כולנו ניצבים היום

עומדים אנו בשעת דמדומים מרהיבה - דמדומי שקיעה של השנה החולפת - ועוד רגע קט תזרח ותאיר השנה הבאה, אשר כולנו מייחלים שהפעם תביא בכנפיה את בשורת הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט - איש איש וקשייו, משפחה ומשפחה ותלאותיה...

אווירת החג כבר מורגשת בחלל האוויר, ובעוד ימים ספורים נכנס כולנו אל אותם ימים גדולים ונשגבים – ימי ראש השנה. ימים בהם נשב כולנו - משפחה ומשפחה בישראל ובקנדה, ברוסיה, באוסטרליה ובכול רחבי הגלובוס - סביב שולחן החג, נטבול בהתרגשות את התפוח בצלוחית הדבש ונאחל איש לרעהו מכל הלב, שכשם שהדבש מתוק לחכנו, כך תהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.

ארבעים ושמונה שעות ימי ראש השנה, אינם מסתכמים בתפוח בדבש בלבד אלא הרבה מעבר לכך.

שני ימי ראש השנה הם ה"מח" של השנה. כשם שלגוף האדם יש מח האחראי על כל תא ותא בגוף, כך ימי ראש השנה "אחראים" על כל נקודת זמן במהלך השנה הבאה. ארבעים ושמנה שעות שמהוות את ה"מח" [מח = 48] של השנה.

כשם שמח האדם הוא האבר העדין ביותר, כך ימים נשגבים אלו בעלי משמעות רבה אשר אי אפשר ללומדם במסגרת קצרה זו, אך להיפטר בלא כלום אי אפשר, ונראה יחד את המסר שפרשתנו - פרשת ניצבים – מעבירה לנו...

הפרשה פותחת בהמשך נאומו של משה לעם ישראל: "אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושטריכם כל איש ישראל, טפכם, נשיכם וגירך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך, לעברך בברית השם אלוקיך ובאלתו, אשר השם אלוקיך כורת עמך היום".

נשמע פסוק "פשוט", אה?

ידידיי! במילים אלו טמון אחד מיסודות עבודתנו הרוחנית בראש השנה...

ידוע לכולנו שכל פסוק בתורה נדרש בארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש וסוד. חכמי הקבלה מגלים לנו שכל פעם שמוזכרת בתורה המילה "היום", מעבר לפשט הדברים הכוונה גם ל "היום" - בה" השנה...

ישנם כמה וכמה מקורות וסימוכין לרעיון זה, אחד מהם נמצא בתחילת ספר איוב, שם נכתב: "וַיְהִיהַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיֹּאמֶר ה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. וַיֹּאמֶר ה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע". גם שם חכמי הקבלה כותבים שהכוונה ליום ראש השנה בו השם דן את העולם והשטן חוזר "משיוט" בארץ, כדי לראות את מעשיהם השליליים של בני האדם ולקטרג עליהם בפני הבורא...

מקום נוסף מצאנו בפסוקים מספר שמואל המתארים את סיפורן של חנה ופנינה, אותם אנו קוראים להפטרה ביום ראש השנה - "וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת.וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב וַה סָגַר רַחְמָהּ. וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי-סָגַר ה בְּעַד רַחְמָהּ" (שמואל א, א). גם כאן אומרים רבותינו שברובד הסוד "היום" הכוונה לראש השנה ולכן קוראים פרשה זו בראש השנה...

אם כך, נשוב לפרשתנו ונקבל משמעות חדשה: "אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם", "היום" – זהו ראש השנה, ביום ראש השנה נתייצב כולנו בפני השם אלוקינו, כולנו ללא יוצא מן הכלל – "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושטריכם כל איש ישראל"... כן, כולנו נעבור בפני הבורא וכמו שכותב התלמוד "בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" [ר"ה י"ח].

נתבונן שוב בפסוק ונגלה פרט מעניין. הפסוק "משחק" עם כלל ועם פרט, לשון רבים ולשון יחיד. "אתם ניצבים היום כולכם" – כלל, אח"כ יש פרוט: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושטריכם" - פרט, ואז מוזכר שוב:" כל איש ישראל" – כלל, ואז מוזכר שוב פירוט: "טפכם, נשיכם, וגירך אשר בקרב מחניך" – פרט, ואז שוב כלל: "מחוטב עציך עד שואב מימך"...

הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" פותר לנו את החידה...

לצורך פתירת החידה אנו זקוקים להביא שוב את דברי התלמוד המפורסמים: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון: מאי כבני מרון? הכא תרגימו [כאן מתרגמים] כבני אמרנא [ככבשים], ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון [מקום צר שיש מקום רק לאחד לעבור], אמר רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד [שנספרים אחד אחד]. [במאמרים קודמים ביארנו את משמעות שלשת המשלים], לשלשת המשלים יש מכנה משותף אחד, והוא: כל באי עולם עוברים לפני הבורא אחד אחד לבד... כל בריה ובריה ניצבת לבדה מול האלוקים ונעמדת למשפט, ואלוקים מעניק כלים וכוחות לשנה הבאה על בסיס התנהגותנו בשנה שחלפה...

התלמוד מוסיף קטע נוסף: "אמר רבה בר ברב חנה אמר רבי יוחנן, וכולן נסקרין בסקירה אחת"(תלמוד בבלי, ר"ה יח). במבט ראשון שני האמרות סותרות זו את זו, האמרה הראשונה קובעת שכל אחד נסקר באופן פרטי, ואילו האמרה השנייה קובעת שכולם נסקרים ביחד... מה פשר העניין?

אומר הרב דסלר, שתי האמרות לא רק שאינן סותרות האחת את חברתה, ההפך - הן משלימות זו את זו... אמנם אנו נסקרים אחד אחד באופן יחידני, אולם בנוסף לסקירת הפרט יש סקירה כללית של האדם הפרטי ביחס לכלל, ונבאר את הדברים:

ראש השנה מתפרס על פני שני ימים. חז"ל כותבים שהיום הראשון הוא "דינא קשיא" – דין קשה, והיום השני הוא "דינא רפיא" – דין רך, זאת אומרת:

ביום הראשון אלוקים דן כל אדם כבודד וכיחיד לפי מה שהוא, כפי מעשיו אשר עשה ופעל בשנה שעברה. אלוקים הוא היחיד שיודע לחשב כל עוון וכל חטא – ומנגד, כל מצווה, כל צער וכל אכזבה... זהו דין לא קל משום שלבורא יש מאזניים מאוד עדינות והוא לוקח בחשבון כל פרט הכי קטן, עד כמה המצווה או חלילה העוון נעשו בחשק, האדם גם נבדק האם הוא מימש את הפוטנציאל והכלים שקבל בראש השנה שעבר או שהוא בזבז אותם ואין טעם לתת לו שוב... ועל בסיס נתונים אלו הבורא מעניק כלים לשנה הבאה...

מה נאמר, "לב יודע מרת נפשו" – כך כותב שלמה בספר משלי (יד), כולנו יודעים את מצבנו הפנימי... אם הדין היה נגמר ביום הראשון מצבנו היה יכול להיות עגום, לא אצל כולנו המצב מלבב... זה הכוונה "דינא קשיא" – דין קשה...

חסד עשה אתנו הבורא והוא נתן לנו את יום ב של ראש השנה, בו הדין רך יותר, "דינא רפיא"... ביום זה אלוקים לא דן את האדם באופן פרטי ועצמאי אלא איך הוא ביחס לכלל, כמה הסביבה זקוקה לו, כמה הוא נצרך לבני משפחתו וכמה הוא יכול להיות תועלתי לסובב אותו...במילים אחרות, יתכן שביום א של ראש השנה האדם נכשל בטסט מול עצמו ותוצאות המבחן לא היו מלבבות, ולפי הנתונים הקיימים השנה הבאה לא תהיה קלה עבורו. אולם, גם אם ביום א נגזר עליו שנה קשה, פסק הדין נמצא במצב "השהיה" עד יום ב, ושם הוא נמדד ביחס לכלל אם הכלל צריך אותו, ואם כן פסק הדין יכול להתהפך לזכות. זה "דינא רפיא" - דין רך, כי ביחס לכלל יותר קל לעבור שהרי כל אחד יש לו סביבה שתלויה בו, אם זה אישה, ילדים, הורים וכדו...

הדרך לעבור את יום הדין בבטחה הוא להצטרף לציבור, כשאדם מקבל על עצמו להיות תועלתי יותר לציבור, יותר לעזור, יותר להיות טוב לסביבה, הוא הרבה יותר מוגן...

מידי שנה בחודש אלול, הסבא מקלם תלה בישיבתו מודעה וכך נכתב בה: "חודש אלול והימים הנוראים דומים למדבר שורץ חיות טורפות, להיכנס לבד זו סכנה, אין ברירה – חייבים לעבור בשיירה...".

כעת, אנו מבינים למה התורה "משחקת" בלשונה עם הכלל והפרט, כי זה מהות ימי ראש השנה, "אתם ניצבים היום כולכם- דין כללי, אבל גם דין פרטי... יום דין לפרט כפרט, ויום דין לפרט ביחס לכלל...

הבה נקבל על עצמנו לקראת השנה הבאה להיות קצת יותר אנשי כלל. כמובן שלא נדרש מכל אחד להקים ארגון חסד, מספיק להיות אדם שמחייך לסביבה והסביבה אוהבת לראות אותו... אם ננהג כך, נוכל לשבת הרבה יותר בבטחה בשולחן החג, לטבול את התפוח בדבש ולאחל אחד לשני שנה טובה ומתוקה...

שנה טובה ומתוקה לכולכם.