בריאות ותזונה
למה אנחנו מרגישים עייפות וחולשה במהלך צום?
במהלך הצום, מתרחשים בגופנו מספר הליכים שחשוב שנהיה מודעים להם: רמת הסוכר בדם צונחת, החומציות עולה ועמה שלל תופעות בלתי מרנינות כגון: עייפות, כאבי ראש, חולשה כללית ואפילו צרבות
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם י' טבת התשע"ו |עודכן
(צילום: shutterstock)
במהלך הצום, מתרחשים בגופנו מספר הליכים שחשוב שנהיה מודעים להם: רמת הסוכר בדם צונחת, החומציות עולה ועמה שלל תופעות בלתי מרנינות כגון: עייפות, כאבי ראש, חולשה כללית ואפילו צרבות.
את הסימפטומים החיצוניים לצום – כולנו מכירים היטב: כאבי ראש, עייפות, חולשה, כבדות ולעתים אף צרבות וכאבי שרירים. מדוע זה קורה לנו? כמה סיבות, שבגללן נכנסות המערכות הפנימיות שלנו למצב של 'סטרס':
ראשית בשל צניחתה הדרסטית של רמת הסוכר בדם, בעבותיה צונחת האנרגיה הכללית שלנו מחד ומאידך עולה ומטפסת לה רמת החומציות לשיאים חדשים שמפרים את ההומיאוסטזיס (איזון, יכולת לשמור על יציבות פנימית לאורך זמן) של הגוף. כשהגוף מאבד את רמת הסוכר שלה הוא נזקק כדי להישאר מאוזן, הוא משתמש במאגרים הקיימים (בעיקר בפחמימות), הבעיה היא שבזמן צום – המאגרים האלה ממילא חסרים, ולהשלמת התהליך – הגוף 'יחליט' לייצר בעצמו מולקולה שדומה לסוכר, אותה 'יתלוש' ממאגרי השומן, השרירים או העצמות. עובדה זו די בה כדי לסכן את גופנו, ועל כן שיטות שונות להפחתה במשקל, לדוגמה, ממליצות שלא להפריז עם הצומות.
זאת ועוד: כשמאגר הפחמימות (המכונה גליקוגן) 'חסר' – השרירים שלנו מקבלים פחות מים, וזה גורם לנו לרעב מוגבר ואיבוד משקל 'מזויף' שכן מסת השומן שבגופנו לא באמת פחתה, אלא כמות הנוזלים שבגופנו היא זו שפחתה. וכשהגוף לא מקבל מספיק נוזלים, נפח הדם בגופנו צונח, וקצב חילוף החומרים - מאט.
מה זה אומר?
כדי לשמור על פעילות תקינה של כל המערכות, הגוף זקוק לאנרגיה יומית גדולה (אותה אנחנו מקבלים ממזון וממים בפן הגשמי, לימוד תורה, בשורה משמחת ועשיית דברים שאנחנו אוהבים, למשל – בפן הרוחני).
כשמאגרי האנרגיה בגופנו נשארים כמות שהם ואינם מתחדשים, הגוף מאבד את ה'חשק' שלו לייצר אנרגיה חדשה בעזרת חילוף החומרים, ותחת זאת – משתמש במעט האנרגיה שנותרה לו, עד שגם זו נגמרת וחוזר חלילה. במילים אחרות, אם הוא לא יקבל מזון ומים – הפקודה לפרק את המזון לאבני היסוד הנצרכות לבנייתו – תעוכב. כשמדובר במזון, הגוף יידע להתמודד עם החסר אבל אין כך כשהמחסור הוא במים. הגוף משווע לנוזלים וכשאלו יחסרו בו, הוא יקבל פקודה מהמוח – להיכנס למצב חירום ולהזרים את מעט המים שנותרו בו – ראשית לאיברים החיוניים.
מצב זה הוא סכנה בפני עצמה, שכן ה'תעדוף' הזה יעלה ביוקר לאיברים אחרים, שגם הם זקוקים לנוזלים לא פחות.