התעוררתי כמו מתוך חלום: איך הפרשת החלה שמרה עליי

רק שנתיים וחצי שאני בתשובה. ואני חושבת לעצמי, איך בזבזתי זמן יקר כל כך.

13 שנה למדתי קבלה. הסתובבתי, חיפשתי, ים של זרמים. אף לא אחד מיגנט את נשמתי. ובה בעת, בתחום עיסוקי אני מרצה, מעבירה סדנאות למודעות עצמית ודמיון מודרך.

ואז זה קורה. הבנה עמוקה של הנשמה. לא ייסורים או מחלות חלילה, פשוט התעוררתי כמו מתוך חלום. ותוך חודש ימים, הכל קורה. ובעלי יחד איתי. וכיחידה אחת, אנחנו הופכים את קערת חיינו.

המטבח עובר הכשרה, הסלון הופך לפינת אוכל הכוללת ספריה, וארון הבגדים לובש צניעות. כך, בלי שום חרטות. אני עורמת ערמות של ג'ינסים וטריקו, שמה בשקיות, ונפרדת מהם באהבה.

בעלי שיחיה משתף פעולה, ושנינו יחד עובדים במלוא המרץ, כאילו התעוררנו מחלום רע ורצים אל תוך מציאות אמיתית.

בגלל שאני באופיי אדם שאוהב לחקור לעומק, החלטתי לבדוק את נושא הכיסוי הראש בפנימיות. ולאחר שהבנתי כמה עמוק הדבר, לא היו כאן היסוסים בכלל. תוך שבוע הייתה פאה צנועה על ראשי.

המשכתי לחקור ולראות כמה עמוקות ומתגמלות מצוותיה המיוחדות של האשה. לא לשווא העניק הקב"ה לנו, הנשים, כמה מצוות מיוחדות. טהרת המשפחה נעשתה בדקדוק רב, ושמירת שבת היא המתנה העצומה ביותר שנכנסה לחיינו. מצווה אחת החלטתי לעשות בהידור ובכוונה, וזו מצוות הפרשת חלה.

הפרשת חלה היא שעת רצון עצומה, והתעלות רוחנית מדהימה, ממש בדומה להיטהרות במקווה.

יום שישי מגיע. אני מסיימת את ברכות השחר וניגשת באהבה עצומה לקערה.

לא מעט קראתי אודות הנשמה ותפקידה כאן בעולם. הבנתי שנשמתי ירדה, בין כלל ניצוצות הנשמות שירדו הנה, כדי לתקן, לברור בין טוב לרע, ולתקן את מה ששבור אצלי, לא בגופי הפיזי אלא במידותיי.

אני מחזיקה את הנפה ומנפה את הקמח. אוסף של ניצוצות קטנטנים יוצרים את הקמח הלבן, המסמל את כלל הנשמות אשר עוברות דרך הנפה. אני ממש מרגישה כיצד אני עושה את עבודת הבירורים האישית שלי וכיצד אני מפרידה בין טוב לרע.

הקמח הנקי יורד אל הכלי כפי שהנשמה ירדה אל הגוף.

אני מוסיפה את השמרים לקמח, מביטה באפרוריותם, ומיד מוסיפה מים זכים המשולים לתורה. וכמו נס, תחיית מתים, הם מתעוררים לחיים.

אבל לא הכל ורוד. הרי ירדנו הנה לתקן. וכאן אני רוצה לספר לכן, כיצד המצוות שמרו עלי.

בשנה האחרונה המחזורים החודשיים שלי היו לא קלים ונמשכו יותר מהרגיל. ניגשתי לרופאת נשים, ושם נתגלה גידול שפיר. הסבירו לי שאם לא אסיר את הרחם, הוא עלול להיות ממאיר.

לא חשבתי פעמיים. ניגשתי למומחה, והוחלט על ניתוח לכריתת רחם. לאחר הניתוח, שעבר ברוך ה' בשלום, ניגש אלי הרופא ואמר: "הוצאנו הכל מלבד השחלות, שהן תקינות לחלוטין, והן שומרות עלייך בתהליך ההתבגרות. מבחינתי מחר את יוצאת הביתה", הוא הוסיף.

כששכבתי בבית החולים, גופי נח אבל לא מחשבותיי. התבוננתי במה שעברתי. למה? איך דווקא השחלות ניצלו?

צפיתי בסרטים על הפרשת חלה באתר הידברות, ובאחד הסרטים הופיעה רבנית שהרימה שלט בידה, כאילו רצתה לצעוק אליי. וכך היה כתוב באותיות גדולות: "הפרשת חלה = תפרה שחלה".

דמעות ענקיות וחמות שטפו את פניי. הרמתי עיניי למעלה כלא מאמינה. ממש מידה כנגד מידה.

"עכשיו אני מבינה", פניתי אל הקב"ה, כמעט בקול רם.

בכך שקיימתי מצוות הפרשת חלה, שמרתי על החיות של שחלותי, ועוד בגיל שלי, ארבעים ותשע.

ביום שישי שכל כך חיכיתי לו, כדי לקיים את מצוות הפרשת החלה (ולהמשיך לשמור על שחלותי, חשבתי לעצמי בחיוך), עמדתי במטבח, עדיין כואבת מהניתוח, אבל כל כך מאושרת לקיים מצווה כל כך עצומה, ולהבין שזכיתי.

אני מנפה את הקמח, עבודת הבירורים האישית שלי, להפריד בין הטוב לרע ולנסות ולתקן את אשר ירדתי לעולם לעשות.

בזמן שאני לשה את העיסה, חשבתי לעצמי, "נו, טוב, את מצוות טהרת המשפחה תיקנתי כנראה. והרחם שלי?" חייכתי, "כנראה עבר למישהי שזקוקה לו, כדי להביא עוד ילדים לעולם".

הבצק בינתיים תפח, ועם אותן תובנות שעלו בלבי, הפרשתי חלה והודיתי לקב"ה.  

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.

מח' חוגי בית והפרשות חלה – להזמנות חוג בית והפרשת חלה: טל' 073-2221290, מייל aviva@htv.co.il