איזה נס קרה בח’ טבת? ומדוע חשך העולם למשך שלושה ימים?

1. שלושת הימים: ח' טבת, ט' טבת וי' טבת הינם שלושה ימי אבל רצופים, שנקבעו לזכר מאורעות קשות שעברו על עם ישראל.

2. בח' טבת  - תורגמה התורה ליוונית.

בט' טבת – נפטרו עזרא הסופר ונחמיה.

בי' טבת – החל המצור על ירושלים.

3. בסליחות לעשרה בטבת מובא: "דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית/ הֲלֹא שְׁלָשְׁתָּן קָבַעְתִּי תַעֲנִית/ וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתּוֹב דַּת יְוָנִית/ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית".

4. במסכת סופרים מבוארת אחת הבעיות בתרגום התורה: "שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה" – התורה הינה טקסט אלוקי, הטומן בחובו משמעויות אין-ספור במישור הפשט, הדרש, הרמז והסוד. בספר תהילים נאמר: "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי כי עוז לאלוקים" – לכל תג ותג מן התורה יש אינספור משמעויות. מקרא  אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות.  רבי ישמעאל תנא על הפסוק בירמיהו "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַעמה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים.

5. תורה זו ניתנה לישראל בלשון הקודש, ורק בלשונה המקורית היא יכולה לשמור על משמעויותיה הרבות. באופן שבו היא נדרשה על-ידי חכמי ישראל במהלך הדורות - כל פסוקיה, תיבותיה, אותיותיה ואפילו תגיה היוו בסיס לתלי תלים של הלכות ורעיונות. כל מי שבא לתרגם את התורה ללשון אחרת לא יוכל לעולם לשמור על כל המשמעויות הרבות הללו, אלא ייאלץ בעל-כורחו לבחור במשמעות אחת בלבד - בדרך כלל אחת מן הפשטות - ולהניח את כל השאר. בכך הוא בהכרח יהפוך את התורה לטקסט רדוד ושטוח, ללא העומק המיוחד והרבגוני הטמון בטקסט המקורי. זו כנראה המשמעות של דברי מגילת תענית שעם תרגום התורה "החושך בא לעולם שלושה ימים".

6. הרב מאיר סופר מבאר כי בתרגום השבעים, לא רק שתרגמו את התורה לשפה היוונית, אלא תרגמו אותה לתרבות היוונית. עיקרו אותה מכל התוכן הרוחני והעליון שלה, ובכך הפכו אותה לעוד חוכמה, לעוד פקולטה במסדרונות האקדמיה. התורה אינה רק חכמה פילוסופית נחמדה. היא עבורנו תורת חיים. היא הדרך בה הא-ל הותיר לנו הנחיות כיצד לחיות. היא הדרך בה אנחנו חווים מידי יום, מידי רגע, את המגע עם אלוקים. בזה שאנחנו מקיימים את רצונו ולומדים את רצונו. התורה היא דרך חיים עמוקה עבורנו. שמנחה אותנו ומעצבת את אישיותנו. שום דבר בתורה לא נשאר באופן תיאורטי. מתמטיקאי לא הופך להיות משוואה, והנדסאי לא הופך להיות אליפסה. אבל תלמיד חכם הופך להיות חלק מהתורה בכך שהוא מעדן את הגוף שלו, את הרגשות שלו ואת והדחפים שלו. ולא רק שהוא נוהג על פי התורה אלא שהוא מרומם את עצמו ואת הרצונות שלו למטרה האידיאלית כפי שהתורה מלמדת, מעדנת ומגדלת אותו.

ואת זה בדיוק ניסה תלמי המלך לעקור עם תרגום התורה. להפוך אותה מדרך חיים אלוקית מחייבת ומרוממת לעוד גולם בארון הספרים ולעוד נושא לדוקטורט.

7. הברייתא בתלמוד מספרת כיצד אירע המאורע: "תניא, מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם". תלמי המלך כינס שבעים זקנים והכניסם לבתים נפרדים וציווה עליהם לתרגם את התורה.

הנס הגדול היה שכל התרגומים היו תואמים אחד לשני, ואף ששינו בה דברים, כל השינויים היו שווים, והיה זה נס עצום, שלא היה שום שינוי בין תרגום למשנהו.

8. הברייתא במסכת מגילה מפרטת את שלושה עשה הפסוקים ששינו זקני ישראל. אחד מהם הוא הפסוק בויקרא (יא, ו) בו מוזכרת הארנבת. כיוון שלאשתו של תלמי קראו ארנבת, שינו כל שבעים הזקנים וכתבו "את צעירת הרגליים", כדי שלא יאמר תלמי: "שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה".