מדוע ה’ ברא אותנו?

שלום. אני בן 17. ראשית, אשמח להבין מדוע ה' ברא אותנו. כלומר, בשביל מה הוא צריך אותנו? שנית, מדוע הוא ברא אותנו עם יצר הרע? הרי הוא היה יכול לברוא אותנו מושלמים. שלישית, מדוע אנו צריכים להתפלל אליו? הוא הרי כל כך גדול.

* * *

שלום אבי, ותודה על השאלות החשובות.

ובכן, ה' ברא אותנו על מנת להיטיב איתנו. אם לא היו קיימים בני-אדם, לא היה למי להיטיב... הבורא יצר אותנו בדומה לאבא שיש לו הכל, ומביא לעולם ילדים כדי לחלוק איתם את הטוב שיש לו. זהו המעשה הרציונלי והמתבקש ביותר ממי שהוא מושלם: לחלוק את השלמות שלו עם מי שאינו מושלם. זוהי גם המטרה של הבריאה כולה - נתינה. בשל כך נברא האדם.

אך, האדם נברא חסר, משום שבקשר אמיתי חייבים להיות שני צדדים. אם הבורא תמיד נותן, והאדם לא יכול לבחור שלא לקבל את טובתו, זוהי טובה בחסד ("מתנת חינם"), ומתוך נתינה כפויה שכזו, לא יכול האדם לאהוב את הבורא באמת ולקבל את אהבתו. רק מכיוון שהאדם יכול לבחור למרוד במצוות ובאהבת הבורא, הוא גם יכול להשיג את אהבתו האינסופית. הקב"ה ברא אותנו עם יצר הרע, על מנת שתהיה לנו בחירה האם לקבל ממנו את הטוב, וכך נוכל להחליט בכוחות עצמנו האם לקבל את הטובה ולאהוב אותו בכל מחיר, או למרוד בו, חלילה.

משום כך נברא האדם חסר ובמצב של ניסיונות ויצרים בעולם הזמני הזה.

אם נתעמק יותר, נראה שהיהדות מלמדת אותנו שהטוב המושלם הוא, למעשה, קרבתה של הנשמה אל הבורא יתברך: הצדיקים נהנים בעולם הבא, משום שנשמתם הטהורה קרובה לקדושה האלוקית, ואילו הרשעים סובלים בעולם הבא, משום שנשמתם התרחקה מהאור האלוקי. כעת מומלץ להתרכז:

הטוב האלוקי הוא, למעשה, הקרבה לאלוקים. לכן, על מנת להיות קרוב אליו, ולהתחבר לטובו הנצחי והאינסופי, חייב האדם להידמות אליו! לכן נברא האדם עם נשמה שהיא "חלק אלוק ממעל", והיא הנותנת לו את הבחירה המדמה אותו לאלוקים. ואם תשאל "במה בדיוק אנו דומים לה יתברך?", התשובה תהיה: בכח האהבה שלנו!

זוהי למעשה כל משמעות החיים: אהבה אמיתית ללא תנאים. כפי שהקב"ה אוהב את האדם ונותן לו הכל ללא תמורה (הרי הקב"ה לא מקבל מהאדם דבר), כך גם נדרש האדם להידמות לבורא, ולאהוב אותו בכל ליבו, ללא בקשת תמורה. הבחירה החופשית הופכת את האדם לגבוה יותר ממלאך, משום שרק הוא מסוגל להידמות אליו, באמצעות הבחירה בין טוב לרע, ובכך להשיג את קרבתו הנצחית. זוהי כוחה האמיתי של האהבה.

כך מלמדת אותנו התורה הקדושה (דברים ו, ה): "ואהבת את ה אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כך גם מלמדים אותנו חז"ל בפרקי אבות (פרק א, ג): "הוו כעבדים המשמשים את הרב, שלא על מנת לקבל פרס".

זוהי, כידוע, מעלת כל הצדיקים הגדולים. הם מקיימים ולומדים "תורה לשמה". כלומר, אוהבים את הקב"ה ללא תנאי, ולא בשל הפחד שלהם מעונש בעולם הבא, או מתוך מרדף אחר הנאות העולם הבא.

עם זאת, מידה כה גבוהה אינה נדרשת מאיתנו בתחילת הדרך, על כן אמרו חז"ל: "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". על כל יהודי לעבוד את הקב"ה תחילה, מתוך רצון להגיע לעולם הבא ולהימנע מעונש. אם תרצה לטעום עוד מחכמה זו, מומלץ לך בחום ללמוד את הספרים "מסילת ישרים", "אורחות צדיקים" ו"חובות הלבבות".

מכאן גם התשובה לשאלתך האחרונה: אלוקים ודאי אינו זקוק לתפילות שלנו, שכן הוא יתברך יצר את העולם כולו ולא חסר לו דבר. בדיוק להיפך: אנו, בני-האדם, צריכים את התפילות, על מנת להתקרב אליו! באמצעות התפילות האדם מבין שהכל ניתן לו מהבורא. הוא פונה אליו בדיבור ובמחשבה, ובונה את הקשר הרוחני עם מי שברא אותו. בכך הוא מתקרב אליו עוד ועוד, וזוכה לקדושה והנצח המובטחים לו.

שלך בברכה,

דניאל בלס.