"...

אובמה ניתק את השיחה בזעף. למחרת מקבל רוחאני טלפון ממנהיג ארה"ב: "אני חלמתי הלילה שמעל איראן היו שלטים מעל כל הבתים".

"ומה היה כתוב בהם?" הסתקרן רוחאני.

"אני לא יודע", התוודה אובמה, "אני לא קורא עברית"...

* * *

רעב שורר בארץ כנען, יעקב שואל את בניו "למה תתראו... הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, רדו שמה... ונחיה ולא נמות". הלשון "למה תתראו" מקבלת פירושים רבים במפרשי התורה, חלק גדול מהם סביב אותו עיקרון שאין טוב הדבר "להראות" כלפי חוץ בעת מצב חירום "אצלי הכל בסדר".

בספר "צרור המור", לרבי אברהם סבע ממגורשי ספרד, הביא יסוד נוסף. נביא את עיקרי דבריו בלשוננו: בעצם יש לשאול - 'יעקב רואה שיש שבר במצרים ומזרז את בניו לרדת לשם. יש משהו שיעקב יודע ובניו אינם יודעים, עד שהוא צריך לזרזם לרדת למצרים?'

בעל "צרור המור" מבאר יסוד: בני יעקב היו עצבים וכואבים את מכירת יוסף, הרעב פחות הטריד אותם מאשר המצפון והכאב. לכן לכשעצמם הם כלל לא חשבו מה יהיה כאשר ייגמר האוכל, רק יעקב שלא ידע שהם האשמים במכירתו, למרות כאבו הרב על יוסף, זירזם והמריצם לעשות את הנצרך לבל יגוועו משפחותיהם ברעב.

בעולם של היום הפרסומות שולטות. בעיקר למי שחשוף למדיה אלקטרונית. הפרסום עובד על בסיס די זהה, וננסה לצמצם את זה במילים פשוטות: לחם, כמעט ולא מפרסמים. כאשר מפרסמים לחם, לא יהיה זה לחם פשוט, אלא לחם מיוחד (דל קלוריות/ מלא/ בעל ערך תזונתי מיוחד וכו'). המפרסם מנסה לגרום לצרכן להעדיף את הלחם המיוחד שלו על פני הלחם של המתחרים. אם הוא מצליח לצוד תוך-כדי עוד לקוח-שניים חדשים – הוא מרוצה מאוד.

פרסומת למוצר אלקטרוני כמו תנור או מקרר, כבר מאסיבית יותר. אך כאשר מדובר במוצר שהוא מותרות לרוב ככל בני האדם, (שואב אבק, למשל, עוד שנוי במחלוקת), כמו "רובוט מפצח אגוזים" (130 ₪, למתעניינים), ספל שמערבב את עצמו (נורא קשה לסובב את הכפית בקפה...), או "מחבט יתושים טלסקופי" (נא לא לשאול מה זה. אצלנו משתמשים במגבת), כל אלו זקוקים לפרסומות, תצלומים מרהיבים ושכנוע רב מצד המוכרים כדי שתואילו לשלם עבורם. בעיקר: ככל שמחיר המוצר עולה והשימוש בו פחות – יש צורך בגירוי יתר.

עדיין לא פתחנו קורס לשיווק ופרסום. אבל אנו בעיצומם של ימי החנוכה. חלק נכבד ביותר במצות הדלקת נרות החנוכה הינה "לפרסומי ניסא".

מה זה אומר בעצם "לפרסם" ביהדות?

בגמרא (שבת כא:) הובאו שלוש אפשרויות להדלקת נר החנוכה: א. נר איש וביתו – נר אחד בכל בית אב בכל אחד מלילות החנוכה. סה"כ 8 נרות. ב. המהדרין, נר לכל אחד ואחד. תכפיל את מספר הנמצאים בבית במספר הלילות – זהו סך הנרות המודלקים. ג. המהדרין מן המהדרין, הלכה נפסקה כשיטת בית הלל: ביום הראשון מדליק אחד ומוסיף בכל לילה נר עד שמגיע לשמונה נרות בלילה האחרון.

עוד נקודה: המצוה הינה להניח את החנוכיה על פתח הבית מבחוץ, אבל בזמן הסכנה תיקנו שאדם יכול להדליק בבית ובכך יוצא ידי חובת פרסום הנס לבני הבית.

לכאורה, ניקח את השיטה השניה, בה כל אחד מבני הבית מדליק נר אחד בכל לילה, כדי לפרסם את הנס. וכי הוא לא רואה את הנרות שהדליקו האחרים? מה התועלת בכך שכל אחד ידליק בפני עצמו? השיטה השלישית מזקיקה להעלות במספר הנרות כפי מספר הימים. זה מוסיף "פרסום"?

זאת ועוד, בשעת הסכנה יכול אדם להדליק בבית פנימה, והוא מברך על הדלקת נר חנוכה (אם מדובר על זמן ההדלקה הרגיל, ולא באמצע הלילה), גם כאשר הוא לבד בבית. בשביל מי בדיוק הוא מפרסם את הנס?!...

* * *

מעשה שנועד לפרסם גורם לאדם להחדיר אל לבו את חשיבות המעשה. עניין "פרסום הנס" בחנוכה, נועד בראש ובראשונה עבורנו. ויתירה מזו, אנו נחשבים "פרסומת מהלכת" כנציגי היהדות, גם עבור אלו "שאינם קוראים עברית"... פרסום לפי היהדות אינו נמדד בקריאייטיב עשוי כהלכה, אלא בתזכורת חווייתית ליהודי עצמו כדי להודות ולהלל על הניסים שנעשו לאבותינו ולנו. בימים ההם בזמן הזה.