הנחמה שבשתיקה: כשהאמהות הקדושות לימדו אותי לנחם ילד בלי מילים

כאן, בקצה הצפוני של טבריה, ישנה פנינת חן מיוחדת שממנה נשקפת הכנרת, ומצדה מתנשא לגובה רב הר הארבל. המון ירוק מסביב, הרים ועמקים, שדות ופרחים, טבע הבריאה בשיא יופיה. ציוץ הציפורים והשקט מסביב מוסיפים לאווירה הקסומה, הרגועה, ורבת ההשראה.
ובתוך פנינת החן המיוחדת, קבורות האמהות. אמהות האומה, שש אמהות קדושות. זה ממש אי-מהות, אי של מהות.

טבריה במבט למעלה, ליד מקום קבורתו של הרבי עקיבא (צילום: Chen Leopold / פלאש 90)

בלהה, שפחת רחל ואשת יעקב, שילדה שני שבטים: דן ונפתלי.

זלפה, שפחת לאה ואשת יעקב, שילדה שני שבטים: גד ואשר.
יוכבד, בת לוי, נכדת יעקב אבינו, אשת עמרם ואמם של משה, אהרון ומרים.
צפורה, אשת משה רבינו, שילדה לו שני בנים, גרשום ואליעזר.
אלישבע, אשת אהרן הכהן, שילדה לו ארבעה בנים, נדב ואביהו, אלעזר ואיתמר.
ואביגיל הנביאה, אשת דוד המלך, שילדה לו את בנו השני, כלאב.
התחברתי למקום המיוחד הזה, ואני חושבת שכל אשה ואמא, ובעצם כל בת ישראל, יכולה למצוא את עצמה כאן, מתחברת לכל אחת מהאמהות.
הכל נפתח. את בוכה, מתפללת ומבקשת, כי בעצם גם הן נשים כמוך, כמוני. חוו את אותן חוויות שחוינו, ואנו עדיין חוות. הביאו ילדים לעולם, גידלו אותם במסירות, ועברו דרך נסיונות הדור שלהן.
כשהייתי שם בפעם הראשונה, "כשגיליתי אותן", מיד הרגשתי את הלב נפתח לדמויות האלה, רבות ההוד. ואז נפל אצלי לראשונה אסימון מאוד חשוב, אולי אפילו קריטי, לאמהוּת. כשאת שם את נפתחת, בוכה, מתפרקת, מתרפקת, ומספרת על הכל. תוהה לגבי נשיותך, אישיותך, ובעיקר אמהוּתך. והן פשוט מקשיבות בשקט, בשקט, מנחמות אותך בלי מילים, מקבלות אותך כמו שאת בלי לשפוט, בלי לבקר, כי את בת שלהן.
ושם את חשה הכי מובנת, הכי בטוחה, הכי מוגנת. יש פה אמהות שעברו את מה שעברת ויודעות בדיוק את מה שעובר עליך. ואולי הן רוצות להגיד, לייעץ... אך אי אפשר. הן שותקות.
ואז אני חושבת, ופתאום מבינה, שלשתיקה יש כוח כל כך גדול.
ועובדה: את יוצאת משם ופשוט יודעת מה לעשות, מה הכי נכון לעכשיו ומה לא... השתיקה שלהן ענתה לך.

אילוסטרציה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

ולנו, האמהות, כמה חשוב ללמוד לשתוק! לפעמים הילד מחפש בך רק לבכות, לדבר ולפרוק, כי את אמא שלו. והוא הכי בטוח ובוטח בך, את הדמות שלו, האמא המגוננת, המקבלת תמיד ובכל מצב. הוא רק רוצה שתקשיבי לו, שתהיי שם בשבילו, באמת כל כולך, שתקבלי אותו איך שהוא, שיוכל להיפתח אליך בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, ובלי מילים... בשקט.
כמה זה חשוב לילד, וכמה זה חשוב לקשר איתן וטוב בין אמא לילדיה, שהם יודעים שיש כתובת שמבינה שמקבלת, שמכילה אותם עם כל מה שהם, בין לטוב ובין למוטב. בלי מילים, בשתיקה.
והם מרגישים מיד את האהבה, האכפתיות, ההבנה וההקשבה הכנה והאמיתית שלך.
טוב להם, הם מוגנים, מובנים ובטוחים.
מרגישים שיש להם למי לפנות.
ואז, לרוב, גם הבעיה נעלמת!...
וזה הכוח שלך – כאמא! השתיקה, השתיקה המקבלת!
ובזכות האמהות ובזכותינו, ניגאל בקרוב, אמן.

קבר האמהות נמצא קצה הצפוני של טבריה, והתפילה בו היא סגולה גם לפרי בטן ולהשבת לבו של בעל אהוב. איך מגיעים? אחרי שמגיעים לטבריה, סעו ברחוב השומר עד סופו. מקצה הרחוב מסתעף שביל סלול, שמגיע לאחר כ-50 מטר אל הקבר. (ההסבר מתוך "קברי צדיקים" / צבי גילת, הוצאת מפה).