תמר כהן: "לקבל שבת בנחת?לא תאמינו כמה זה אפשרי"

פעם, כשיום שישי הגיע, הייתם מוצאים את תמר כהן נטועה עמוק בתוך הבישולים וההכנות לכבוד שבת, כשמסביבה הילדים מתרוצצים ברחבי הבית ודורשים את שלהם. הבן הקטן והמשועמם מקניט את אחותו הצורחת, ילדה אחרת לא מצליחה למצוא את הצעצוע שאבד לה, ילד אחר 'שוחה' במרק שנשפך לו על הרצפה, ושני ילדים אחרים מחליטים לשחק בכדור באמצע הסלון בדיוק עכשיו, וכמעט שוברים את הוואזה החדשה שמעטרת את השולחן. בנוסף, בגדי השבת עדיין לא מגוהצים, הילדים עדיין לא התקלחו, באופן כללי הבית נראה כאילו הוריקן עבר עליו זה עתה, תמר עוד לא אפתה את החלות מהבצק שמחכה לה, והשבת שנושפת בעורפם נכנסת בעוד פחות משעתיים. סיטואציה מוכרת?

"אני נוהגת להכין שלושה קילו של חלות לכבוד שבת", היא מתארת. "רוב הזמן אנחנו אוכלים רק קילו, ואת שני הקילו הנוספים הילדים אוהבים לאכול במשך השבוע ואני גם מחלקת לשכנות. פתאום אני קולטת שאוטוטו שבת, וזה או שאופה את כל השלושה קילו בצק - אבל אכנס לשבת בלחץ אימים, אמא עצבנית ועייפה שתהפוך מהר מאוד גם את האווירה בבית לכזו, או שאני אנשום עמוק, אתגבר על הצורך העז שלי בכך, ואופה עכשיו רק קילו אחד, ולא יקרה כלום אם אשאיר עוד שני קילו בצק במקרר, שאותם אופה במשך השבוע".

עבור כהן, שעד אותו הרגע היתה נגועה בפרפקציוניזם המסורתי בכל מה שקשור בהכנות לכבוד השבת – היתה זו הארה מיוחדת. "פתאום הבנתי, שלפעמים אם אישה לא מוותרת על דברים מסוימים - היא יכולה למצוא את עצמה מוותרת על שלום הבית שלה".

"איך משפחה מרובת ילדים מתארגנת לשבת טוב מזוג צעיר?"

אבל כבר הרבה לפני כן הבינה כהן, שהשבת היא עניין שיש להשקיע בו מחשבה ותכנון מבעוד מועד. כהן (44) מצפת, עורכת במקצועה ואם למשפחה מרובת ילדים, היתה אז בשנה הראשונה לנישואיה. היא ובעלה, שניהם עברו כברת דרך מרשימה עד שהגיעו ליהדות, אבל כשפגשו זה את זו – החליטו שהם הולכים על כל הקופה, ורוצים להקים בית יהודי כשר ואמיתי. ביחד, וגם לחוד כבר לפני כן, התארחו רבות בשבתות אצל משפחות תורניות שונות, והוקסמו מהשבת, מהאווירה, מהשולחן המעוטר במאכלים ומעונג השבת, שחשו היטב כשהתארחו אצל משפחות אחרות. "לכאורה זה היה נראה פשוט", היא מתארת. "את רואה משפחה מרובת ילדים שמצליחה לעשות את זה, ואתם רק זוג צעיר עדיין, אז מה הבעיה?".

תמר כהן

אבל מהר מאוד היא הבינה שיש בעיה, ושהיא לא בדיוק יודעת איך לפתור אותה. "נדהמתי מן הפער בינינו. לא הבנתי איך זה שאצלם המטבח נקי כאילו לא בישלו בו, הכל רגוע והילדים נקיים ונינוחים, ואצלי עד הרגע האחרון זו מלחמה מתמשכת כנגד השעון להספיק לבשל ולנקות. כמישהי שלא גדלה בבית כזה, הבנתי שפשוט לא הייתי מורגלת בכך, ולכן לא ידעתי איך עושים את זה. כל דבר לקח לי שעות, והייתי מגיעה לשבת עם הלשון בחוץ".

מיואשת, לאחר שלא מצאה ספרים שעוסקים בנושא, ולאור מקצועה כעורכת – החליטה כהן מתוך הקושי שלה, להרים את הכפפה, ולכתוב ספר שיעסוק בהדרכה פרטנית עבור נשים, כיצד לנצח על ההכנות לשבת באופן יעיל וקל. "החלטתי לראיין נשים חרדיות שכבר עושות זאת היטב, ואחרי שאלמד מהמסקנות שאגבש דרך השיחות איתן – פשוט אכתוב ספר", היא מתארת.

עם הזמן ראיינה עשר נשים, כולן 'נשות חיל', או 'בלבוסטע' בהגדרה אידישאית מקובלת אם תרצו, אמהות ולמשפחות מרובות ילדים ועתירות ניסיון, שמצליחות לקבל את השבת בנחת ובלי לחץ, ושמחו לחלוק עימה מניסיונן.

"אם השבת היא מלכה רחומה, למה צריך לטרוח עבורה?"

"עם הזמן, הבנתי שזה בעיקר עניין של אישיות, ילדים ותנאים נוספים", היא מתארת. "אחרי שכבר נולדו הילדים וכבר לא היינו רק זוג צעיר, שמתי לב שגם כשהצלחתי להטמיע את הדברים והספקתי לקבל שבת יחסית בזמן -  עשיתי את זה בצורה מיליטנטית. ניסיתי להיות הבלבוסטע המוצלחת של העולם, ולא החזקתי הרבה זמן, כי אני לא טיפוס של משטרים.

"הרגשתי גם איך הלחץ הזה משתלט עליי, ואיך כבר מיום ראשון פחדתי לתת לילדים להשתובב, שהבית לא יתבלגן מדי. באיזשהו שלב הרגשתי שאני לא רוצה להשתגע יותר, וויתרתי על זה".

אחר כך, כבר הגיעו מחשבות אחרות, שגרמו לה לתהות בינה לבין עצמה, על מה בכלל המהומה לכבוד שבת. "הרגשתי שהקשר בין מה שאני עושה לבין השבת כבר לא כל כך קיים, כי אני עושה את זה יותר בשביל להיות בסדר, ולא ממקום אמיתי. בנוסף, עמוק בפנים, כל הזמן הפריעה לי הידיעה שהשבת היא מלכה ואני צריכה לכבד אותה. חשבתי לעצמי שהרי אם היא מלכה רחומה, אז היא בטח מעדיפה שאני אשב בבית קפה בשישי ולא אשתגע לכבודה, אז למה צריך את כל הבלגן הזה? התחלתי לחפש תשובות, וברוך ה' הופניתי לספר של הרב פינקוס זצ"ל, שנקרא 'שבת מלכתא', והוא נתן לי מענה עמוק ואמיתי על מה זאת השבת".

"בזכות זה שלא הסתפקתי בארגון הטכני וחיפשתי את הלב, למדתי לדעת, ששבת היא מקור כל השפע והחיות שבעולם, וכל רצונה להיטיב. למעשה, כל מה שנמצא סביבי – יונק את השפע שלו מיום השבת. לכן זה חסד שהיא יורדת לעולם ומגיעה אלינו עד הבית, בכל שבוע מחדש. התחלתי פתאום להבין, שצריך לפרסם את זה, שהשבת היא לא איזה אורחת כבודה ומקפידה, אלא משהו אחר לגמרי, וההתארגנות שלי, צריכה להיות מתוך רצון טוב ואהבה, ובסך הכל מבטאת את הציפייה שלי לקראתה. היא זו שגם יוצרת את הקשר בינינו, בדומה לציפייה וההכנות שעושים לקראת אורח שמגיע מחו"ל. כך, היא יכולה גם להשפיע הרבה יותר ויש הרבה יותר קשר בינינו לבינה".

"לקח לי תשע שנים לכתוב את הספר"

תהליך יצירת הספר ארך לכהן לא פחות מתשע שנים(!), כשהכתיבה עצמה ארכה רק ארבעה חודשים. "הייתי צריכה לעבור תהליך של בישול ולמידה, החל מהקטע הטכני של ההכנות, ועד הבנה מעמיקה למה אני צריכה בכלל לרצות לעבוד כל כך קשה, ולגייס לשם כך את הרצון הטוב שלי בתור אישה, שגם ככה מאוד עמוסה בחיי היומיום".

בדרך, עברה כהן תהליך ארוך של ניסוי ותעייה גם בחייה האישיים, שאת הרשמים ממנו גיבשה לכדי מסקנות חכמות לטובת הקוראות. "עשיתי המון בירורים של דברים ששמעתי מאנשים שראיינתי, וניסיתי כל דבר שהמליצו לי. ראיתי מה הפלוסים והמינוסים של כל דבר. הייתי ממוקדת, ורציתי להבין את סודות ההתארגנות לעומק. למה לעשות כך ולא אחרת, ולמה ברור שאני קודם כל אעמיד את המרק, לפני שאתחיל להכין את הקוגל. כל הזמן התבוננתי בדברים כדי ללמוד ולהבין אותם".

הספר "איך להתארגן לשבת ברוגע"

במרוצת הזמן הבנתי כמה חשוב שאישה תהיה מחושבת", היא מוסיפה. "כמה חשוב לעשות הכל עם מחשבה, ושאישה תיקח לעצמה זמן ותנסה לחשב איך לנהל את הזמן בצורה שתהיה הכי נכונה עבורה, עד הפרטים הקטנים: מתי כדאי לה לשטוף את הבית, האם כדאי לה קודם לנקות ואז לבשל, ועוד כל מיני חשבונות שאישה צריכה לעשות. הבנתי גם שאני מחפשת לרצות את כולם על חשבון הכוחות שלי, והתחלתי לשאול את עצמי: 'את מי את רוצה בבית, את השכינה או את השכנה?', כלומר, מה יותר חשוב לי? האם אנוח כדי להכניס שבת ברוגע ובשמחה או שאעבוד עד הדקה האחרונה כדי שהבית יהיה פיקס, והשכנה שתבוא לבקר אותי תהיה מרוצה ויהיה לה רושם טוב, אבל על חשבון השכינה?".

לאחר צאתו זכה הספר לביקוש רב, וכהן מתארת שלל תגובות חמות שקיבלה מהקוראות. "הספר הזה הוא תולדה של אתגר גדול שעברתי, שלא היה לי מושג שזה יהיה ספר בסוף, וקיבלתי מנשים המון פידבקים. אז זה מסר של העצמה, שה' נותן לכל אחד מאיתנו תפקיד, ואישה יכולה להפוך את התפקיד שלה למנוף לצמיחה, והוא זה שיקרב אותנו לגדלות האמיתית שלנו, מתוך האמת הזאת שאנחנו גדולות ולא קטנות כמו שחשבנו".

בקרוב אף יופץ גם בשפה האנגלית. הפרקים בספר, מקיפים ומדריכים בנוגע לכל נושא אפשרי שרק תצליחו לחשוב עליו, בקשר לשבת: בישול ואפיה, סדר, ניקיון, כביסה, קניות של שבת, ויש אפילו חלוקה בין הזמנים השונים, החל מערב שבת, שבת עצמה וגם מוצאי שבת, ונספח של מתכונים מסורתיים ופרקטיים לשבת.

בנוסף, הוא כולל פתח דבר, שמדבר בהרחבה על כח הדלקת הנר. "לרוב, נשים מגיעות להדלקת הנר בדקה אחרונה, לא משנה מתי שבת נכנסת", מתארת כהן. "וחשוב לדעת שזה חלק מיצר הרע, שלא רוצה שנקבל שבת מתוך רוגע, כי זה רגע כל כך עוצמתי, שאפשר להרוויח בו עולמות. לכן היצר הרע עושה הכל כדי להביא אותנו לשם בחוסר יישוב הדעת. דמייני לך, אנחנו מדליקות את הנרות חצי מעולפות, בחיפזון, עם הסינר של הניקיונות ורק מחכות לרגע של חסד שבו נוכל לנוח, ובעצם מפסידות את הרגע הכי עוצמתי שאפשר, את שעת הרצון הכי גבוהה של השבוע, זו שצריך לקבל מתוך נחת ויישוב הדעת ולנצל לתפילות, בזמן שהיצר הרע יושב וצוחק".

מאז צאתו, כהן אף מוסרת הרצאות ושיעורים לנשים בנושא. "נשים מאוד שמחות ורוצות בזה, כי אז הן מגיעות לשבת עם יותר כוונה ומודעות, שמסייעים להן מאוד. הרבה גם שואלות: 'למה אין עוד שיעורים על השבת? הלא אנחנו כל החיים חיות משבת לשבת'. מדובר במענה לצורך שקיים, והלוואי שיהיו הרבה שיעורים על כך, והנושא יקבל הרבה יותר התייחסות ממה שהוא זוכה לה עד כה".

אז מה בעצם הבעיה של רוב הנשים? למה הן לא מצליחות לקבל שבת בשמחה ובנחת בעצם?

"מהניסיון שלי, אני חושבת שרוב נשים פשוט מדומיינות בקשר למה שמצופה מהן, שזה אגב פוגש אותן גם בחיים עצמם. יש כאלה שמגזימות ורוצות להדר בכבוד השבת או להרשים את המשפחה, ולכן מכינות יותר מדי דברים, שאף אחד כבר לא אוכל, והאישה סתם מתאכזבת בסוף. הבעל והילדים בדרך כלל מצפים להרבה פחות ממה שהיא חושבת, וכל דבר שהיא עושה מעבר – כבר נובע מצורך שלה כאישה לעשות את זה, ולרוב יוצא שזה על חשבון דברים הרבה יותר חשובים, כמו להיות עם הילדים או להיות רגועה, וצריך לקחת את זה בחשבון ולתעדף עלות מול תועלת, ולדעת שזה על חשבון משהו אחר – חוסר מנוחה שיביא אותי לעצבים, למול תבשילים גרנדיוזיים שישאירו אותי בלי חיוך על הפנים.

"לכן, כל אישה צריכה לקרא את המפה האישית של הבית שלה: יש למשל בתים שרק חלות, סלטים ודגים מספיקים לסעודה – ואין צורך בעוד תוספת של מנה בשרית מורכבת. אישה צריכה לדעת ממה בני המשפחה ייהנו ומה יתקבל בלב שמח, ולכוון לשם. וכמובן, לבדוק עם עצמה במקביל מה לא יביא אותה מותשת לשבת - אלא שהיא תספיק להכין ולהיכנס לשבת שמחה ורגועה".

איך אפשר להתוות דרך ספציפית לכל כך הרבה סוגי נשים?

"הספר מבוסס על ראיונות עם עשר נשים, שכל אחת מהן שונה לחלוטין, ולכן הוא גם מציג דרכים שונות: יש כאלה שלא רוצות להתארגן על פני כל השבוע מראש ויש כאלה שכן. הספר לא בא להטיף איך להתנהג, אלא נותן המון כלים וסוגים של אפשרויות. ניסיתי להכניס גם הרבה 'בדיעבדים' – 'אם לא יצא לך לעשות את זה - אז תעשי את זה'. כיוונתי גם לנשים עובדות שאין להן הרבה זמן, אבל הוא מתאים גם לעקרות בית ואין בו התייחסות לבעל או בני משפחה, כך שהאישה לא תצטרך להסתמך על עזרה מאחרים, ומלמד לעשות הכל לבד, גם בתנאים הכי מחמירים".

אילו עצות פרקטיות יש עבור נשים, איך לקבל את השבת בשמחה?

"בגדול, כדי שתהיה שבת בבית, צריך לדאוג בעיקר לאוכל מבושל, בית מסודר ונקי ובגדים לשבת לבני המשפחה - אלה שלושת הפרמטרים הכי חשובים. לכן אישה צריכה לדעת איך לנצל נכון את הזמן שעומד לרשותה במשך השבוע. למי שיכולה, הייתי ממליצה לחלק את השבוע לשלושה חלקים: ימים ראשון עד רביעי - חלק אחד, חמישי – חלק שני, ושישי – חלק שלישי. ואז בעצם לנהל מראש את הזמן והמטלות בצורה הכי פשוטה, כדי לא להגיע לשבת סחוטה. כדאי להשתדל שלא להשאיר מטלות ליום שישי ולהכין הכל מראש. במיוחד כשמדובר בשעון חורף ושבת נכנסת מוקדם ויום שישי קצר.

"מומלץ אפילו את החמין לבשל כבר ביום חמישי, ולהוציא אותו בשישי. גם חלות אגב, אפשר להכין בחמישי מאוחר בלילה, לתת לבצק לתפוח בשקית, ובבוקר רק לקלוע את הצמות, להתפיח ולהכניס לתנור. כך עשית הפחתה משמעותית לזמן שלך וזה אפילו קל יותר לעבוד עם בצק קר.

"אני, באופן אישי עד יום רביעי עושה הכל, חוץ ממה שלא סובל הקפאה, כולל מטלות של ניפוי קמח וברירת גריסים, וביום רביעי לרוב מנקה ועושה קניות. ביום חמישי, אני עושה מה שהכרחי שייעשה מקסימום יום אחד לפני יום שישי, כמו להכין את העוף והחמין, או סלטים לא מבושלים, כאילו שחמישי הוא יום שישי, ואז אני מגיעה לשישי כשיש לי פוטנציאל להגיע רגועה לשבת ולהוריד את העומס כבר לפני זמן מנחה של שבת. כי החל מזמן מנחה, שזה בערך ב-11:50, כתוב שזה כבר זמן שמביא כעס ומחלוקת בין בני הזוג.

"אבל אם את מסוג הנשים שלא אוהבות להיות בהכנות לשבת כל השבוע, אלא מעדיפה פרויקט גדול ביום חמישי – את צריכה לדעת שזה יהיה יום אינטנסיבי. יש לנו נטייה להעריך בצורה מצומצמת את הזמן, ולחשוב שאת הכל נתקתק במהירות, וחשוב לדעת שזה יכול לקחת זמן, ואם את מוכנה לעבוד עד אמצע הלילה - אז בסדר, העיקר שלא להגיע לשישי עם חצי עבודה. עדיף לישון מאוחר בחמישי ולהספיק הרבה, מאשר אנרגיות של עייפות ביום שישי ועבודה עד הרגע האחרון - שמביאים לעצבים בתוך השבת".

מה עם הטענה שהכנות ביום שישי – זו מצווה גדולה יותר?

"אנחנו דור עצבני, "דור הבהלת". אנחנו עובדות, יש לנו בתים גדולים וזה זמן כזה שאישה צריכה לכלכל את צעדיה כדי להימנע מלהיות עצבנית. יש המון עניינים והרבה דברים קדושים שאפשר להדר בהם, אבל העיקר הוא שאישה תגיע לשבת נינוחה ולא עצבנית, וכדי להגיע לזה עדיף שאישה 'תדלל' את השבת שלה לדגים וחמין וזהו – ותגיע רגועה ושלווה".

אבל יש מי שתתאכזב מעצמה אם היא תכין שבת פשוטה כזאת, מה זה שווה?

"נכון, אבל אין מושלם, ועדיף שולחן עלוב מאשר עצבים בשבת, שכידוע חז"ל מחשיבים כעס כמו עבודה זרה. הרב פינקוס כותב במפורש: 'אין לך בשבת תקנה, כמו הכעס שמנתק השראת השכינה ונשאר בלא כלום'. הכעס מבטל את כל המאמץ שלנו כל השבת, כי כל ההכנות זה ביטוי לציפיות שלנו לקראת השבת, ואם אנחנו כועסות - אנחנו לא מחוברות לשבת, ואז היצר הרע לקח לעצמו את כל הברכה שהייתה אמורה לרדת אלינו. ואישה עצבנית היא לא כלי כדי לקבל את הברכה של השבת באותה המידה, ולכן חבל מאוד על כל רגע ורגע, כי השבת, כאמור, היא מקור כל השפע שבעולם, וזו הזדמנות גם לעשות עבודת מידות".

ושאלת השאלות: האם את בעצמך מכניסה את השבת בשמחה היום?

"זו עבודת חיים. היום אני כבר מתפללת על זה בהדלקת נרות תמיד, שאני אזכה להכניס את השבת הבאה עוד יותר טוב, ובסיעתא דשמייא יוצא שמרגישים ככה. אני לא יכולה להגיד שזה תמיד ככה, אבל היום הילדים כבר מאוד רתומים לעניין, הם רוצים שנספיק, ורוב הזמן גם בשבת של חורף אני נכנסת למיטה לנוח לפני השבת".

הרבה נשים יקנאו בך על זה

"כן אבל זה לא תמיד ככה, כי דווקא אצל נשים כמוני, היצר הרע חוגג ש'יש לך הרבה זמן ותעשי עוד סלט ועוד קינוח'", היא צוחקת. "צריך לזכור, שעם תכנון נכון בעצם כל אחת יכולה. העבודה היא כל הזמן לחשוב לכבוד מי אני עושה את מה שאני עושה, ואם זה לכבוד ה' - זה צריך להיות מתוך שמחה ומאור פנים עד כמה שאפשר, וגם אם זה לא קורה – לדעת שזה הנכון".

מעוניינים לרכוש את הספר? תוכלו לעשות זאת דרך הידברות שופס.